יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת ׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה׃
מגלה עמוקות
אופן קן
ידוע שהקב"ה מנהיג עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בשמנה שמות הקדושים ד' מילואי הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמ"ש, ובד' מילואי אהי"ה שהן סוד קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, באצילות קס"א, בבריאה קס"א, ביצירה קמ"ג, בעשייה קנ"א, והוא סוד יציאת השבת (שבת ב' ע"א), שהוא סוד הקדושה והמתנה טובה שנתן הקב"ה לישראל שהיא בבית גנזי (שבת י':), הם שתים שהן ארבע, ר"ל שתים שהם סוד שתי שמות הוי"ה אהי"ה, שהן ארבע שנחלקים כל אחד על ד' מילואים שהם בד' עולמות, והוא סוד בראשית צירוף אחד מן תש"ך צירופים שחנני אלהים במלת בראשי"ת (בראשית א א), צירוף אחד מהם בשת"י או"ר ברא הקב"ה שמים וארץ, שהוא מורה על שתי שמות אלו הוי"ה אהי"ה, עליהם אמר על ד' מילואי ההוי"ה יה"י או"ר (בראשית א ג), שהוא בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ויהי אור על שם של אהי"ה, ועל שני שמות אלו אמר וירא אלהים את האור כ"י טו"ב (בראשית א' ד), בגימטריא אהי"ה הוי"ה. ועל זה ביקש משה ליכנס לארץ ישראל לבא על תכונת השגת שמנה שמות אלו שבהם מנהיג הקב"ה את העולם, כי ד' הויות הם סוד החסדים, ד' אהי"ה הם סוד הגבורות, ובארץ ישראל שם ישיג ויראה חותם של שם אהיה סוד אהי"ה כטל לישראל (הושע יד ו). ולכן פתח משה ואתחנן אל ה' על שם של הויה, בעת ההיא בהיפוך אתוון אהי"ה, ולכן פתח משה באדני, וסיים בהויה בנקודת אלהים שהוא סוד בינה, כי מן מלכות עד בינה ח' מדות, שהם סוד ח' שמות הללו, מאחר שהחלות להראות את גדלך הם אותיות מילואי הוי"ה, ונרמז במלת את, שמורה על אותיות גדלך דייקא על גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב), שהם ד' מילואי הוי"ה שהם מצד החסדים, ואחר כך על ד' מילואי אהי"ה אמר את ידך החזקה שהם מצד הגבורות, וזה התחיל הקב"ה להראות למשה בשעת הקמת המשכן שנבנה המשכן על ידי שם של הוי"ה ואהי"ה, כמ"ש בכנפי יונה על פסוק ועשו לי מקדש (שמות כה ח), שיש באותו פסוק כ"א אותיות, שהוצרך בצלאל לעשות מלאכת המשכן לחשוב מחשבת בשם של אהיה, זה סוד שאמרו רז"ל (ברכות נ"ה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבה"ם נבראו שמים וארץ, שהם ב' שמות הוי"ה ואהי"ה בהם נבראו שמים וארץ, בה"ם דייקא שעולה הויה אהיה. ועל זה אמר ימי שנותינו בה"ם שבעים שנה (תהלים צ' י), הוא סוד בריח התיכון (שמות כו כח) שהיה ע' אמה בסוד יעקב שכולל ז' הויות בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), כל אחת כלולה מי' הרי ע' שנה, ואם בגבורות רומז על שם של אהיה שהוא בבינה שהיא המידה ח', לכן הוא שמנים שנה, נמצא שהשנים שלהם מסוד הויה אהיה שהם בגימטריא בה"ם שמקורם למעלה. ולכן לקח שלמה ע' אלף חוצבי ההר, ופ' אלף נושאי סבל לבנין המקדש (מלכים א' ה כט), ויש שם ענין אחר שרמז שלמה על בית ראשון שיעמוד ת"י שנה, והם כמניין ימים שיש בע' אלף ובפ' אלף, דהיינו ק"ן אלפים ימים יש בת"י שנה, וכשאנו חושבין נציבים של שלמה, הרי הימים כמנין הימים שהיה עומד בית שני, וסימן על בית ראשון ודרור ק"ן לה (תהלים פד ד), עו"ף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ), ר"ל כמנין עוף שהוא ע' אלף ופ' אלף יום היה עוף השמים מוליך את הקול למעלה, וסימנך אל קנא (שמות כ ה), ר"ל חסד אל כל היום (תהלים נב ג), היה כמספר קנ"א שהוא נוטרייקון ק' נ' א"לף אל תסתכל בקנק"ן (אבות פ"ד מ"כ), כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ח ע"ב) על פסוק (שמות לד ז) ונקה לא ינקה, תמן שם של הויה, ואתוון האמצעים הם ק"ן ק"ן, זה היה בבית ראשון שהיתה השכינה מקננא תמן, אבל בבית שני נחסרו ה' דברים (כדאיתא ביומא כ"א:). ונחזור לעניינינו שלמה לקח ע' אלף, לקביל שם של הוי"ה שהוא סוד ע' בריח התיכון כמ"ש, פ' אלף נושא סבל לקביל שם של אהיה, כמו שהמשכן הוצרך לכוון בב' שמות אלו בבניינו, כן גם כן נתכוון שלמה בחשבונו לקביל שמות אלו ע' פ', שהוא חשבון ק"ן, וכן ים של שלמה היה מחזיק ק"ן מקוואות (עירובין י"ד ע"א), כי סוד מקוה הוא סוד שיעור קומ"ה שבה"ם הוק"ם המשכן. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את גדלך, שהוא סוד שיעור קומ"ה שבהם הוקם המשכן, לכן ר"ת של "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, ומאחר שאתה החלות להראות לי את גדלך כנגד שמות הוי"ה שהם החסדים, ידך החזקה כנגד ד' מילואי אהי"ה שהם מצד הגבורות, ולכן זכר אשר מי אל בשמים ובארץ כמעשך, לקביל מלואי ההוי"ה שהם גדולים מעשי ה', כגבורתך לקביל ד' שמות אהיה שהם הגבורות, לכן אעבר"ה נא בהיפך ארבע"ה, כמו שהחלות להראות לי כשנשלם המשכן דאתמר תמן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ לה), שכתב האר"י ז"ל שהכוונה על מילוי האותיות משכ"ן, שהם סוד ד' אותיות הוי"ה ומילוי שהם רל"ב, נמצא שזכיתי לראות עוזיך וכבודך באותו פרק, כן גם כן כשאבא לארץ ישראל אזכה גם כן להשיג השגות ד' שמות של אהי"ה שבד' עולמות. ואל סוד זה נתכוין הקב"ה באומרו למשה שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען (במדבר יג ב), לא אמר ויחפרו אלא ויתרו כמ"ש בפרשת דברים (א כב), גם לא נאמר ויתורו בו', אבל חסר ו' מרמז על זה הסוד, כשיהיה בארץ ישראל אז ישיג הנהגות הגבורות שבד' עולמות שהם מד' שמות אהיה, שסודם תרי"ו כמנין יתר"ו, את ארץ כנען שבארץ כנען ישיגו השגה זו, שכן חותמו של הקב"ה הוא אהיה, והסוד אהיה אשר אהיה (שמות ג (יד), ר"ל כ"א פעמים אהי"ה הוא בגימטריא אמת (שבת נ"ה ע"א), וירושלים נקראת עיר האמת, ולכן בארץ ישראל אשיג שם ד' שמות אלו של אהיה. וזה נרמז במלת נ"א, נוטרייקון "נתיב "אהיה, שהוא סוד נתיב לא ידעו עיט (איוב כח ז), ר"ל אברם נקרא עיט אף על פי שזכה לארץ ישראל ונקרא איתן האזרחי (תהלים פט א), ואיתא בזוהר סבא פרשת משפטים עמוד קצו (זוהר ח"ב ק"י ע"ב) שאותו נתיב של אהיה, בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), נקרא איתן. נמצא אף על פי שאברהם נקרא איתן, אפילו הכי לא זכה לאותו נתיב, וזה סוד נתיב לא ידע עיט, שכן אברהם נקרא עיט, כמ"ש רש"י בישעיה (מו יא) על פסוק קורא ממזרח עיט שהוא אברהם. ואל אותו נתיב של אהיה נתכוין משה להבינו ולהשיגו, ז"ש ואראה את הארץ, ואראה בתוספת ו"ה, שכן וארא"ה א"ת בגימטריא תרי"ו עם ב' תיבות, שהם סוד ד' מילואי אהי"ה. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר השגת גם כן סוד של אהיה כשאמר לו הקב"ה על שאלתו ששאל אותו מה שמו מה וגומר (שמות ג יג), השיב לו אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, וכן סוד של רחב הזונה שאמרה ליהושע ונתתם לי או"ת אמ"ת (יהושע ב יב), והם לא נתנו לה רק תקות חוט השני (יהושע ב יח), שכתב בזוהר ויחי (זוהר ח"א רמ"א ע"ב) שהיא רצתה לזכות לאור השמש של משה שנקרא אות אמת, והוא סוד פני שמש (ב"ב ע"ה ע"א), והם השיבו לה שיהושע פני לבנה הוא סוד השכינה שהיא תקות חוט השני, בסוד ויש תקוה לאחריתך (ירמיה לא טז), ולזה הסוד נקרא משה אות אמת, שזכה לנתינת התורה שהיא תורת אמת, שכן אות אמת הוא בחשבון ד' מילואי הוי"ה ד' מילואי אהיה, שכן רל"ב תרי"ו בגימטריא או"ת אמ"ת, וכן קרי וכתיב יש בתורה כמנין קרי"ן וכתבי"ן, שהוא סוד למי החתמ"ת (בראשית לח כה), שבהם צריך לכוין בברוך שאמר (תפלת שחרית) כשאומר מרח"ם על הארץ, במ"ם רבתי של אי"ק מרח"ם בגימטריא תתמ"ח בעולם היצירה, וכן באהבה רבה (תפלת שחרית) שהוא בעולם הבריאה, אבינו אב הרחמן המרח"ם, וכן באצילות בברכת מודים המרח"ם כי לא תמו חסדיך (תפלת י"ח). נמצא שזכה משה להשיג סוד של ח' מלואים אלו שסודם או"ת אמ"ת, על זה אמר רב לך, לך דייקא שכבר ניתן לך אות אמת, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג יב), והודיעו סוד שם אהיה אשר אהיה שסודו אמת, וניתנה תורת אמת על ידי משה שיש בהן קרי"ן וכתבי"ן כמנין קרי"ן וכתיב"ן שהם כמנין או"ת אמ"ת. ועל זה אמר אל תוסף דבר אלי עוד, אלי דייקא, רמוז בכאן סוד גדול על תרין קראין שיש ברות ב' פעמים אלי שהם קרי ולא כתיב (רות ג ה, רות ג יז), כמו שהאריך בסוד זה בכנפי יונה חלק ד', ועל אותו סוד המבואר שם כותב בכאן מלת אלי, ורמז בכאן סוד אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב):
ידוע שהקב"ה מנהיג עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בשמנה שמות הקדושים ד' מילואי הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמ"ש, ובד' מילואי אהי"ה שהן סוד קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, באצילות קס"א, בבריאה קס"א, ביצירה קמ"ג, בעשייה קנ"א, והוא סוד יציאת השבת (שבת ב' ע"א), שהוא סוד הקדושה והמתנה טובה שנתן הקב"ה לישראל שהיא בבית גנזי (שבת י':), הם שתים שהן ארבע, ר"ל שתים שהם סוד שתי שמות הוי"ה אהי"ה, שהן ארבע שנחלקים כל אחד על ד' מילואים שהם בד' עולמות, והוא סוד בראשית צירוף אחד מן תש"ך צירופים שחנני אלהים במלת בראשי"ת (בראשית א א), צירוף אחד מהם בשת"י או"ר ברא הקב"ה שמים וארץ, שהוא מורה על שתי שמות אלו הוי"ה אהי"ה, עליהם אמר על ד' מילואי ההוי"ה יה"י או"ר (בראשית א ג), שהוא בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ויהי אור על שם של אהי"ה, ועל שני שמות אלו אמר וירא אלהים את האור כ"י טו"ב (בראשית א' ד), בגימטריא אהי"ה הוי"ה. ועל זה ביקש משה ליכנס לארץ ישראל לבא על תכונת השגת שמנה שמות אלו שבהם מנהיג הקב"ה את העולם, כי ד' הויות הם סוד החסדים, ד' אהי"ה הם סוד הגבורות, ובארץ ישראל שם ישיג ויראה חותם של שם אהיה סוד אהי"ה כטל לישראל (הושע יד ו). ולכן פתח משה ואתחנן אל ה' על שם של הויה, בעת ההיא בהיפוך אתוון אהי"ה, ולכן פתח משה באדני, וסיים בהויה בנקודת אלהים שהוא סוד בינה, כי מן מלכות עד בינה ח' מדות, שהם סוד ח' שמות הללו, מאחר שהחלות להראות את גדלך הם אותיות מילואי הוי"ה, ונרמז במלת את, שמורה על אותיות גדלך דייקא על גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב), שהם ד' מילואי הוי"ה שהם מצד החסדים, ואחר כך על ד' מילואי אהי"ה אמר את ידך החזקה שהם מצד הגבורות, וזה התחיל הקב"ה להראות למשה בשעת הקמת המשכן שנבנה המשכן על ידי שם של הוי"ה ואהי"ה, כמ"ש בכנפי יונה על פסוק ועשו לי מקדש (שמות כה ח), שיש באותו פסוק כ"א אותיות, שהוצרך בצלאל לעשות מלאכת המשכן לחשוב מחשבת בשם של אהיה, זה סוד שאמרו רז"ל (ברכות נ"ה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבה"ם נבראו שמים וארץ, שהם ב' שמות הוי"ה ואהי"ה בהם נבראו שמים וארץ, בה"ם דייקא שעולה הויה אהיה. ועל זה אמר ימי שנותינו בה"ם שבעים שנה (תהלים צ' י), הוא סוד בריח התיכון (שמות כו כח) שהיה ע' אמה בסוד יעקב שכולל ז' הויות בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), כל אחת כלולה מי' הרי ע' שנה, ואם בגבורות רומז על שם של אהיה שהוא בבינה שהיא המידה ח', לכן הוא שמנים שנה, נמצא שהשנים שלהם מסוד הויה אהיה שהם בגימטריא בה"ם שמקורם למעלה. ולכן לקח שלמה ע' אלף חוצבי ההר, ופ' אלף נושאי סבל לבנין המקדש (מלכים א' ה כט), ויש שם ענין אחר שרמז שלמה על בית ראשון שיעמוד ת"י שנה, והם כמניין ימים שיש בע' אלף ובפ' אלף, דהיינו ק"ן אלפים ימים יש בת"י שנה, וכשאנו חושבין נציבים של שלמה, הרי הימים כמנין הימים שהיה עומד בית שני, וסימן על בית ראשון ודרור ק"ן לה (תהלים פד ד), עו"ף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ), ר"ל כמנין עוף שהוא ע' אלף ופ' אלף יום היה עוף השמים מוליך את הקול למעלה, וסימנך אל קנא (שמות כ ה), ר"ל חסד אל כל היום (תהלים נב ג), היה כמספר קנ"א שהוא נוטרייקון ק' נ' א"לף אל תסתכל בקנק"ן (אבות פ"ד מ"כ), כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ח ע"ב) על פסוק (שמות לד ז) ונקה לא ינקה, תמן שם של הויה, ואתוון האמצעים הם ק"ן ק"ן, זה היה בבית ראשון שהיתה השכינה מקננא תמן, אבל בבית שני נחסרו ה' דברים (כדאיתא ביומא כ"א:). ונחזור לעניינינו שלמה לקח ע' אלף, לקביל שם של הוי"ה שהוא סוד ע' בריח התיכון כמ"ש, פ' אלף נושא סבל לקביל שם של אהיה, כמו שהמשכן הוצרך לכוון בב' שמות אלו בבניינו, כן גם כן נתכוון שלמה בחשבונו לקביל שמות אלו ע' פ', שהוא חשבון ק"ן, וכן ים של שלמה היה מחזיק ק"ן מקוואות (עירובין י"ד ע"א), כי סוד מקוה הוא סוד שיעור קומ"ה שבה"ם הוק"ם המשכן. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את גדלך, שהוא סוד שיעור קומ"ה שבהם הוקם המשכן, לכן ר"ת של "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, ומאחר שאתה החלות להראות לי את גדלך כנגד שמות הוי"ה שהם החסדים, ידך החזקה כנגד ד' מילואי אהי"ה שהם מצד הגבורות, ולכן זכר אשר מי אל בשמים ובארץ כמעשך, לקביל מלואי ההוי"ה שהם גדולים מעשי ה', כגבורתך לקביל ד' שמות אהיה שהם הגבורות, לכן אעבר"ה נא בהיפך ארבע"ה, כמו שהחלות להראות לי כשנשלם המשכן דאתמר תמן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ לה), שכתב האר"י ז"ל שהכוונה על מילוי האותיות משכ"ן, שהם סוד ד' אותיות הוי"ה ומילוי שהם רל"ב, נמצא שזכיתי לראות עוזיך וכבודך באותו פרק, כן גם כן כשאבא לארץ ישראל אזכה גם כן להשיג השגות ד' שמות של אהי"ה שבד' עולמות. ואל סוד זה נתכוין הקב"ה באומרו למשה שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען (במדבר יג ב), לא אמר ויחפרו אלא ויתרו כמ"ש בפרשת דברים (א כב), גם לא נאמר ויתורו בו', אבל חסר ו' מרמז על זה הסוד, כשיהיה בארץ ישראל אז ישיג הנהגות הגבורות שבד' עולמות שהם מד' שמות אהיה, שסודם תרי"ו כמנין יתר"ו, את ארץ כנען שבארץ כנען ישיגו השגה זו, שכן חותמו של הקב"ה הוא אהיה, והסוד אהיה אשר אהיה (שמות ג (יד), ר"ל כ"א פעמים אהי"ה הוא בגימטריא אמת (שבת נ"ה ע"א), וירושלים נקראת עיר האמת, ולכן בארץ ישראל אשיג שם ד' שמות אלו של אהיה. וזה נרמז במלת נ"א, נוטרייקון "נתיב "אהיה, שהוא סוד נתיב לא ידעו עיט (איוב כח ז), ר"ל אברם נקרא עיט אף על פי שזכה לארץ ישראל ונקרא איתן האזרחי (תהלים פט א), ואיתא בזוהר סבא פרשת משפטים עמוד קצו (זוהר ח"ב ק"י ע"ב) שאותו נתיב של אהיה, בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), נקרא איתן. נמצא אף על פי שאברהם נקרא איתן, אפילו הכי לא זכה לאותו נתיב, וזה סוד נתיב לא ידע עיט, שכן אברהם נקרא עיט, כמ"ש רש"י בישעיה (מו יא) על פסוק קורא ממזרח עיט שהוא אברהם. ואל אותו נתיב של אהיה נתכוין משה להבינו ולהשיגו, ז"ש ואראה את הארץ, ואראה בתוספת ו"ה, שכן וארא"ה א"ת בגימטריא תרי"ו עם ב' תיבות, שהם סוד ד' מילואי אהי"ה. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר השגת גם כן סוד של אהיה כשאמר לו הקב"ה על שאלתו ששאל אותו מה שמו מה וגומר (שמות ג יג), השיב לו אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, וכן סוד של רחב הזונה שאמרה ליהושע ונתתם לי או"ת אמ"ת (יהושע ב יב), והם לא נתנו לה רק תקות חוט השני (יהושע ב יח), שכתב בזוהר ויחי (זוהר ח"א רמ"א ע"ב) שהיא רצתה לזכות לאור השמש של משה שנקרא אות אמת, והוא סוד פני שמש (ב"ב ע"ה ע"א), והם השיבו לה שיהושע פני לבנה הוא סוד השכינה שהיא תקות חוט השני, בסוד ויש תקוה לאחריתך (ירמיה לא טז), ולזה הסוד נקרא משה אות אמת, שזכה לנתינת התורה שהיא תורת אמת, שכן אות אמת הוא בחשבון ד' מילואי הוי"ה ד' מילואי אהיה, שכן רל"ב תרי"ו בגימטריא או"ת אמ"ת, וכן קרי וכתיב יש בתורה כמנין קרי"ן וכתבי"ן, שהוא סוד למי החתמ"ת (בראשית לח כה), שבהם צריך לכוין בברוך שאמר (תפלת שחרית) כשאומר מרח"ם על הארץ, במ"ם רבתי של אי"ק מרח"ם בגימטריא תתמ"ח בעולם היצירה, וכן באהבה רבה (תפלת שחרית) שהוא בעולם הבריאה, אבינו אב הרחמן המרח"ם, וכן באצילות בברכת מודים המרח"ם כי לא תמו חסדיך (תפלת י"ח). נמצא שזכה משה להשיג סוד של ח' מלואים אלו שסודם או"ת אמ"ת, על זה אמר רב לך, לך דייקא שכבר ניתן לך אות אמת, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג יב), והודיעו סוד שם אהיה אשר אהיה שסודו אמת, וניתנה תורת אמת על ידי משה שיש בהן קרי"ן וכתבי"ן כמנין קרי"ן וכתיב"ן שהם כמנין או"ת אמ"ת. ועל זה אמר אל תוסף דבר אלי עוד, אלי דייקא, רמוז בכאן סוד גדול על תרין קראין שיש ברות ב' פעמים אלי שהם קרי ולא כתיב (רות ג ה, רות ג יז), כמו שהאריך בסוד זה בכנפי יונה חלק ד', ועל אותו סוד המבואר שם כותב בכאן מלת אלי, ורמז בכאן סוד אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב):
מגלה עמוקות
אופן קץ
הקדמה אחת מונחת והיא ערך היקר, דאיתא בזוהר פרשת בראשית [עמוד קעד (תיקו"ז קל"ח ע"ב)] שדורות הראשונים האריכו שנים שהיו חייהם מאריך אנפין, ואחר כך לאחר המבול נתקצרו שנות הראשונים, שהיו ימים ושנים של אדם מזעיר אנפין. והנה משה עליו אתמר לא ידון רוחי באדם (בראשית ו ג), שזה אמר הקב"ה שלא יהיו עוד בני אדם שיהיו חייהם מאריך אנפין, רק בשגם שהוא משה, היו שניו מאה ועשרים שנים, שבאו שנותיו מאריך אנפין, כי נלקחו שנותיו של משה מאדם ומנח. וזהו סוד הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי, דרשו רז"ל (ויק"ר פ"ב א') (קהלת ז כח), אדם אחד זה משה שהיו שנותיו מן אדם הראשון, שהיה ראוי לחיות אלף שנה ולא חי רק תתק"ל, הרי הניח ע' שנה למשה. אחר כך בא נח שהיה גם כן חייו מאריך אנפין, והיה ראו לחיות אלף שנה, ולא חי רק תתק"ן, הניח נ' למשה, הרי ק"ך שנה של משה. ולכן בשעת עגל אמר משה מחני נ"א (שמות לב לב), נא דייקא נוטרייקון "נח "אדם שמהם באו שנותיו של משה, מחנ"י נ"א מספר"ך אש"ר, ס"ת ארי"ך. מספר"ך אש"ר כתב"ת, ס"ת כת"ר. שחייו היו מאריך אנפין שהוא כתר. וזהו כוונת רז"ל בפרק ד' דמגילה דף כח (כ"ח ע"א) ר' עקיבא שאל לר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אתו גווזי