קבלה על תהילים כב:א

ויי' הולך לפניהם יומם. רבי יוסי פתח, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. כמה חביבא אורייתא קמיה דקודשא בריך הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, רחים הוא לעילא, רחים הוא לתתא, קב"ה אצית ליה למלולוי, לא שביק ליה בהאי עלמא ולא שביק ליה בעלמא דאתי.

פתח ואמר, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. אילת השחר: דכד נהירו אנפוי דמזרח, ואתפרשא חשוכא דליליא, חד ממנא אית לסטר מזרח, ומשיך חד חוטא דנהירו דסטר דרום, עד דאתי ונפיק שמשא, ובקע באינון כוי רקיעא, ואנהיר עלמא, וההוא חוטא אפריש חשוכא דליליא.

פתח רבי חייא ואמר, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. מאן אילת השחר. דא כנסת ישראל. דאקרי אילת אהבים ויעלת חן. וכי אילת השחר, ולא כל יומא. אלא, אילת: מההוא אתר, דאקרי אילת אהבים ויעלת חן. והיא אתיא מההוא אתר דאקרי שחר, כד"א כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא, משמע דכתיב על אילת השחר.

שְׁבִיעָאָה בְּנִצּוּחַ דְּאִיהוּ נֶצַח יִשְׂרָאֵל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שמואל א טו כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים כב א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית (שם יב א), מָאן שְׁמִינִית הוֹד, וְאִיהוּ נֶצַח עֲלֵיהּ.

וכד אתי ההוא זכאה בהאי איילתא, כדין אתעטר עמה קמי מלכא, ודוד קאמר, למנצח על אילת השחר, דא כנסת ישראל, אילת השחר שירתא דכנסת ישראל, דקאמרי בגלותא אלי אלי למה עזבתני וגו'.

ובג"ד ויאבק איש עמו עד עלות השחר, מאן שחר. צלותא דערבית. דשיעורה עד בקר דאברהם, דאיהי ארבע שעות וישכם אברהם בבקר. בריש שעתא קדמאה, בסוף השחר, דאיהו נצח יעקב, דתמן למנצח על אילת השחר, לנטלא נוקמא מסמאל, דנגע בירך שמאלא דיעקב, דאיהו הוד, דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דוה, הוד, מסטרא דהוד, אלף חמישאה, אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה.

