תהילים צא:א קבלה: פרדס רמונים, שערי אורה, מגלה עמוקות ותקוני הזהר

יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃

פרדס רמונים

והנה המלכות נק' אלהי ישראל, פי' שכינתא של הת"ת. והקשה וכי אית חיה זוטרתי, כי עד עתה לא שמענו אלא המלכות הנקרא חיה. והשיב אין, חיה זוטרתי שהיא הבריאה, וחיה עלאה שהיא המלכות, וחיה זוטרתי דזוטרתי שהיא היצירה. או ירצה כי קרא חיה זוטרתי למלכות. ומה ששאל וכי אית, מפני שלא נדמה אלינו לעולם היות חיה למעלה ממלכות עד שנקרא המלכות בערכה חיה זוטרתי. ותירץ אין, חיה זוטרתי שהיא המלכות, וחיה עלאה שהוא הת"ת עד שבערכו נקרא המלכות זוטרתי, וחיה זוטרתי דזוטרתי היינו הבריאה שהיא למטה מהמלכות. ואצלנו הראשון עקר ומוכרח מתוך המאמר במקומו. וכן עוד קרוב לכונתינו מצאנו לר' יצחק הכהן בר יעקב ז"ל, וז"ל כבר עמדתם על שרשי אצילות המעלות מראש כ"ע עד הברכה חיים עד העולם. עכשיו יש להתעורר סוד האצילות הנאצל מהם אצילות מעלות כדמות גויות לנשמות נקובים בשמות כאשר קבלנום מחכמי קדם ומספרים דרב חמאי, לא ראיתיו בכל פרינציאה כ"א לג' חסידים. הא' היה בנרבונה חכם מופלג מקובל מפי זקן ורב וגם רבו הזקן הקדוש ההוא היו מעידים עליו כי אליהו היה נגלה אליו מיום הכפורים ליוה"כ, והשנים באדלי היא העיר הגדולה. האצילות הראשון שהוא כדמות גוף רוחני לאצילות הקדמון שמו סביא"ל וקוראים אותו שר רום המעלות. השני לו היא אצילות חכמה ששמו פליא"ל הוא שר פלאות החכמה וקבלנו ששמו אשר בו נגלה אצילותו הוא זקוניא"ל ושמו סגסגא"ל בחשבון והדרת פני זק"ן (ויקרא יט) והוא מטע החכמה מטע ה' להתפאר והסימן ביום נטעך תשגשגי (ישעיה יז יא) כי הסמך והשין מתחלפים זה לזה ומוצא אחד להם. השר השלישי הוא השר הנאצל מאצילות התשובה שהוא אוצר לכל יודעי בינה ובעלי יראה גדולה ושמו ירואיא"ל. ושלשתם רמזם הכתוב בתורה בפסוק א' מפני שיב"ה תקום והדרת פני זק"ן וירא"ת מאלהיך. אלה השלשה נקראים גויות לנשמות קשורים זה בזה כדמות השלהבת הקשורה בגחלת פנימות לפנימיות עזרי מעם ה' וכו'. הז' מעלות, עוד מהם ג"כ ז' מעלות נאצלות בדמות גויות לנשמות ואם הנה רוחניות. שם המעלה הראשונה מיהרו"ן שר החסד המיוחד למים, השני לו גבירורו"ן הוא שר של גבורה החזקה והנוראה, הג' שמו ידידרירו"ן הוא שר הרחמים שהוא ידיד ה', הד' שמו סתירירו"ן הוא שר יסוד עולם הגנוז והנסתר בקו האמצעי הנקרא סתר עליון וזהו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן (תהלים צא א) ודי למשכיל, הה' שמו נצחירירו"ן הוא שר הנצחון הוא נצח ישראל. הו' הודירירו"ן הוא שר נאצל מאצילות ההוד. הז' שמו ספירירו"ן הוא שר נאצל מאצילות סוף כל המעלות. ואלה שמות הגבורים אשר מעולם. וקבלנו בזה כי הג' ראשונות נחתמים בסוף בשם א"ל, והז' רו"ן בסופם. כי הג' הם כחות מכחות הנאצלות בכח החפץ הגדול האדיר העליון על כלם עלות על כל העלות וסיבת כל הסבות. והז' כדמות נרות דולקים ומאירים כל אחד ואחד נר"ו מהשבעה פנימיים, שהם כדמיון נשמות פנימיות והם כדמיון גויות רוחנית. עכ"ל החכם מנוחתו כבוד. ואמר שי' כתרים אלה הם לבוש אל י' כתרי הספי' ושהם לבוש אל הרוחניות כדמיון גויות לנשמות, ואין ספק היות הענין הזה הכסא הנזכר לעילא הוא הבריאה. ואח"כ הוסיף הרב בביאור ג' עמודים נאצלים ממדת המלכות. ושמם מלכיא"ל על שם מדת המלכות, והשני עטוריא"ל ע"ש עטרת זהב הבינה, והג' נשריאל ע"ש הת"ת. ואמר כי כלם נאצלים מהמלכות והם נושאים אותה ועובדים עבודתה ומעלים הכסא מאצילות לאצילות עד ידיד ה' המחבק אותה ומנשקה באמצעות יסוד עולם. ואמר כי י"ג ענפים אלו הם י"ג מדות. ושם סימן אל שלשה עמודים אלה נע"מ חרו"ן, ופי' בשם זה הכולל שלשתן, כי רו"ן רמז בת"ת דכתיב (ירמיה לא) רנו ליעקב שמחה וע"מ (מ"ב יב ל) עטרת מלכם, שהם ג' מקורותם שכלם במלכות, וג' מדות אחרונות הם אלו. ונוטריקון נע"מ חרו"ן, נוש"א עו"ן מר"ד חט"א, למען ישוב מחרון אפו ויחמול וירחם. ע"כ כלל דבריו בקיצור נמרץ. ומפני שאינו מתיחס אל עניננו קצרנו בו בכל האפשר. ואחר שנתבאר בפ"ז ענין הבריאה, נבא לבאר בפרקים אחרים ענין היצירה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שערי אורה

ועל זה מיוסד שיר של פגעים: יושב בסתר עליון (תהלים צא, א), כי הוא יצילך, באברתו, לא תירא, מדבר באופל יהלוך, כי מלאכיו.
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

אופן קי
איתא בפרקי היכלות שלקח הקב"ה למטטרון, ועשה אותו שר על כל השרים, ומסר לו כל גנזי מפתחות, ויש לו כתר על ראשו וחקוק עליה שם של ישראל, ואורו הולך מהלך ת"ק אלף פרסאות, ונתן לו משיעור קומה שלו ע' אלף פרסאות וקראו נער, והוא מודה ומשבח לשם אה"ה וכו', וקרא אותו שם ה' הקטן, והאריך שם בגדולתו של נער. והטעם שזכה לזה, כתב שם לפי שבדור המבול שהיו שטופים בזימה, לקח הוא והושיב את עצמו בחוץ, זה סוד ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה' כד), שלא היה לו חלק עמהם, ולכן ואיננו דמתרגמינן וליתוהי. מזה הטעם שראה משה גדולת מטטרון, רצה גם כן משה ליכנס לארץ ישראל ולהגיע למעלתו של מטטרון, ולכן רמז בכאן 'אתה 'החלות 'להראות את עבדך, שהוא מטטרון עבד נאמן, ורמז בר"ת אה"ל, שהרי גם הוא לקח את האהל ונטה חוץ למחנה באותו פרק כשחטאו ישראל (שמות לג ז), נמצא שעשה משה גם כן כמו מטטרון שעקר ביתו מחוץ לדורו, ויתהלך חנוך שהלך לחוץ ויתהלך את האלהים. והנה מאחר שגם אנכי עשיתי כן, ואתה הראית לי את עבדך שהוא מטטרון, ונתת לו שיעור קומה שלך, זה סוד א"ת גדלך, ובמלת א"ת נרמזין כי שמי בקרבו (שמות כג כא), אותיות השם החקוקים בלבו, זה סוד לבת אש (שמות ג ב) על מלאך ה' שהוא מטטרון, שי"ג שמות חקוקים בלבו על אותן י"ג שמות כשהקול יוצא דרך י"ג שמות אלו, הזהיר הקב"ה עליו השמר מפניו על מטטרון שר הפנים שמע בקולו, כי הקול הולך דרך שמות הקדושים שבו, ולכן אל תמר בו אל תמירני בו כדאיתא (בסנהדרין דף ל"ח:), כמו שעשה אלישע אחר שטעה בו וחשב שיש שתי רשויות כדאיתא (בחגיגה דף ט"ו.). ונרמזו י"ג שמות אלו בר"ת 'גדלך 'ידך החזקה, שהם סוד י"ג שמות החקוקים בלבו. ובמלך ידך החזקה נרמז בו ע' אלף פרסאות שנתן לו משיעור קומה, שהוא סוד גדול אדונינו ור"ב כ"ח (תהלים קמז ה), שהוא סוד רל"ו אלפים פרסאות, כשתקח מן רל"ו ע' אלף פרסאות, נשתיירו להקב"ה קס"ו שהוא סוד מעו"ן. וזה סוד ה' מעון אתה היית (תהלים צ' א), אתה דייקא, שאין כח לשר הפנים משיעור קומה מנין מעו"ן שהם קס"ו, ועליהם התפלל ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ יז), ר"ל שיתהפך מעו"ן לויהי נוע"ם ה' שהוא סוד קס"ו, יהיה עלינו, שכן עלינ"ו בגימטריא נוע"ם, ובזה יושב בסתר עליון (תהלים צא א), הקב"ה הוא עליו"ן על כל הנבראים, אקרא לאלהים עליו"ן (תהלים נז א), כי ה' עליו"ן הוא (תהלים מז ג), ר"ל מאחר ששייר לעצמו מנין עליו"ן, לכן מלך גדול הוא. ורזא דא מבואר בפסוק עיניך לנוכח יביטו (משלי ד' כה), נוכ"ח בהיפך אתוון חנו"ך, שלא נתן לו הקב"ה רק אלף פרסאות משיעור קומה, וזה נרמז במלת עפעפ"ך, 'ע' 'אלף 'פרסאות 'על 'ע' 'אלף פרסאות. ובמלת ידך החזקה נרמזין איך נתן לו שיעור קומה של ע', שהם כנגד ע' שרים שנחלקין בעולם היצירה, ה' פעמים י"ד ד' מד' רוחות העולם, וא' למעלה, יד"ך החזק"ה בגימטריא קט"ן, שקרא אותו הקב"ה שם ה' הקטן, בסוד כי שמי בקרבי (שמות כ"ג), זה סוד נע"ר קט"ן נה"ג ב"ם (ישעיה יא ו), ס"ת רנג"ם כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רכ"ז ע"א), 'רפאל 'נוריאל 'גבריאל 'מיכאל, שבהם נגמ"ר הדין כל המשפטים וכל הדינים שבעולם שופט הוא מטטרון, ולכן אמר (ישעיה נה יא) כי אם אשר עשה, ולא כתיב עשיתי, אבל אמר עשה על מטטרון. וכן משה כשאמר ילך ה' בקרבנו (שמות לד יט), ולא אמר תלך אבל אמר ילך על מטטרון, ועליו קאמר משה אשר מי אל בשמים ובארץ, ר"ל אף על פי שמטטרון הוא עושה עטרות שנרמז במלת מ"י, (כדאיתא בספר סודי רזי) שאותן העטרות נקראין 'מעילי 'ישראל, אף על פי שהוא עוטר 'מעילי 'ישראל, אפילו הכי אתה הוא אל בשמים ובארץ, ולא ח"ו כאלישע שטעה בו. ז"ש אשר יעשה כמעשיך, שחלקת כבוד מן גדלך, וכגבורתיך על היד החזקה שנתת לו, שלא כמדת בשר ודם שאין ההדיוט משתמש בשרביט של מלך (כדאיתא בסנהדרין דף כ"ב.). ולכן אמר אעברה נא, שרצה משה לבא גם כן לארץ ישראל ולהגיע למדריגת שיעור קומה, ובמלת אעבר"ה, נוטריקון 'אלישע 'ענה 'ב' 'רשויות 'הן, וחשב משה כשיבא לארץ ישראל, יהיה גם כן במדריגת הנער ברקיע. השיב הקב"ה רב לך, אין לך לדמות למטטרון שהיה חנוך מתהלך בחוץ מן בני דורו, וגם אתה רצית לדמות אליו לפי שגם אתה הוצאת האהל שלך מחוץ למחנה אחר שראית שחטאו ישראל בעגל, ואם כן מזה הטעם רצית לחיות ולהגיע למדריגת מטטרון שלקחתי אותו להיות למשרת לנער למעלה, וכל מפתחות שבעולם מסרתי בידו. אבל אין הנדון דומה אליו, כי מה שאתה הוצאת האהל שלך מחוץ, אתה היית הגורם לאותו עון, עבור ערב רב שלקחת עמך בלתי רשותי, נמצא שזה החטא שעשו, היה על ידך (עיין שמו"ר פמ"ב ו'). אבל מטטרון שהרחיק אהלו מחוץ לבני דורו והיה מתבודד את עצמו, עשה זה בעצמו בלי שום החטא שבא על ידו. וז"ש רב לך, הערב רב היה שלך ובשבילם לקחת את האהל והיית מתבודד, וזה החטא היה שלך, לכן אל תוסף דבר:
שאל רבBookmarkShareCopy