בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל׃
מלחמות השם יחיא קאפח
לא) והדבר הזה קשה עד מאד למה אדם קדמון אין צריך ליטול רשות מאדם קדמאה ולא מא"ס שהוא למעלה ממנו? וכבר הבאתי לעיל לשון ספר הברית משם יושר לבב שאמר ששם הקב"ה המורגל בפינו ראי על זעיר אנפין. וכן שם הוי'ה, וכ"כ מצרף האמונה. רק שלא העתקתי דבריו, כיון שאתה מחלל אותו וחושבו למין וכופר מחמת חסרון בקיאותך. ובודאי שטעית בזה כמו שכתבתי לעיל שכן סוברים כל המקובלים. ובבראשית רבה פרשה י"ב הובא ג"כ בילקוט רמז י"ח וז"ל לכל יש תולדות שמים וארץ יש להן תולדות שנ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות שנ' בטרם הרים יולדו. מטר יש לו תולדות שנ' היש למטר אב. טל יש לו תולדות שנ' או מי הוליד אגלי טל. ר' שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות מת ובולה ונברא ואני בורא וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בולה. ובורא ואינו נברא ר' עזריה בשם ר' אמר כלפי מעלה הדבר אמור ע"כ. וזה כלל אמתי וברור. ופי' הר' עץ יוסף מת ובולה הם שני דברים האחד ההפסד והשני הבלייה בעודן קיימין. שכל הנמצאים תמיד חסרים והולכים בטבעם לולי שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכל מי שאין לו תולדות פי' אע"ג דליכא אלא הקב"ה קאמר כל איידי דתני נושא כל . וכמו שפי' ר' עזריה בשם רבי כלפי מעלה הדבר אמור ע"כ. וממוצא דבר אתה למד שכיון שיש לפרצופים הנזכרים בדברי הזהר והמקובלים תולדות ועיבור ויניקה. שקר הוא ומן הנמנע לקרות לאבא או לזולתו מכל הפרצופים בורא. אי נמי אפשר לפרש מי שיש לו תולדות דהיינו שיש סבה להוייתו שהוא אפשרי המציאות. וכל אפשרי המציאות הוא אפשר בו ההפסד אבל אלהינו ברוך הוא. אין סבה אחרת קודמת לו והוא לבדו סבה א' לכל הברואים. כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה ע"ש ובמפרש, וכן כתבו קדמונינו על מה שכתב רבי' בעיקר הרביעי שנאמין שזה האחד הוא קדמון בהחלט וכל נמצא זולתו בלתי קדמון וכו' כתבו הר' ר' חטר ורבי זכריה הרופא וז"ל הקדמון הוא אשר אין ראשית לו והמחודש הוא שבראו והמציאו זולתו. הרי נתברך שהאלוה הוא הראשון בהחלט ע"ש. והכי מסתברא לפרש דברי המדרש רבה כנראה ממאי דקאמר בהרים ובמטר ובטל. וממילא שקר הוא לקרות שום אחד מן הפרצופים אלוה, או בורא, כיון שכל א' יש סבה אחרת קדמה לו. ובמשנת חסידים מס' ליל פסח פרק ז' משנה כ"ג בפי' הגדת ליל פסח כ' וז"ל ויוציאנו ה' אלהינו שהם אבא ואימא וכו' ואלו לא גאל הקב"ה, שהוא אריך אנפין את אבותינו שהם אבא ואימא ממצרים וכו' ובס' הנדרים כ' בערך אדם כי המקובלים קורין להקב"ה אדם קדמון. ואם כן, כל אחד ואחד מן הפרצופים נקרא ה' צבאות והוי'ה ואדנות והקב"ה ושאר השמות והכנויים המיוחדים לשי"ת. כאשר תחזינה עיניך פה וכ"ש אם תלמוד בספריהם בשום שכל. וגם קורין לאבא ואבא אבותינו שנגאלו ממצרים על ידי אריך אנפין מיד פרעה (הוא הסטרא אחרא הנקרא אל אחר[15]) שנאלם אריך אנפין מידו וזה נמשך לפי שטתם שהם מאמינים במציאות אל אחר[16] היפך דברי רז"ל וגם האמינו שהאלהים האחרים המדומים שלטו בהאלוהים הקדושים שהם אבא ואימא וזעיר ונוקביה, וגאלם אריך אנפין מהם.
