וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃
זוהר חדש
וּמְנָא לָן דְּאִתְקְרֵי גִבּוֹר. דִּכְתִיב, (תהילים י״ט:ו׳) יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אוֹרַח. וּכְתִיב, (שופטים ה׳:ל״א) כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. כְּגִבּוֹר שֶׁנִּכְנַס לַמִּלְחָמָה וְנוֹצֵחַ, הוּא אָדוֹם. כְּשֶׁנִּצַּח חוֹזֵר לִגְוָונוֹ הָרִאשׁוֹן. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁיּוֹצֵא, נִדְלָקִים בּוֹ שַׁלְהָבוֹתָיו, וְהוּא אָדוֹם מֵרוֹב גְּבוּרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לַגַּוָּון הָרִאשׁוֹן.
מגלה עמוקות
אופן צו
התפלל משה תקט"ו תפלות, בסוד שאמר יעקב הבה לי אשתי (בראשית כט כא), רמז על ארץ הקדושה כי מלאו ימי לפי שהיה באותו פרק בן פ"א ד"לת שנה, שהוא בגימטריא ח"תן כ"לה, ח"סד א"מת עם ב' תיבות בגימטריא תקט"ו, לכן הוצרך משה לכניסתו לארץ להתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנ"ן, לזווג יחד מדת חס"ד עם אמ"ת, וכן חת"ן עם כ"לה שהוא סוד נ' כפופה עם נון פשוטה. לכן אמר ואתחנן בב' נוני"ן, בעת ההיא לקביל כלה, וכתיב ההוא לקביל חתן, וידוע שארץ ישראל נקראת כלה, לכן י' פעמים כלה בשיר השירים כדאיתא במדרש רבה פרשת ואתחנן (דב"ר פ"ב ל"ז), כנגד ארץ ישראל שנתקדשה בי' קדושות, ומשה הוא סוד חתן לפי שהוא סוד חמה פני משה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), ויש לחמה חמשה המנהיגים אותה, לכן במזמור של מתן תורה דאיתמר על משה ביום שבועות כשקבל התורה, ולכן צריך לומר בכל ליל שבועות הלולא דאורייתא, כדאיתא בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קל"ז ע"א) בפסוק (תהלים יט ו) והוא כחתן יוצא מחפתו, אמר ה' תוארים לתורה. והוא כחתן א', ישיש כגבור ב', מקצה השמים (תהלים יט ז) ג', ותקופתו ד', ואין נסתר ה', לקביל ה' מלאכים המנהיגים את החמה. הרי שקרא משה חתן, ולכן רצה משה לזווג יחד חתן וכלה בכניסתו לארץ ישראל, לכן הוצרך להתפלל כמנין חת"ן וכלה, וכן מנין חס"ד ואמ"ת. על זה אמר א"תה ה"חלות ל"הראות, ר"ת אהל, שהוא סוד כלה ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א), שבאותו היום שנכנסה הכלה לחופה עם החתן, באותו יום הוק"ם המשכן בהיפך אתוון קו"מה, דאיתא בסודי רזיא שרום הכבוד שיושב על כסא, הוא שיעור קי"ח אלפים רבבות פרסאות, לדעתי רזא עילאה שהוא חשבון כס"א הכב"וד, בסוד ואתה ה' לעולם תשב כסא"ך לעולם לדור ודור (איכה ה יט), כסאך דייקא. וזה סוד ומשה יקח, שרמז על שיעור קומה של כסא כבוד, וזה סוד חנ"ני אלקים (תהלים נז ב) הכי הוה. ורמז במלת ואתחנן על כסא הכבוד, וכנגד חסד אמר את גדלך, כנגד אמת אמר את ידך, שכן וא"ת יד"ך בגימטריא אמ"ת, מאחר שחסד ואמת נפגשו דייקא (תהלים פה יא), שהרי התפלל תפלות כמנין חס"ד ואמ"ת, לכן ביקש גם כן לזווג יחד תרין אתוון אחרינא דשמא קדישא שהם חת"ן וכל"ה שהם סוד ו"ה, וזה שאמר בשמים ובארץ, ואמר גם כן על ו"ה, לקיים גמר המרכבה של חסד ואמת שנפגשו על תרין אתוון קדמאין שהם י"ה, כי אמת הוא מדת הדין שבו ברא הקב"ה את הדין, ולכן מיד חתם גושפנקא של אמת בקרא קמא של בראשית ברא אלהים א"ת, ס"ת אמ"ת. וז"ש ראש דברך אמת (תהלים קיט קס), הטעם שחותם אמת, לפי שהוא דין, וז"ש ולעולם כל משפטי צדקך, ואמרו רז"ל סנהדרין ושבת דף ק"ך (ב"מ ל' ע"ב) לא חרבה ארץ ישראל אלא על שדנו בה דין אמת, וזה