מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
כללי התחלת החכמה
פרק ח' - [בו יבואר חלוקות ההנהגות עד הנצחיות, ואדם קדמון, וענפיו, וא"ח"פ, ועולם עקודים, וצמצום, וקו]. (ובו כ"ו סעיפים)
[קנו] והנה, כפי חלקי ההנהגות כן המה גם כן חלוקת הזמנים. וששת אלפים שנה של עולם הזה, עיקר הנהגתם הם הנהגות ששה ספירות חג"ת נה"י כסדר. ואלף הששי הוא יסוד ומלכות, כמו שהאריך בזה הגר"א ז"ל (בפירוש ספרא דצניעותא פרק א, ע"ש ד"ה מלך השמיני הדר וכו'). והנהגת עולם הבא בכלל, הם הנהגת ג' ראשונות, וכמו שכתב הגר"א ז"ל (סוף ספר ספרא דצניעותא בליקוטיו). והנה, אלף השביעי יהיה הנהגה יותר עליונה משל ימות המשיח, וכמו שכתוב: "מזמור שיר ליום השבת [וכו'] שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (עיין אבות דרבי נתן פרק א, ועיין סנהדרין צ"ב ב', שהקב"ה עושה להם כנפים ע"ש, ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ט הבחנה י"ג). ואלף השמיני, הנהגה עוד יותר עליונה, וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ב'), שהקב"ה מחדש בהן את עולמו אחר שבעת אלפים שנה. ואלף התשיעי, עוד הנהגה יותר עליונה. ואלף העשירי, הנהגה עוד יותר עליונה, עד סוף האלף העשירי – שאז יתחיל הנהגת הנצחיות הטוב התכלית לעד ולנצח נצחים. והנה, גם מאלף השביעי והלאה נקרא בחינת נצחיות, שלא יהיה מיתה עוד (כן כתב בספר קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ג). אבל עיקר הנצחיות נקרא כאן אחר אלף העשירי (עיין קל"ח פתחי חכמה שם).
[קנו] והנה, כפי חלקי ההנהגות כן המה גם כן חלוקת הזמנים. וששת אלפים שנה של עולם הזה, עיקר הנהגתם הם הנהגות ששה ספירות חג"ת נה"י כסדר. ואלף הששי הוא יסוד ומלכות, כמו שהאריך בזה הגר"א ז"ל (בפירוש ספרא דצניעותא פרק א, ע"ש ד"ה מלך השמיני הדר וכו'). והנהגת עולם הבא בכלל, הם הנהגת ג' ראשונות, וכמו שכתב הגר"א ז"ל (סוף ספר ספרא דצניעותא בליקוטיו). והנה, אלף השביעי יהיה הנהגה יותר עליונה משל ימות המשיח, וכמו שכתוב: "מזמור שיר ליום השבת [וכו'] שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (עיין אבות דרבי נתן פרק א, ועיין סנהדרין צ"ב ב', שהקב"ה עושה להם כנפים ע"ש, ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ט הבחנה י"ג). ואלף השמיני, הנהגה עוד יותר עליונה, וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ב'), שהקב"ה מחדש בהן את עולמו אחר שבעת אלפים שנה. ואלף התשיעי, עוד הנהגה יותר עליונה. ואלף העשירי, הנהגה עוד יותר עליונה, עד סוף האלף העשירי – שאז יתחיל הנהגת הנצחיות הטוב התכלית לעד ולנצח נצחים. והנה, גם מאלף השביעי והלאה נקרא בחינת נצחיות, שלא יהיה מיתה עוד (כן כתב בספר קל"ח פתחי חכמה סימן צ"ג). אבל עיקר הנצחיות נקרא כאן אחר אלף העשירי (עיין קל"ח פתחי חכמה שם).