מגלה עמוקות
אופן צט
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל:
לפי שגילה הקב"ה למשה במדבר סיני סוד שחקים, דתמן בסודי רזיא תנינן באותן השחקים נגלית לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, ושם נגלית בסיני לעמך בענן כבודך, והוא סוד המן שירד מן שחקים במדבר, וזה סוד וראית את אחורי (שמות לג כג), וראי"ת א"ת, בגימטריא שחקי"ם במ' רבתי, אבל פני לא יראו, שהוא סוד מעון שהוא רקיע הה' (חגיגה י"ב ע"ב), לכן אמר מעונה אלהי קדם בה' (דברים לג כז). ועל זה אמר בעת ההוא לאמר, קרי ביה בעת ההיא, שרצה משה לבא להשיג סוד מעון ומכון, ולכן פתח בו' ואמר ההוא בו', ולכן רצה לבא לארץ ישראל כי שם ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו ח), מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז), שבארץ ישראל יתקיים קרא (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם, בזוהר ויקרא (זוהר ח"ג ח' ע"ב) אמר מה נינהו שערים, מעון ומכון, חסד ופחד. על זה ביקש אתה החלות להראות לי, שכן אמר משה אדני מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), ואמר שם אדני, לכן פתח כאן באדני אדני אלהים. ואמר את גדלך לקביל מעון שהוא חסד, ידך החזקה לקביל מכון שהוא פחד, ולפי שאמר שם מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ב), לכן אמר בכאן אשר מי אל, ולפי שבכאן במדבר לא זכה משה רק לשחקים, שכן א"ת גדל"ך, בגימטריא שחקי"ם, לכן נקרא משה חתן, שהוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) דאיתמר על משה, לפי דאיתא באותיות רבי עקיבה שחקים יש שם תנ"ח מחנות אלף רבבות שמקלסין להקב"ה, וממונים על שמחת חתן כמנין חת"ן וכמנין שחקי"ם. ולכן אמר משה אעברה בה' יתירה, על סוד רקיע מעון שהוא רקיע ה'. ולפי שיש במעון ז' מזבחות כמ"ש סודי רזיא, שכנגדן בנו ג' אבות ז' מזבחות העליונים, קא מכוין בלעם שאמר אל בלק שבע המזבחות ערכתי לך (במדבר כג ד) בה' הידיעה (תנחומא צו סי' א'), שראה מעלתן של ישראל ברקיע ה' שהוא מעון, שם מבואר ענין גדולת ישראל כמו שהאריך בו בספר סודי רזיא. לכן אמר בלק לכה נא ארה לי בה' יתירה (במדבר כב ו), שראה גדולתן של ישראל ברקיע מעון, ורצה לנקות אותן באותו רקיע הה', והראה זה לבלעם בה' יתירה. ולפי שבלק הראה לבלעם מעלת ישראל ברקיע מעון, לכן הוצרך בלעם לבנות כנגדן ז' מזבחות, לבטל ז' מזבחות שברקיע מעון של ישראל שבנו אותם שלשה אבות העולם, לכן אמר שבע המזבחות ה' יתירה, על אותן שבע מזבחות שברקיע ה'. והוא סוד ארמי אובד אבי (דברים כו ה), לבן ארמי שהוא בלעם בן בעור, רצה לאבד את ישראל שיש להם ג' אבות שבנו ז' מזבחות במלת אב"ד, הן הן שבע מזבחות של ג' אבות כמ"ש רש"י בפרשת בלק (במדבר כג ד ד"ה את). וזה רמז משה בעת ההיא לאמר, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שרצה לבטל גדולתן של ישראל שברקיע הה' שהוא מעון, וגם ההוא בו' שהוא מכון, שהם לקביל אברהם ויצחק חסד ופחד שהם שערים העליונים כדאיתא בזוהר (פרשת ויקרא עמוד י"א). ולכן משה בתפלתו אמר אתה החלות להראות וגומר, את גדל"ך דייקא, כי גדולת ישראל רואים למעלה ברקיע מעון, (ואמר ג' לשונות גדלך, ואת ידך החזקה, ואשר מי אל בשמים ובארץ, שהם כנגד ג' אבות, לרמוז שרצה לבטל ז' מזבחות שבנו ג' אבות). ורמז במלת אעברה, שהוא בגימטריא בעו"ר, שבלעם בן בעור רצה להוריד גדולתן של ישראל ברקיע מעון שהוא רקיע ה', לכן ה' מלכי מדין נפלו על חלליהם עם בלעם (במדבר לא ח), וביקש משה לראות מעון ומכון לשבתך פעלת ה', ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, כי שם שער השמים מכוון כנגד מעון ומכון שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, לא