תהילים יט:ח קבלה: אור נערב, שערי אורה, תקוני הזהר ושערי קדושה

שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין:

ומשה רבינו עליו השלום כשעלה למרום למד ממלאכי השרת סוד הזכרת י"י יתברך, והזהיר את ישראל על זה ואמר: כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו (דברים לב, ג). ואם מלאכי מעלה מוזהרים בהזכרת י"י יתברך, על אחת כמה וכמה רימה ותולעה, וכל שכן המתפתה בדעתו להשתמש בכתר קונו. קל וחומר שאין בזמן הזה בקיאין בהזכרת י"י ובשימושיו על דרך הפעולה. ואם כן לא יעלה ביד המזכירו רק איבוד עולמו ומעלה חרס בידו, ועל כיוצא בו אמרו רז"ל: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם:

וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת, אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, יהו"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה (תהלים יט ח), וּבָהּ תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ (דברים יח יג), וּמִסִּטְרָא דִילָהּ אִתְּמַר עַל יִשְׂרָאֵל, (שם יד יג) בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה, וּמְנָא לָן דְּאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת אִיהִי תּוֹרַת יהו"ה דְּתַלְיָא בִשְׁמֵיהּ, אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמות ג טו), שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח, תּוֹרָ"ה בְּחֻשְׁבַּן אַתְווֹי תרי"א, וְעִם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה