וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃
אור נערב
אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי למשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון:
שערי אורה
כיצד? כבר ביארנו כי הכתר עליון הוא אהי"ה, וקו האמצעי הוא יהו"ה יתברך, וסוד המלכות הוא אדנ"י; כל אלו הג' ספירות הן סוף וראש ואמצע, לכל אחת מהן יש בתורה לשון ידוע שרומז על אותה ספירה. כיצד? שם אהי"ה נרמז בתורה בלשון 'הו"א', כמי שאינו עומד פנים בפנים לפי רוב התעלמותו, ואל זה רמז בכמה מקומות בתורה, לפי שזהו עולם הרחמים וממנו יבאו כל מיני סליחה וכפרה, כמו שביארנו בשער זה, והוא מעביר כל מיני דינין קשים ומבטלן בהתגלותו. ולפיכך אמר והו"א רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו (תהלים עח, לח). ואם תתבונן בפסוק זה תראה כמה דברים שפירשנו בשער זה, שכולן נכללים בזה הפסוק יאל זה רמז: צדיק וישר הו"א (דברים לב, ד),
תקוני הזהר
וְלָקֳבֵל אִלֵּין תְּרֵין אָמְרַת אוֹרַיְיתָא לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף (שמות כ יג יד), לֹא תִנְאָף לָקֳבֵל נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, לֹא תִרְצַח לָקֳבֵל סמא"ל, וְאָמַר דָּוִד עֲלֵיהּ (תהלים כב כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי, תְּלַת קְלִיפִין דְּעָרְלָה אִינוּן מַשְׁחִי"ת אַ"ף וְחֵימָ"ה, לָקֳבֵל עָרְלָה אִיהוּ עָוֹן, וְהַיְינוּ דְתַקִּינוּ בִצְלוֹתָא לְגַבַּיְיהוּ, (שם עח לח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן דָּא עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית דָּא מַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ דָא אַף, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ דָא חֵמָה, וּמָאן דְּאַעִיל אוֹת בְּרִית בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה אִלֵּין אַרְבָּעָה שָׁלְטִין עֲלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, עַל הָאָרֶץ דָּא גוּפָא דִילֵיהּ, וְאַרְבַּע זִמְנִין אִתְּמַר בְּפַרְשַׁת נֹחַ (שם יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, גָּבְרוּ, לְקִבְלַיְיהוּ, וְהָא אוּקְמוּהוּ.