די שהראה לו מעון ומכון שהם רקיע ה"ו, רק שזכה גם כן לרקיע הז', נוטריקון ר"ב 'רוכב 'בערבות, שגם סוד הערבות הראה לו. וז"ש כי לא תעבו"ר, בהיפך אתוון ערבו"ת, עלה ראש הפסגה, שהוא סוד רקיע השביעי דתמן שם של י"ה, כמ"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה), וצו את יהושע, שבא אליו שר של ישראל מיכאל (דניאל יב א), שהוא שר על צבא ה' (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), רצה לומר על ישראל שנקראים צבא, וז"ש וחזקהו על שר מיכאל, ואמצהו על חיילותיו שהם בגלגל ערבות, (כדאיתא במדרש אבכיר עמוד פ') ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), שבאותו הפרק בקשו לפגוע המלאכים שבגלגל ערבות ביעקב (חולין צ"א ע"ב), הרי שבגלגל ערבות חיילותיו של מיכאל:
מגלה עמוקות
אופן רלב
איתא בילקוטי האר"י ז"ל סוד סוכה הוא בסוד אהי"ה, והאריך שם שיש בסוד סוכה ג' פעמים תתקי"ד, שהם עולים במספר ב' אלפים תשמ"ב, עיין שם בארוכה. והנה זהו המספר של שם ע"ב, וכתוב שם שטעם מספר של שם ע"ב, הוא ב' אלפים תשמ"ב הוא מורה כלילת ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, כי ב' אלפים מורה על ב' פעמים שם של ע"ב, ות"ש מורה על מספר ע', שהוא בכלילת עשר הרי ע"ב, נשתייר מ"ב, הרי בשם של ע"ב נרמז גם כן שם מ"ב. וזה ביקש משה להשיג בארץ ישראל סוד סוכה שבה מרומז סוד שם של ע"ב. ועל זה אמר בעת ההיא לאמר, קרי ביה ההיא, שסוד סוכה נרמזת באות ה', דקיימא לן (סוכה ד' ע"ב) שצורת סוכה היא שתי מחיצות ושלישית רק אפילו טפח, והיא צורת אות ה'. ורצה משה להשלים בארץ ישראל מה שהיה קודם חטא אדם הראשון, כדאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור ע"ו) על פסוק (תהלים עו ג) ויהי בשלם סכו, שקודם שחטא אדם הראשון היה לו להקב"ה סוכה בזה העולם, עיין שם. לפי שסוד סוכה היא בסוד של אהיה, לכן ההיא קרי ביה בהפוך אתוון אהיה. וגם לפי דברי האר"י ז"ל שסוד סוכה היא בסוד זעיר ונוקביה, כ"ה זעיר ס"ו נוקביה. ולכן ההוא כתיב כנגד זעיר, ההיא קרי כנגד נוקביה, וסכך של סוכה הוא בסוד ה' ראשונה של שם, נמצא שבמלת ההיא נרמזין שלשתן שהם בסוד נפש רוח נשמה. ועל זה אמר משה 'אתה 'החלות 'להראות, ר"ת אה"ל, ר"ל כשנברא העולם נקרא אהל, כמ"ש וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כב), ואיתא במדרש כונן שבמלת וימתחם, נרמז שיעור חשבון העולם כמה הוא, שכן וימתחם בגימטריא תק"ד, שהמתיח הקב"ה את העולם שהוא אה"ל כמנין וימתחם, שהוא בגימטריא תק"ד, ד' רוחות העולם שהוא מהלך ת"ק שנה, ולכן להראו"ת א"ת, בגימטריא מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם שהם ד' רוחות העולם, שמתחלת הבריאה כשהיה אדם הראשון בארבעה מחיצות גן עדן והיה מסובב מכל ד' צדדין, באותו הפרק היה להקב"ה סוכה למטה בארץ, שהוא סוד שם של ע"ב וז"ש את גדלך, שם של מ"ב את ידך החזקה, אשר מי אל, אמר משה קודם חטא אדם הראשון ה' מעון אתה היית וגומר (תהלים צ א) מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ' ב), ואז היה הקב"ה קובע דירה בסוכה למטה, וז"ש בשמים ובארץ, וכבר אמר הכתוב (קהלת א ט) מה שהיה הוא שיהיה, כמו שהיה קודם חטא אדם יהיה גם כן לעתיד, ולכן אמר אעברה, ר"ל רוצה אני ליכנס עתה לארץ ישראל ולחזור הסוכה שהיתה מתחלה, ולכן אמר אעברה בה' יתירה, שהיא סוד סוכה שנרמזת באות ה'. וזה יהיה כשאראה את הארץ כי תמן אתמר ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון (תהלים ע"ו), ולכן אמר מתחלה ואתחנן בנו"ן, מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי (ברכות ד':), שהיא מורה על נפילה והיא סוכת דוד הנופלת, אמר נופלת בלשון בינוני שבכל יום ויום נופלת, שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שקללתו מרובה (סוטה מ"ט.), לכן אמר בעת ההיא קרי, כמ"ש בעת ההיא אקים סוכת דוד הנופלת (עמוס ט' יא), ורצה משה לתקן ההוא ולעשות סמך שלא תפול עוד סוכת דוד. והשיב הקב"ה רב לך, כמה רב גוברך שעשית סמיכו וסעידו לשכינה, ואתה רוצה לתקן שלא תפול עוד סוכת דוד, אל תוסף דבר אלי עוד דייקא:
איתא בילקוטי האר"י ז"ל סוד סוכה הוא בסוד אהי"ה, והאריך שם שיש בסוד סוכה ג' פעמים תתקי"ד, שהם עולים במספר ב' אלפים תשמ"ב, עיין שם בארוכה. והנה זהו המספר של שם ע"ב, וכתוב שם שטעם מספר של שם ע"ב, הוא ב' אלפים תשמ"ב הוא מורה כלילת ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, כי ב' אלפים מורה על ב' פעמים שם של ע"ב, ות"ש מורה על מספר ע', שהוא בכלילת עשר הרי ע"ב, נשתייר מ"ב, הרי בשם של ע"ב נרמז גם כן שם מ"ב. וזה ביקש משה להשיג בארץ ישראל סוד סוכה שבה מרומז סוד שם של ע"ב. ועל זה אמר בעת ההיא לאמר, קרי ביה ההיא, שסוד סוכה נרמזת באות ה', דקיימא לן (סוכה ד' ע"ב) שצורת סוכה היא שתי מחיצות ושלישית רק אפילו טפח, והיא צורת אות ה'. ורצה משה להשלים בארץ ישראל מה שהיה קודם חטא אדם הראשון, כדאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור ע"ו) על פסוק (תהלים עו ג) ויהי בשלם סכו, שקודם שחטא אדם הראשון היה לו להקב"ה סוכה בזה העולם, עיין שם. לפי שסוד סוכה היא בסוד של אהיה, לכן ההיא קרי ביה בהפוך אתוון אהיה. וגם לפי דברי האר"י ז"ל שסוד סוכה היא בסוד זעיר ונוקביה, כ"ה זעיר ס"ו נוקביה. ולכן ההוא כתיב כנגד זעיר, ההיא קרי כנגד נוקביה, וסכך של סוכה הוא בסוד ה' ראשונה של שם, נמצא שבמלת ההיא נרמזין שלשתן שהם בסוד נפש רוח נשמה. ועל זה אמר משה 'אתה 'החלות 'להראות, ר"ת אה"ל, ר"ל כשנברא העולם נקרא אהל, כמ"ש וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ' כב), ואיתא במדרש כונן שבמלת וימתחם, נרמז שיעור חשבון העולם כמה הוא, שכן וימתחם בגימטריא תק"ד, שהמתיח הקב"ה את העולם שהוא אה"ל כמנין וימתחם, שהוא בגימטריא תק"ד, ד' רוחות העולם שהוא מהלך ת"ק שנה, ולכן להראו"ת א"ת, בגימטריא מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם שהם ד' רוחות העולם, שמתחלת הבריאה כשהיה אדם הראשון בארבעה מחיצות גן עדן והיה מסובב מכל ד' צדדין, באותו הפרק היה להקב"ה סוכה למטה בארץ, שהוא סוד שם של ע"ב וז"ש את גדלך, שם של מ"ב את ידך החזקה, אשר מי אל, אמר משה קודם חטא אדם הראשון ה' מעון אתה היית וגומר (תהלים צ א) מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ' ב), ואז היה הקב"ה קובע דירה בסוכה למטה, וז"ש בשמים ובארץ, וכבר אמר הכתוב (קהלת א ט) מה שהיה הוא שיהיה, כמו שהיה קודם חטא אדם יהיה גם כן לעתיד, ולכן אמר אעברה, ר"ל רוצה אני ליכנס עתה לארץ ישראל ולחזור הסוכה שהיתה מתחלה, ולכן אמר אעברה בה' יתירה, שהיא סוד סוכה שנרמזת באות ה'. וזה יהיה כשאראה את הארץ כי תמן אתמר ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון (תהלים ע"ו), ולכן אמר מתחלה ואתחנן בנו"ן, מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי (ברכות ד':), שהיא מורה על נפילה והיא סוכת דוד הנופלת, אמר נופלת בלשון בינוני שבכל יום ויום נופלת, שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שקללתו מרובה (סוטה מ"ט.), לכן אמר בעת ההיא קרי, כמ"ש בעת ההיא אקים סוכת דוד הנופלת (עמוס ט' יא), ורצה משה לתקן ההוא ולעשות סמך שלא תפול עוד סוכת דוד. והשיב הקב"ה רב לך, כמה רב גוברך שעשית סמיכו וסעידו לשכינה, ואתה רוצה לתקן שלא תפול עוד סוכת דוד, אל תוסף דבר אלי עוד דייקא: