קבלה על תהילים לז:א

פתח ר' יצחק ואמר אל תתחר במרעים. מאן אינון מרעים, דלא כתיב חטאים, או רשעים. אלא מרעים, דאבאישין לגרמייהו, ולהני דמתחברן בהדייהו. ר' יהודה אמר, מרעים: ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא, דלא יבאישו לך עובדוי, ותתפס בחטאוי.

תו יש צדיק אובד בצדקו, דכד חייבין סגיאו בעלמא, ודינא תליא צדיק אובד בצדקו, איהו אתפס בחובייהו, כגון אבא דאתפס בחובייהו דבני מאתיה, דהוו כלהו חציפין, והוא לא אסהיד בהו ולא אכסיף להו לעלמין, ומחי בידן, דלא נתגרי בהו ברשיעיא. והוה אמר לן, לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. אמר אבוי, ודאי קב"ה אעניש לי בדא, דהא הוה רשו בידי למחאה בידייהו, ולא עבדית, ולא אכסיפנא להו, לא בטמירו, ולא באתגליא.

פתח ההוא ינוקא ואמר, לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. לדוד, אי שירתא לא קאמר, אי תפלה לא קאמר, אלא בכל אתר לדוד סתם, רוח הקדש אמרו.