מגלה עמוקות
אופן עב
ראה משה רבינו שהראה לו הקב"ה ר' עקיבה שהוא סוד תורה שבעל פה, כדאיתא בגמרא דמנחות דף מ"ג (מנחות כ"ט ע"ב). וכן כשעלה משה למרום, היה דורש הקב"ה את הלכה בשם אמרו, ואמר משה יהי רצון שיצא זה מחלצי (במ"ר פי"ט ז'). עליהם אמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך סיטרא דימינא, זה רבי אליעזר בן הורקנוס שנקרא כן מסיטרא דאל שהוא חסד, עליו קאמר אשר מי אל אשר יעשה כמעשיך, שכן בתנור של עכנאי, יצא בת קול מן השמים ונעשו נסים גדולים באותו יום כדאיתא (בב"מ דף נ"ט:). את ידך החזקה כנגד רבי עקיבה שהיה מצד שמאל, כמבואר בכנפי יונה שהוא סוד ב' פעמים אלהי"ם עק"ב של רבי עקיבה, עליו קאמר כגבורתך שהיה נתעצב במיתתו, כמו שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל כדאיתא במנחות דף מ"ג (סנהדרין ל"ח ע"ב), לכן אמר גם כן אשר מי אל דייקא. וזה נרמז במלת אעברה, רוצה אני להעביר מדת הדין שיהיה בימי ר' אליעזר ורבי עקיבה, במלת אעבר"ה הסתכל תמן, ותמצא ר"בי אל"יעזר ב"ן ה"ורקנוס ע"קיבה, שהוא ר"ת אעבר"ה נ"א, נוטריקון א"ל נ"קמות ה"ופיע (תהלים צד א) ב"הריגת ר' ע"קיבה, שרצה משה לנקום נקמת רבי עקיב' שיצאה נשמתו באחד כדאיתא (בברכות דף ס"א:). השיב לו הקב"ה רב לך, והוא על דרך מה שהשיב הקב"ה למלאכים ולמשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כדאיתא במנחות דף מ"ג (מנחות כ"ט ע"ב). ז"ש אל תוסף דבר, כי בהריגה זו יזכה לסוד מחשבה, ז"ש עלה ראש הפסגה. גם אחר שנתקררה דעתו של משה כששמע לסוף י"ח שורות ולא היה יכול להבין אותם, עד שאמרו כך שמענו הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. על זה אמר גם כן רב לך, הלא אתה הוא רבן שמשמך אומרים הלכה זו, הטעם י"ח שורות אלו רמז משה במ"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר פס"ט ז') וזה שער השמים (בראשית כח יז), אין בין בית המקדש שלמטה ובין בית המקדש שלמעלה כי אם י"ח מילין כמניין ו"זה, ו"זה בגימטריא י"ח. ולכן אמר משה לפי זה כשהראה הקב"ה את רבי עקיב' שדרש על כל קוץ תילי תילין והיה שמח בתורתו (כדאיתא במנחות שם), ולכן אמר אתה החלות להראות את גדלך, א"ת דייקא, שהיה דורש כל אותיות שבתורה מא' ועד ת', והיה שמח בתורתו, ואחר כך הראה לו את מיתתו אמר את ידך החזקה, וכשהראה לו הקב"ה את רבי עקיב' בסוף י"ח שורות, היה מצטער על שלא הבין אותם, ולכן נתאוה ליכנס לארץ ישראל שם מקום המקדש שהוא מכוון למטה, אין זה כי אם בית אלהים למטה, כנגד וזה שער השמים למעלה מנין ו"זה, שהוא מנין י"ח, אם כן בלי ספק באותן י"ח טורי דאפרסמונא דכיא דסלקין נשמתין דצדיקיא, שם יבין וישיג כל ההשגות, וזה הוא סוד י"ח נסיעות של נשמות שנוסעים מיציאת זה העולם עד מקום מחצבה. ולדעתי זה סוד מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א) שאומרת הנשמה בשעת יציאתה מגוף, דמסיים שם (תהלים צב יג) צ"דיק כ"תמר יפרח, דייקא על ח"י נענועין שבלולב, ח"י ח"י יודוך כמוני היום (ישעיה לח יט), כנתינתה כך נטילתה (כתובות דף י"ז.), שדרך י"ח דרגין ירדה נשמתו לזה העולם, כך דרך י"ח טורי דאפרסמונא סלקא לעילא. לכן אחר ח"י ברכאין דצלותא, צריך למסור גרמיה למיתה בשעת נפילת אפים. השיב הקב"ה רב לך, הלא הכל שלך הוא הלכה למשה מסיני:
ראה משה רבינו שהראה לו הקב"ה ר' עקיבה שהוא סוד תורה שבעל פה, כדאיתא בגמרא דמנחות דף מ"ג (מנחות כ"ט ע"ב). וכן כשעלה משה למרום, היה דורש הקב"ה את הלכה בשם אמרו, ואמר משה יהי רצון שיצא זה מחלצי (במ"ר פי"ט ז'). עליהם אמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך סיטרא דימינא, זה רבי אליעזר בן הורקנוס שנקרא כן מסיטרא דאל שהוא חסד, עליו קאמר אשר מי אל אשר יעשה כמעשיך, שכן בתנור של עכנאי, יצא בת קול מן השמים ונעשו נסים גדולים באותו יום כדאיתא (בב"מ דף נ"ט:). את ידך החזקה כנגד רבי עקיבה שהיה מצד שמאל, כמבואר בכנפי יונה שהוא סוד ב' פעמים אלהי"ם עק"ב של רבי עקיבה, עליו קאמר כגבורתך שהיה נתעצב במיתתו, כמו שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל כדאיתא במנחות דף מ"ג (סנהדרין ל"ח ע"ב), לכן אמר גם כן אשר מי אל דייקא. וזה נרמז במלת אעברה, רוצה אני להעביר מדת הדין שיהיה בימי ר' אליעזר ורבי עקיבה, במלת אעבר"ה הסתכל תמן, ותמצא ר"בי אל"יעזר ב"ן ה"ורקנוס ע"קיבה, שהוא ר"ת אעבר"ה נ"א, נוטריקון א"ל נ"קמות ה"ופיע (תהלים צד א) ב"הריגת ר' ע"קיבה, שרצה משה לנקום נקמת רבי עקיב' שיצאה נשמתו באחד כדאיתא (בברכות דף ס"א:). השיב לו הקב"ה רב לך, והוא על דרך מה שהשיב הקב"ה למלאכים ולמשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כדאיתא במנחות דף מ"ג (מנחות כ"ט ע"ב). ז"ש אל תוסף דבר, כי בהריגה זו יזכה לסוד מחשבה, ז"ש עלה ראש הפסגה. גם אחר שנתקררה דעתו של משה כששמע לסוף י"ח שורות ולא היה יכול להבין אותם, עד שאמרו כך שמענו הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. על זה אמר גם כן רב לך, הלא אתה הוא רבן שמשמך אומרים הלכה זו, הטעם י"ח שורות אלו רמז משה במ"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר פס"ט ז') וזה שער השמים (בראשית כח יז), אין בין בית המקדש שלמטה ובין בית המקדש שלמעלה כי אם י"ח מילין כמניין ו"זה, ו"זה בגימטריא י"ח. ולכן אמר משה לפי זה כשהראה הקב"ה את רבי עקיב' שדרש על כל קוץ תילי תילין והיה שמח בתורתו (כדאיתא במנחות שם), ולכן אמר אתה החלות להראות את גדלך, א"ת דייקא, שהיה דורש כל אותיות שבתורה מא' ועד ת', והיה שמח בתורתו, ואחר כך הראה לו את מיתתו אמר את ידך החזקה, וכשהראה לו הקב"ה את רבי עקיב' בסוף י"ח שורות, היה מצטער על שלא הבין אותם, ולכן נתאוה ליכנס לארץ ישראל שם מקום המקדש שהוא מכוון למטה, אין זה כי אם בית אלהים למטה, כנגד וזה שער השמים למעלה מנין ו"זה, שהוא מנין י"ח, אם כן בלי ספק באותן י"ח טורי דאפרסמונא דכיא דסלקין נשמתין דצדיקיא, שם יבין וישיג כל ההשגות, וזה הוא סוד י"ח נסיעות של נשמות שנוסעים מיציאת זה העולם עד מקום מחצבה. ולדעתי זה סוד מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א) שאומרת הנשמה בשעת יציאתה מגוף, דמסיים שם (תהלים צב יג) צ"דיק כ"תמר יפרח, דייקא על ח"י נענועין שבלולב, ח"י ח"י יודוך כמוני היום (ישעיה לח יט), כנתינתה כך נטילתה (כתובות דף י"ז.), שדרך י"ח דרגין ירדה נשמתו לזה העולם, כך דרך י"ח טורי דאפרסמונא סלקא לעילא. לכן אחר ח"י ברכאין דצלותא, צריך למסור גרמיה למיתה בשעת נפילת אפים. השיב הקב"ה רב לך, הלא הכל שלך הוא הלכה למשה מסיני:
זוהר חדש
וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אֵין לְךָ שֶׁבַח וְקִלּוּס לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שִׁבְחוֹ שֶׁל שַׁבָּת, הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים כֻּלָּם מְשַׁבְּחִין לוֹ כְּאֶחָד, וַאֲפִילּוּ יוֹמוֹ שֶׁל הַשַּׁבָּת מַמָּשׁ, מְשַׁבֵּחַ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים צ״ב:א׳) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.