תהילים מט:יג קבלה: מגלה עמוקות, תקוני הזהר וזוהר חדש

אופן קמה
ראה משה קילקול ירך של יעקב שהיה מקולקל עד שמואל הנביא, כמו שהאריך גאלנטי בפסוק (איכה ד יח) צדו צעדינו, ושם הפליא לעשות בענין תיקון הירך הזה שמואל עם שאול, עיין שם כי כבר נתפשטו דבריו. והנה על זה היתה תפלת משה בעת ההיא מה שיהיה בימי שמואל, לפי ששמואל אמר דבר ה' היה יקר בימים הם (שמואל א' ג' א), שהם סוד הנבואה שהיא באה מתרין ירכי קשוט, וסוד מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לתנוקות (ב"ב י"ב ע"ב), שאמר ההוא ינוקא בזוהר תרומה עמוד ש' (זוהר ח"ב קס"ט ע"ב) קרא כתיב כל בניך למודי ה' (ישעיה נד יג), רצה לומר הנבואה היא בא מן נצח וההוד שהם נקראים למודי ה', וזוכין לזה הקטנים שהם כל בניך. ועל זה אמר ירמיה לא ידעתי דבר (ירמיה א' ו) ברוח הקודש, כי יאמרו האומרים כי נער אנוכי, ומיום שחרב בית המקדש ניתן הנבואה לנערים, נמצא שבמלת יקר נרמז שהנבואה היא בא מנצח והוד. ולכן פתח משה "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, רצה לומר כשהוקם אוהל מועד במלת ויקרא א' זעירא (ויקרא א א), נשתיירו אתוון ויקר אל משה, שמשה זכה לההוא יקר לאדם הראשון ביקר בל ילין (תהלים מט יג), לא לן בההוא יקר שהיה מסתכל בנבואה, אבל משה קם בההוא יקר עילאה, שזכה לנבואה מה שלא זכו כל הנביאים להסתכל באספקלריא המאירה (יבמות מ"ט ע"ב). ועל זה אמר מאחר שהחלות להראות לי את גדלך אספקלריא המאירה, את ידך החזקה אספקלריא שאינה מאירה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך, כנגד נצח שהוא ענף מן חסד אל, כמ"ש נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא), וכגבורתך על מדת הוד שהיא ענף הגבורה, בסוד והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י' ח). לכן אעברה נא, רוצה אני להעביר עתה כח שר של עשו שנצח ליעקב, שהוא צולע על יריכו וקילקולו נביאי אמת, רוצה אני לתקן עתה, לכן אראה את הארץ, נ"א נוטריקון "נביאי "אמת, "נצח "אדום, רצה לומר מה שנצח שר של אדום ליעקב שהוא צולע על יריכו (בראשית לב לב), ומקלקל נביאי אמת רוצה אני לתקן, נ"א נוטרי"יקון "נצח "אמת, ואיתא בזוהר (ח"ג ג' ע"ב) אהרן בנצח, וכן נ"א נוטרייקון "אהרן "נצח, ובעת ההיא שמת אהרן רצה משה לתקן נצח עם מדתו שהיא אמת, כמו שאמר שמואל גם נצח ישראל לא ישקר (שמואל א' טו כט). ולפי שמשה ותורתו אמת ואמר מתחילה אתה החלות להראו"ת, שהוא בגימטריא א"ר אמ"ת, רצה הוא לתקן עתה. השיב הקב"ה רב לך במידת הוד, כמ"ש ונתת מהודך עליו (במדבר כז כ), שהוא משה שהיה לו קרני הוד (שמות לד כט), אבל עתה רוצה לתקן מידת נצח אל תוסף דבר. גם רמז במלת רב לך, על אהרון שהוא גדול ממשה שהיתה מדתו מדת נצח. והנה אמר רב לך, מדת אחיך הגדול רוצה אתה לירש אותו וליתן לך, אל תוסף, די לך במדת הוד שנתתי לך, צו את יהושע חזקהו על מדת הוד, ואמצהו על מדת נצח, שכן ואמצהו בגימטריא נצח:

אופן קנד
אומר אני ענין אחר על אלו הג' טיפין דאזדריקו שנתקלקל אדם קדמאה, דהוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב), בסוד ז"ה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שהיה בקי בשנים עשר צירופי הוי"ה, אבל אדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג), שלא לן כבודו עמו, ומהו הכבוד שהיה עמו, נרמז במלת ביק"ר שהוא בגימטריא שי"ב כמנין י"ב צירופי הויה. וזה סוד ג' טיפין, שכל טיפ"ה הוא בגימטריא ד' פעמים הויה, וג' טיפין אלו הוצרכו לתקן ג' אבות הקדושים, בסוד דאיתא בתיקונים (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) מצרף לכסף (משלי יז ג) דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות ה' דא יעקב. והנה אברהם תיקן טיפה קדמאה, לכן נקרא אב המון (בראשית יז ה), שכן א"ב המו"ן בגימטריא טיפה, וכנגדו תמיד של שחר קרב בד' שעות (ברכות כ"ו ע"ב). יצחק הוא כלול ב' טיפין, שכן יצח"ק בגימטריא ח' הויות. יעקב כלול מז' הויות, וכשפגע בס"לם שהוא ה' הויות נשלמו י"ב, לזה אמר אכן יש ה' במקום הז"ה (בראשית כח טז), שבכאן נשלמו י"ב צרופי הויה ז' הויות וה' הויות שהיו נכללים בסלם נשלמו י"ב הויות, זה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), שהיו י"ב אבנים שעליהם אמר זה שער השמים (בראשית כח יז), אז נשלמו ג' טיפין של אדם קדמאה שחב בג' ראשי עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. ולפי זה התחיל משה לסדר תפילתו אל ה' דייקא, שפגם בו אדם קדמאה שהם על י"ב צירופי ההויה שהם ג' טיפין דאזדריקו כמ"ש, והנה משה היה הששי של אדם הראשון בתיקונו, לפי דברי רש"י (במדבר ז יט ד"ה הקריב) שכתב בשם רבי משה דרשן בפרשת נשא בפרשת חנוכת המזבח, שהקרבן היה קערת כסף אחת (במדבר ז יג), שהוא בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון שנתקן אחר כך בנח אברהם יצחק יעקב, ויוסף הוא החמישי, ולכן הוסיפו ה' ליוסף שהוא התיקון ה' לא"ה, אבל משה דרגא דשש, כי הוא היה התיקון הו' לאדם הראשון. ולכן פתח ואתחנן בו' בעת ההיא, רצה לתקן אדם הראשון, כתיב ההוא וקרי ההיא, עד עתה היתה התיקון ה"ה, ומשה הוא תיקון הו' של אדם הראשון, לכן פתח באדני שהוא השם שקרא אדם הראשון להקב"ה. ופתח ואמר מאחר שאתה החלות להראות לי תקוני ג' טיפין של אדם הראשון, גדלך טיפה קדמאה שתיקן אברהם, ידך טיפה תנינא ביצחק, מי אל טיפה תליתאי ביעקב, לכן אעברה רוצה אני לתקן י"ב צירופי ההויה, שכן אעברה ארבעה, שכן בארבע אותיות יש בהם י"ב צירופין. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, וזה התיקון יהיה בארץ כמ"ש בתמיד פ"ג (מ"ב) וביומא ריש פרק ג' (יומא כ"ח ע"א) כשהגיע תמיד של שחר אמר הממונה ברקאי, וכתב בכנפי יונה בחלק ד' שהוא על סוד י"ב צירופין של הויה שהוא בגימטריא ברק"י. ואומר אני לפי דבריו שבמלת ברק"י, הוא סוד אדם ביק"ר בל ילין (תהילים מ״ט:י״ג), ר"ל מאחר שאדם הראשון הוא פגם בי"ב צרופי ההויה, ובאו שלשה אבות העולם ותקנו אותם בי"ב שעות היום כל אחד מג' אבות בד' שעות ביום, וזה סוד הגשמים שאין לך טיפה של גשמים מלמעלה שאין לה ב' טיפין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), ולכן אמר הממונה לזכור זכות ישיני חברון, שהם ג' אבות שתיקנו לאדם, והנה א' שבמלת ברקא"י מורה על אדם, שכן הוא אומר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). ולכן הפציר משה בשביל זה לתקן י"ב שעות היום שקלקל אדם הראשון, וזה נרמז בעת ההיא, עת דייקא, שבא לתקן שעות שביום נרמזים במלת עת, עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ר"ל לתקן העת שהם י"ב עתים של יום שי"ב שעות עם ד' אותיות הוי"ה שנחלקים על ג' דרגין שהם ג' טיפין. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת י"ב צרופים בעליתך ההר, דאתמר עלית למרום שבית שבי (תילים סח יט), שב"י דייקא, שאז קבל שי"ב אורות י"ב צירופי הויה, ולקחת אז מתנות באדם, אדם שהוא אדם הראשון, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שהוא רומז על י"ב צירופי הויה כמנין ז"ה. ולפי שכתב כנפי יונה שיש כ"ד שעות ביום, י"ב שעות בלילה הם בסוד י"ב צירופים שבה' זעירא, וי"ב שעות ביום הם י"ב שעות שבה' רבתי, לכן אמר הממונה ברקאי אחר שנגמרו י"ב שעות הלילה, שאז מסיימת הי"ב צירופים שבה' זעירא, ומתחילין הי"ב צרופין שבה' רבתי כדי לייחד מדת יום ללילה. ולפי שהנחש הביאה כ"ד זיני דמסאבותא לעולם כמנין ואיב"ה (בראשית ג טו), וקלקלה אלו העשרים וארבע שעות, וזה שכתב ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ת ואיב"ה, ההוא כתיב ההיא קרי, האחד על י"ב שעות של יום שהם ברזא דדכורא, ההיא על י"ב שעות של לילה שהם ברזא דנוקבא. לכן רצה משה לכנס לארץ ישראל הנקרא ארץ צב"י (ירמיה ג יט), נוטרייקון י"ב צ"ירופים, ולזה אמר את הארץ הטובה, לקביל שנים עשר שעות של נוקבא, ההר הטוב לקביל שנים עשר שעות של דכורא, הה"ר נוטרייקון ה"ה ר"בתי, אעברה בגימטריא זער"א, והם סוד תאומי צבי"ה (שיר השירים ד' ה), נוטרייקון י"ב צ"ירופי ה"ויה, כי שני שדיך הם סוד שני ה"הין, וכל אחד יש לו י"ב צירופי הויה. אז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כבר תקנת כ"ד צירופים אלו בסוד הלחות דאתמר גבייהו מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), שכן לחות בגימטריא שנים עשר צירופים, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה דייקא, אלא צו את יהושע וחזקהו בשנים עשר צירופים של יום, ואמצהו ב"יב צירופים של לילה:

וְאִינוּן דִּבְרִיאָה אִינוּן לְבוּשִׁין לְאִינוּן דַּאֲצִילוּת, וְהַאי אִיהוּ אוֹר לְבוּשׁ עִִלְיוֹן, וְאִינוּן עִִשֶׂר מִתְלַבְּשִׁין בְּעִִשֶׂר, וְאִלֵּין דַּאֲצִילוּת אָמְרוּ לְאִינוּן דִּבְרִיאָה דְמִתְלַבְּשִׁין בְּהוֹן, (בראשית א כו) נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵינוּ, כָּל סְפִירָה יָהִיב בֵּיהּ חוּלָקֵיהּ מִלְּגָאו וּמִלְּבָר, וְאִם חָסֵר חַד מֵעֲשַׂר סְפִירָן דְּלָא הֲוָה יָהִיב בֵּיהּ חוּלָקֵיהּ לָא הֲוָה אִשְׁתַּלִּים בִּנְיָינָא דְאָדָם, וּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נָטִיל חוּלָקֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִשְׁתָּאַר אַיִן, וְרָזָא דְמִלָּה (קהלת ג יט) וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין (תהלים מט יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, אָדָם דַּהֲוָה לָן בִּיקָר דִּלְעִילָא וְלָא נָטִיר לֵיהּ, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת דְּמוּת דִּילֵיהּ, דְּאִינוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל עִלַּת הָעִלּוֹת כַּד בָּרָא לֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נ"א הדא הוא דכתיב) (בראשית א כז) וַיִּבְרָא אלהי"ם אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, אִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא מִינֵיהּ, וִיהִיב בֵּיהּ בְּלָא שׁוּתָּפוּ דְאָחֳרָא, דְּאַבָּא וְאִימָּא עָבְדוּ לֵיהּ בְּצִיּוּרַיְיהוּ