הטעם כתב הבחיי שלא זכר משה במרגלים מדת אמת, לפי שהוא דין. זכינו לדין שחסד ואמת הם תרין אתוון קדמאין, צדק ושלום הם הם תרין אתוון בתראין, שהם סוד חתן וכלה, מאחר שמשה הוא החתן, וכשנתן תורה לישראל נתקיים קרא ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא) שהוא התורה, אז בירך את עמו בשלום (זבחים קט"ז ע"א). נמצא שמשה שהוא איש שלום רצה לכנס לארץ ישראל שנקראת צדק, כמ"ש צדק ילין בה (ישעיה א כא), וזה יהיו ארבעה מדות ביחד חסד ואמת צדק ושלום. וזה נרמז במלת אעב"רה, בהיפוך אתוון ארב"עה, שאלו ארבעה יהיו יחד דהיינו חסד ואמת חתן וכלה שהם צדק ושלום, שכן צד"ק ושלו"ם בגימטריא י"סוד מ"לכות שכנגדן הוצרכו ישראל לקבל על כל מצוה ומצוה תקע"ו בריתות, שהוא צירוף הוי"ה אלהי"ם בגימטריא תקע"ו כזה, י' פעמים הו"ה, הרי ק"ס. י"ה פעמים ו"ה, קס"ה. יה"ו פעמים ה', הרי ק"ה. הרי תמי"ם. וזה סוד הצור תמים פעלו (דברים לב ד), וסמיך ליה כי שם ה' אקרא (דברים לב ג), תמי"ם תה"יה ע"ם (דברים יח יג), בגימטריא גו"ף ונש"מה ד' יסוד"ות, תצרף שם אלהי"ם עם תמי"ם, הרי תקע"ו. לכן הוצרכו כל אחד מישראל לתקע"ו בריתות, כפי הירושלמי במסכת סוטה (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד), שהוא כמנין עבד"ך בך' רבתי, שעליו גם כן רמז משה מאחר שהחלות להראות עבדך בך' רבתי, בגימטריא תקע"ו שהוא סוד צדק ושלום, ובמלת גדלך ואת ידך החזקה רמז על חסד ואמת, לכן אעברה. השיב הקב"ה רב לך, כבר ניתנה לך תורה וגדולה במקום אחד, שהוא סוד חסד ואמת, שלא יוכל משה לקבל התורת אמת, עד שניתנה לו קלסתר פניו של אברהם כדאיתא במ"ר (שמו"ר פכ"ח א'), והוא סוד גדולה, והיתה תורה וגדולה במקום אחד שהוא חסד ואמת נפגשו, גם אז באותו פרק והוא כחתן יוצא, ואז צדק ושלום נשקו, ז"ש צו א"ת יהושע, נוטריקון צ"דק ו"שלום, חזקהו על מדת חסד שמתחיל בה', אמצהו במדת אמת שמתחיל בא', כי הוא יעבור ויגרום שלום בישראל, והוא ינחיל את ארץ ישראל דתמן צדק ילין בה:
התפלל משה תקט"ו תפלות, בסוד שאמר יעקב הבה לי אשתי (בראשית כט כא), רמז על ארץ הקדושה כי מלאו ימי לפי שהיה באותו פרק בן פ"א ד"לת שנה, שהוא בגימטריא ח"תן כ"לה, ח"סד א"מת עם ב' תיבות בגימטריא תקט"ו, לכן הוצרך משה לכניסתו לארץ להתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנ"ן, לזווג יחד מדת חס"ד עם אמ"ת, וכן חת"ן עם כ"לה שהוא סוד נ' כפופה עם נון פשוטה. לכן אמר ואתחנן בב' נוני"ן, בעת ההיא לקביל כלה, וכתיב ההוא לקביל חתן, וידוע שארץ ישראל נקראת כלה, לכן י' פעמים כלה בשיר השירים כדאיתא במדרש רבה פרשת ואתחנן (דב"ר פ"ב ל"ז), כנגד ארץ ישראל שנתקדשה בי' קדושות, ומשה הוא סוד חתן לפי שהוא סוד חמה פני משה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), ויש לחמה חמשה המנהיגים אותה, לכן במזמור של מתן תורה דאיתמר על משה ביום שבועות כשקבל התורה, ולכן צריך לומר בכל ליל שבועות הלולא דאורייתא, כדאיתא בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קל"ז ע"א) בפסוק (תהלים יט ו) והוא כחתן יוצא מחפתו, אמר ה' תוארים לתורה. והוא כחתן א', ישיש כגבור ב', מקצה השמים (תהלים יט ז) ג', ותקופתו ד', ואין נסתר ה', לקביל ה' מלאכים המנהיגים את החמה. הרי שקרא משה חתן, ולכן רצה משה לזווג יחד חתן וכלה בכניסתו לארץ ישראל, לכן הוצרך להתפלל כמנין חת"ן וכלה, וכן מנין חס"ד ואמ"ת. על זה אמר א"תה ה"חלות ל"הראות, ר"ת אהל, שהוא