רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃
אור נערב
ולא יתיחס זה אל המדות בלבד אלא גם אל הדברים הנמשכים מהם, כלם כלולים מעשר, וגם המדות בעצמם כללותם עשר מעשר, ואין להוסיף ולא לגרוע ח״ו. ואף אם נאמר כלולים משש קצוות וארבע מדות וכיוצא, הכונה אל היותם מתגלות בסוד ארבעה או כיוצא, אבל כללותם לעולם עשר. והטעם האמתי המפורסם בארו דוד המלך ע״ה באמרו, רבות עשית עתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ותנן התם, שלשה כתרים הם, וידוע היות הכתרים מיוחדים, לנשיא, ולכהן גדול, ולמלך. ולעלוי יראתם הוצרכנו בהנהגת האומה, לסגן, ומשנה, ואב בית דין. ותחתיהם שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן, משמרות כהונה, ושרי החילים הרודים בעם, והסנהדרין. וכלם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב, העולה היא למעלה בסיועם של אלה, לפאר ליוצרם עך כל מה שברא, כי זה כל האדם. הנה הראיתיך בעיניך צורך המספר השלם הזה, מגיד מראשית אחרית:
אור נערב
ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן
שערי אורה
וזהו מה ששאל משה רבינו עליו השלום להשיג הדבר בצפיית המחשבה ונעלם ממנו, והיתה התשובה אליו: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג, יט). ואין דבר זה ידוע לשום נברא, ואל זה רמז הכתוב: רבות עשית אתה י"י אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר (תהלים מ, ו).