אופן רו
ידוע שהקב"ה מנהיג עולמו בארבע שמות שהם הוי"ה אדנ"י א"ל אלהי"ם, והוא סוד אל אלהים הוי"ה דיבר (תהלים נ א), שהם חסד דין רחמים, ויקרא ארץ הוא סוד אדנ"י שהוא מדת הדין הרפ"ה. ונרמזין ד' גוונין וד' שמות אלו בארבעה אותיות הוי"ה, י' של הוי"ה הוא סוד אל מדת החסד שהוא גוון לבן, ה' של הוי"ה הוא שם של אלהים שהוא דין גוון אדום, ו' של הוי"ה הוא שם של ה' רחמים גווני ירוק, ה' אחרונה של הוי"ה הוא סוד אדני מדת הדין הרפ"ה גוון תכלת. ד' גווני אלו הוא סודם איל"ת השחר (תהלים כב א), "אדום "ירוק "לבן "תכלת, שהם ד' רגלי המרכבה שיניקתם בא מבינה שנקראת שחר, מי זאת הנשקפה כמו שחר (שיר השירים ו' י), מ"י דייקא שהיא בינה. נמצא לפי זה ה' גוונין אינון, בסוד ה' גוונין דעינא וסימנם אחת שאלתי מאת ה' (תהלים כז ד), ומלת שאלת"י, תמן תשכח ה' גוונא דעינא "שחור "אדום "לבן "תכלת "ירוק. ולפי זה ביקש משה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג סוד שחר ברזא דבינה, דמתמן בארץ ישראל אתמר אז תבקע כשחר אורך (ישעיה נח ח). ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קרי ביה הה"א, להשגות חמשה גוונין שהם ברזא דשמא קדישא ד' אתוון ד' גוונין של איל"ת אהבים (משלי ה יט), וקוצה של י' הוא סוד השחר. ולזה אמר מאחר שהחלות להראות לי את גדלך, הוא גוון לבן מסטרא דאברהם, את ידך החזקה הוא גוון אדום, אשר מי אל בשמים הוא גוון ירוק, ובארץ הוא גוון תכלת, אשר יעשה כמעשיך הם כנגד לבן וירוק שהם חסד ורחמים, וכגבורתיך הם גוון אדם ותכלת שהם דין קשה ורפה. נמצא שזכיתי לד' גוונין אילין בשעת הקמת המשכן, כדאיתא במדרש (במ"ר פי"ב ח') שבשעת עשיית המשכן הראה הקב"ה למשה ד' אשות, וכן בשעת מעשה מנורה הראה לו ד' פעמים מנורה פרשת בהעלותך לקביל ד' מראות אילין. לכן אמר אעברה נא בהיפך אתוון ארבעה, שכבר זכיתי לארבעת גוונין דעינא בתרין דוכתין, נוטרייקון "נא, "נר "אהל מועד, ר"ל בשעת מעשה מנורה הראה לו ד' פעמים מנורה בפרשת בהעלותך, וכן בשעת אהל מועד הראה לו גם כן ד' גוונין אילין, אם זכיתי לד' גוונין דעינא ואראה את הארץ, דתמן אזכה לעוד שחר כשחר נכון מוצאו (הושע ו ג), שם בארץ ישראל ידעת שחר מקומו (איוב לח יב), ידעתה בה' יתירה שהו' מראה ה' בה"א יתירא, שהוא מורה על גוון שחר שהוא גוון ה', ושם יהיו עיני כעפעפי שחר. ואפשר שלזה רמז משה בעת ההיא, שהוא בראש חודש אדר שמזלו דגים, ואתמר גבי לויתן (איוב ג ט) עיניו עפעפי שחר. ולכן איתא במדרש רבה (ילקו"ש רמז תתי"ד) אמר משה ללויתן שמעת תפלתו, דאתמר גביה (איוב מ כז) ירבה לך תחנונים, ולי אין אתה שומע. ר"ל שאזכה שיהיו עיני כעפעפי שחר, כי שם בארץ ישראל באנו לשחר פניך לבית המקדש שהוא לבנון, דמתמן משחרי ימצאנוני (משלי ח יז) בב' נוני"ן, לכן אמר ואתחנן גם כן בב' נוני"ן, ואמר ההר הטוב הזה דאתמר בשחר פרוס על ההרים (יואל ב ב), ולכן אעברה בתוספות ה' שעל גוון ה' קמכוון, ולכן גבי יונה שהוא סוד משיח בן יוסף כדאיתא בזוהר שמות עמוד שמה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א) שהוא עתיד שיחלוק הלויתן לצדיקים, כדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פרקי דר"א פ"י) שמכל התפלות שהתפלל יונה במעי הדגה לא נשמע תפלתו, רק במה שאמר אשר נדרתי אשלמה (יונה ב י), שנדר ללויתן שהוא יחלק בשרו לצדיקים, ולזה נשמע תפלתו. ולכן וימן ה' תולעת כעלות השחר (יונה ד' ז), הטעם שהיה בעלות השחר, שרמז לו הקב"ה שבזה נשמעת תפלתו מה שנדר על לויתן לעתיד שסודו עינו כעפעפי שחר, ודיו בזה מה שיזכה לעתיד לבא למעלה. לזה השיב הקב"ה למשה רב לך, יש לך השגה בד' גוונין, ורוצה אתה שיהיו עיניך כעפעפי שחר, עלה אתה בכאן ראש הפסגה וראה בעיניך ויהיו עיניך כעפעפי שחר, וחזר לפרש ד' גוונין באותיות הוי"ה שרמז בד' רוחות ב' פעמים:

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הֲשָׁלוֹם, (תהילים כ״ב:א׳) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אַיֶּלֶת הַבּוֹקֶר הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֶלָּא עַל אַיֶּלֶת וְחוֹזֶק דְּשַׁחֲרוּתָא דְיִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שם פח) כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא יִזְעֲקוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיֵמְרוּן אֵלִי אֵלִי לָמָּה עֲזַבְתָּנִי, מִגּוֹ עָקַתְהוֹן, לְבָתַר מַה כְּתִיב, (תהילים ל׳:י״ב) פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְרֵנִי שִׂמְחָה.