סוד כלה ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א), שבאותו היום שנכנסה הכלה לחופה עם החתן, באותו יום הוק"ם המשכן בהיפך אתוון קו"מה, דאיתא בסודי רזיא שרום הכבוד שיושב על כסא, הוא שיעור קי"ח אלפים רבבות פרסאות, לדעתי רזא עילאה שהוא חשבון כס"א הכב"וד, בסוד ואתה ה' לעולם תשב כסא"ך לעולם לדור ודור (איכה ה יט), כסאך דייקא. וזה סוד ומשה יקח, שרמז על שיעור קומה של כסא כבוד, וזה סוד חנ"ני אלקים (תהלים נז ב) הכי הוה. ורמז במלת ואתחנן על כסא הכבוד, וכנגד חסד אמר את גדלך, כנגד אמת אמר את ידך, שכן וא"ת יד"ך בגימטריא אמ"ת, מאחר שחסד ואמת נפגשו דייקא (תהלים פה יא), שהרי התפלל תפלות כמנין חס"ד ואמ"ת, לכן ביקש גם כן לזווג יחד תרין אתוון אחרינא דשמא קדישא שהם חת"ן וכל"ה שהם סוד ו"ה, וזה שאמר בשמים ובארץ, ואמר גם כן על ו"ה, לקיים גמר המרכבה של חסד ואמת שנפגשו על תרין אתוון קדמאין שהם י"ה, כי אמת הוא מדת הדין שבו ברא הקב"ה את הדין, ולכן מיד חתם גושפנקא של אמת בקרא קמא של בראשית ברא אלהים א"ת, ס"ת אמ"ת. וז"ש ראש דברך אמת (תהלים קיט קס), הטעם שחותם אמת, לפי שהוא דין, וז"ש ולעולם כל משפטי צדקך, ואמרו רז"ל סנהדרין ושבת דף ק"ך (ב"מ ל' ע"ב) לא חרבה ארץ ישראל אלא על שדנו בה דין אמת, וזה הטעם כתב הבחיי שלא זכר משה במרגלים מדת אמת, לפי שהוא דין. זכינו לדין שחסד ואמת הם תרין אתוון קדמאין, צדק ושלום הם הם תרין אתוון בתראין, שהם סוד חתן וכלה, מאחר שמשה הוא החתן, וכשנתן תורה לישראל נתקיים קרא ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא) שהוא התורה, אז בירך את עמו בשלום (זבחים קט"ז ע"א). נמצא שמשה שהוא איש שלום רצה לכנס לארץ ישראל שנקראת צדק, כמ"ש צדק ילין בה (ישעיה א כא), וזה יהיו ארבעה מדות ביחד חסד ואמת צדק ושלום. וזה נרמז במלת אעב"רה, בהיפוך אתוון ארב"עה, שאלו ארבעה יהיו יחד דהיינו חסד ואמת חתן וכלה שהם צדק ושלום, שכן צד"ק ושלו"ם בגימטריא י"סוד מ"לכות שכנגדן הוצרכו ישראל לקבל על כל מצוה ומצוה תקע"ו בריתות, שהוא צירוף הוי"ה אלהי"ם בגימטריא תקע"ו כזה, י' פעמים הו"ה, הרי ק"ס. י"ה פעמים ו"ה, קס"ה. יה"ו פעמים ה', הרי ק"ה. הרי תמי"ם. וזה סוד הצור תמים פעלו (דברים לב ד), וסמיך ליה כי שם ה' אקרא (דברים לב ג), תמי"ם תה"יה ע"ם (דברים יח יג), בגימטריא גו"ף ונש"מה ד' יסוד"ות, תצרף שם אלהי"ם עם תמי"ם, הרי תקע"ו. לכן הוצרכו כל אחד מישראל לתקע"ו בריתות, כפי הירושלמי במסכת סוטה (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד), שהוא כמנין עבד"ך בך' רבתי, שעליו גם כן רמז משה מאחר שהחלות להראות עבדך בך' רבתי, בגימטריא תקע"ו שהוא סוד צדק ושלום, ובמלת גדלך ואת ידך החזקה רמז על חסד ואמת, לכן אעברה. השיב הקב"ה רב לך, כבר ניתנה לך תורה וגדולה במקום אחד, שהוא סוד חסד ואמת, שלא יוכל משה לקבל התורת אמת, עד שניתנה לו קלסתר פניו של אברהם כדאיתא במ"ר (שמו"ר פכ"ח א'), והוא סוד גדולה, והיתה תורה וגדולה במקום אחד שהוא חסד ואמת נפגשו, גם אז באותו פרק והוא כחתן יוצא, ואז צדק ושלום נשקו, ז"ש צו א"ת יהושע, נוטריקון צ"דק ו"שלום, חזקהו על מדת חסד שמתחיל בה', אמצהו במדת אמת שמתחיל בא', כי הוא יעבור ויגרום שלום בישראל, והוא ינחיל את ארץ ישראל דתמן צדק ילין בה:
מגלה עמוקות
אופן צט
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל:
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל: