תהילים פד:ח קבלה: זוהר חדש ותלמוד עשר הספירות

וְיופיאָמַר לֵיהּ רַב מְמַנָּא, אָזִיל מִגּוֹ מְתִיבְתָּא עִילָּאָה, וְחָתִים סִתְרִין וְרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִגּוֹ תְּרֵין מְתִיבְתִּין. כָּל מַה דְּאַקְשׁוּ בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, אִינוּן דִּמְתִיבְתָּא עִילָּאָה מְתַרְצִין. בִּמְתִיבְתָּא עִילָּאָה, לֵית תַּמָּן פִּרְכֵי וְקוּשְׁיָין, אֶלָּא בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא. וְחָתִים מִתְּרֵי מְתִיבְתֵּי מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא כִּדְקָא יָאוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים פ״ד:ח׳) יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל.

כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים הגמורים, שהבחירה, הנוהגת בעת הסתר פנים, ודאי אינה נוהגת עוד, מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה, אמנם מתחילים בעיקר עבודתו ית', שמבחינת גילוי פנים, שאז מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, ש"בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", בסו"ה: "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". וכדרז"ל, ש"כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו", אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו ית' שבבריאה, שהיא "כדי להנות לנבראיו", כידו ית' הטובה והרחבה.