וקא מחו ליה, סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר (במדבר כח ד) כבש למה נאמר אחד, אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו, א"ל אחד מיוחד שבעדרו וכו'. כאן מקשין העולם מה עניין שאלה זו ששאל רבי עקיבא, ולמה סליק לדיקלא, ומה נפקא מינה דיקלא או שאר אילן. אלא רזא דמלה לפי שראה ר' עקיבא שהפליג ר' נחוניא בזקנה, והפלגת הזקנה בא מאריך אנפין בסוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), בהם דייקא, ר"ל שחיי האדם תלויין בשבע ספירות הבנין, לכן הם שבעים שנה כל אחת כלולה מעשר. ואם בגבורות, ר"ל מצד הבינה שנקראת פועל גבורות דמינה מתערין דינין, לכן הם שמונים שנה, כי בינה היא מדה ח' מלמטה למעלה, ומאחר שרבי נחוניא הפליג בזקנה, צריכין להיות ימיו מאריך אנפין, לכן שאל במה הארכת ימים. והם לא הבינו אותו, לכן סליק בדיקלא, כי סוד דקל הוא צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), רמז בו כי חיי העולם הזה אינו רק כתמר, מה תמר זה לאחר ע' שנה מגדל פירות, כך ימי שנותינו הם מזעיר אנפין שהוא סוד ע' שנה כלול מז' מדות התחתונות, ונמצא שאין להחיות רק ע' שנה כמו תמר. והוא הבין זה הענין, לכן שאל אותו אם נאמר כבש למה נאמר אחד, רמז קרמיז שסוד קרב"ן הוא בגימטריא אר"ך אפי"ם, כדי שיבין ר' נחוניא ששאלתו היתה על האריכות ימים שבא מאריך אנפין. ולזה השיב לו אחד מיוחד בעדרו, ר"ל יש לך אדם שזוכה מצד מעשיו לאריך שנקרא אחד מיוחד בעדרו. ועל זה התחיל משה להתפלל אתה החלות להראות את גדלך סוד ארך אפים, ידך החזקה סוד זעיר אנפין, שכן יד"ך החזקה בגימטריא קט"ן סוד זעיר, וזה סוד מתניתין [ברכות פרק א' (י"א ע"א)] אחת ארוכה ואחת קצרה, במקום שאמרו להאריך הוא סוד ארך אפים, אינו רשאי לקצר שהוא זעיר אנפין. ולאחר עשיית העגל האריך משה בתפלתו בסוד אריך, ועל הים הוצרך לקצר, וכן בתפלת מרים שהיה בסוד זעיר (במדבר יב יג). וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, אל דייקא, כנגד אריך שהוא סוד אל ארך אפים אמר כמעשיך, וכנגד זעיר שהוא אל רחום וחנון אמר כגבורתיך, בא משה ליכנס לארץ ישראל שיהיו חיי האדם מאריך אנפין כמו שהיה קודם המבול, ורצה משה להתפלל בזה על כל הדורות להחזיר העטרה ליושנה, ולכן אמר אעברה, א' של אעברה מורה על אריך, מלת אעבר"ה בגימטריא זער"א, שרצה משה להתפלל שיהיו הדורות מאריך. וז"ש נ"א, (ר"ת "נחיה "אריך, ור"ת "נח "אדם), כמו שעתה חיי ושנותי באו מן נח אדם שהיו חייהם מן אריך, כן יהיו כל הדורות כמו שהיה מתחלה נ"א נוטרייקון נ"ר אלהי"ם "נשמת "אדם (משלי כ כז), כמו שמתחלה הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), ר"ל שהיה חייו מן אחד מיוחד בעדרו דהיינו אריך אנפין, כן גם כן יהיו עתה כל הדורות, וזה יהיה דייקא אם אראה את הארץ, שיהיה לי זכות ארץ ישראל ושם אתקן קלקול של אדם הראשון, וז"ש והלבנון, שם ילבין חטא של אדם הראשון, ויהיו הנשמות מלבלבין ומופרחין ויונקין מן לבנון, שהוא סוד כארז בלבנון ישגה (תהילים צ״ב:י״ג), ואימתי יגיעו לסוד לבנון, לזה אמר שתולים בבית ה' (תהלים צב יד), ר"ל כשיהיו בארץ ישראל שם מקום המקדש, בחצרות אלהינו שהוא ההר הטוב הזה הר הבית, שם יפריחו שיהיה יניקתם מן אריך אנפין, ויהיה חיי האדם יותר מן תמר שהוא ע' שנה. וז"ש מתחלה צדיק כתמר יפרח, שהוא סוד ע' שנים, רק (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה יהיו דשנים ורעננים להיות חייהם יותר כמו שהיה מתחלה. והשיב הקב"ה רב לך, ר"ל די לך להפקיע את עצמך שיהיו חיי שנותיך כפל כמו שאר אדם דאתמר גבייהו (איוב ה כו) תבא בכל"ח אלי קבר, דרשו ז"ל במועד קטן (מו"ק כ"ח ע"א) שהוא ששים כמנין בכל"ח, ואתה הוי שנותיך ק"ך שנים שהוא ב' פעמים ששים. וז"ש רב לך, מלת לך דייקא, מה שאתה רוצה להתפלל על כל הדורות אל תוסף דבר. גם אמר רב לך, רמז לו מה שהראה הקב"ה מתחלה במראה הסנ"ה ה' פעמים הסנ"ה שהוא בגימטריא ק"ך, שיהיו ה' בני אדם בעולם שיהיו חייהם כמניין הסנה שהוא ק"ך, והוא משה והילל ורבי יוחנן בן זכאי ור' עקיבא [מדרש רבה פרשת ויחי (ב"ר פ"ק י')], וראוי היה גם יהושע לחיות ק"ך שנה. וז"ש על חמשה אלו רב לך, דרגא דילך שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), וחמה יש לה חמשה מנהיגים, לכן חמשה חיו ק"ך שנה, ועל זה אמר צו את יהושע וחזקהו על דברי תורה, ואמצהו בדרך ארץ על המלחמה שימהר יחוש מלחמתו, שאלו עשה יהושע מלחמתו בזריזות, היה גם הוא חי ק"ך שנה כמו משה רבינו כדאיתא במדרש רבה פרשת (מסעי)[מטות] (במ"ר פכ"ב ו'). וז"ש כי הוא יעבור, ר"ל כשיעבור מיד ולא יתעצל במלחמתו, אזי והוא ינחיל, ר"ל שיחיה ק"ך שנים כמנין הו"א ינח"יל שהוא בגימטריא ק"ך, לקיים קרא כאשר הייתי עם משה אהי"ה עמך (יהושע א ה). אבל יהושע לא עשה כן ימים רבים עשה מלחמה (יהושע יא יח), לכן נתמעטו עשרה שנים משנותיו, ולא חי רק מאה ועשר שנים כשנותיו של יוסף הצדיק, שהוא סוד יחוד תרין שמהן הוי"ה שמלואו עולם מ"ה, ואדני שהיא עולה ס"ה, והוא סוד בנ"ס היו עומדים (מגילה ב':), שהם הכרובים:
הקדמה אחת מונחת והיא ערך היקר, דאיתא בזוהר פרשת בראשית [עמוד קעד (תיקו"ז קל"ח ע"ב)] שדורות הראשונים האריכו שנים שהיו חייהם מאריך אנפין, ואחר כך לאחר המבול נתקצרו שנות הראשונים, שהיו ימים ושנים של אדם מזעיר אנפין. והנה משה עליו אתמר לא ידון רוחי באדם (בראשית ו ג), שזה אמר הקב"ה שלא יהיו עוד בני אדם שיהיו חייהם מאריך אנפין, רק בשגם שהוא משה, היו שניו מאה ועשרים שנים, שבאו שנותיו מאריך אנפין, כי נלקחו שנותיו של משה מאדם ומנח. וזהו סוד הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי, דרשו רז"ל (ויק"ר פ"ב א') (קהלת ז כח), אדם אחד זה משה שהיו שנותיו מן אדם הראשון, שהיה ראוי לחיות אלף שנה ולא חי רק תתק"ל, הרי הניח ע' שנה למשה. אחר כך בא נח שהיה גם כן חייו מאריך אנפין, והיה ראו לחיות אלף שנה, ולא חי רק תתק"ן, הניח נ' למשה, הרי ק"ך שנה של משה. ולכן בשעת עגל אמר משה מחני נ"א (שמות לב לב), נא דייקא נוטרייקון "נח "אדם שמהם באו שנותיו של משה, מחנ"י נ"א מספר"ך אש"ר, ס"ת ארי"ך. מספר"ך אש"ר כתב"ת, ס"ת כת"ר. שחייו היו מאריך אנפין שהוא כתר. וזהו כוונת רז"ל בפרק ד' דמגילה דף כח (כ"ח ע"א) ר' עקיבא שאל לר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים, אתו גווזי וקא מחו ליה, סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר (במדבר כח ד) כבש למה נאמר אחד, אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו, א"ל אחד מיוחד שבעדרו וכו'. כאן מקשין העולם מה עניין שאלה זו ששאל רבי עקיבא, ולמה סליק לדיקלא, ומה נפקא מינה דיקלא או שאר אילן. אלא רזא דמלה לפי שראה ר' עקיבא שהפליג ר' נחוניא בזקנה, והפלגת הזקנה בא מאריך אנפין בסוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), בהם דייקא, ר"ל שחיי האדם תלויין בשבע ספירות הבנין, לכן הם שבעים שנה כל אחת כלולה מעשר. ואם בגבורות, ר"ל מצד הבינה שנקראת פועל גבורות דמינה מתערין דינין, לכן הם שמונים שנה, כי בינה היא מדה ח' מלמטה למעלה, ומאחר שרבי נחוניא הפליג בזקנה, צריכין להיות ימיו מאריך אנפין, לכן שאל במה הארכת ימים. והם לא הבינו אותו, לכן סליק בדיקלא, כי סוד דקל הוא צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), רמז בו כי חיי העולם הזה אינו רק כתמר, מה תמר זה לאחר ע' שנה מגדל פירות, כך ימי שנותינו הם מזעיר אנפין שהוא סוד ע' שנה כלול מז' מדות התחתונות, ונמצא שאין להחיות רק ע' שנה כמו תמר. והוא הבין זה הענין, לכן שאל אותו אם נאמר כבש למה נאמר אחד, רמז קרמיז שסוד קרב"ן הוא בגימטריא אר"ך אפי"ם, כדי שיבין ר' נחוניא ששאלתו היתה על האריכות ימים שבא מאריך אנפין. ולזה השיב לו אחד מיוחד בעדרו, ר"ל יש לך אדם שזוכה מצד מעשיו לאריך שנקרא אחד מיוחד בעדרו. ועל זה התחיל משה להתפלל אתה החלות להראות את גדלך סוד ארך אפים, ידך החזקה סוד זעיר אנפין, שכן יד"ך החזקה בגימטריא קט"ן סוד זעיר, וזה סוד מתניתין [ברכות פרק א' (י"א ע"א)] אחת ארוכה ואחת קצרה, במקום שאמרו להאריך הוא סוד ארך אפים, אינו רשאי לקצר שהוא זעיר אנפין. ולאחר עשיית העגל האריך משה בתפלתו בסוד אריך, ועל הים הוצרך לקצר, וכן בתפלת מרים שהיה בסוד זעיר (במדבר יב יג). וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, אל דייקא, כנגד אריך שהוא סוד אל ארך אפים אמר כמעשיך, וכנגד זעיר שהוא אל רחום וחנון אמר כגבורתיך, בא משה ליכנס לארץ ישראל שיהיו חיי האדם מאריך אנפין כמו שהיה קודם המבול, ורצה משה להתפלל בזה על כל הדורות להחזיר העטרה ליושנה, ולכן אמר אעברה, א' של אעברה מורה על אריך, מלת אעבר"ה בגימטריא זער"א, שרצה משה להתפלל שיהיו הדורות מאריך. וז"ש נ"א, (ר"ת "נחיה "אריך, ור"ת "נח "אדם), כמו שעתה חיי ושנותי באו מן נח אדם שהיו חייהם מן אריך, כן יהיו כל הדורות כמו שהיה מתחלה נ"א נוטרייקון נ"ר אלהי"ם "נשמת "אדם (משלי כ כז), כמו שמתחלה הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), ר"ל שהיה חייו מן אחד מיוחד בעדרו דהיינו אריך אנפין, כן גם כן יהיו עתה כל הדורות, וזה יהיה דייקא אם אראה את הארץ, שיהיה לי זכות ארץ ישראל ושם אתקן קלקול של אדם הראשון, וז"ש והלבנון, שם ילבין חטא של אדם הראשון, ויהיו הנשמות מלבלבין ומופרחין ויונקין מן לבנון, שהוא סוד כארז בלבנון ישגה (תהילים צ״ב:י״ג), ואימתי יגיעו לסוד לבנון, לזה אמר שתולים בבית ה' (תהלים צב יד), ר"ל כשיהיו בארץ ישראל שם מקום המקדש, בחצרות אלהינו שהוא ההר הטוב הזה הר הבית, שם יפריחו שיהיה יניקתם מן אריך אנפין, ויהיה חיי האדם יותר מן תמר שהוא ע' שנה. וז"ש מתחלה צדיק כתמר יפרח, שהוא סוד ע' שנים, רק (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה יהיו דשנים ורעננים להיות חייהם יותר כמו שהיה מתחלה. והשיב הקב"ה רב לך, ר"ל די לך להפקיע את עצמך שיהיו חיי שנותיך כפל כמו שאר אדם דאתמר גבייהו (איוב ה כו) תבא בכל"ח אלי קבר, דרשו ז"ל במועד קטן (מו"ק כ"ח ע"א) שהוא ששים כמנין בכל"ח, ואתה הוי שנותיך ק"ך שנים שהוא ב' פעמים ששים. וז"ש רב לך, מלת לך דייקא, מה שאתה רוצה להתפלל על כל הדורות אל תוסף דבר. גם אמר רב לך, רמז לו מה שהראה הקב"ה מתחלה במראה הסנ"ה ה' פעמים הסנ"ה שהוא בגימטריא ק"ך, שיהיו ה' בני אדם בעולם שיהיו חייהם כמניין הסנה שהוא ק"ך, והוא משה והילל ורבי יוחנן בן זכאי ור' עקיבא [מדרש רבה פרשת ויחי (ב"ר פ"ק י')], וראוי היה גם יהושע לחיות ק"ך שנה. וז"ש על חמשה אלו רב לך, דרגא דילך שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), וחמה יש לה חמשה מנהיגים, לכן חמשה חיו ק"ך שנה, ועל זה אמר צו את יהושע וחזקהו על דברי תורה, ואמצהו בדרך ארץ על המלחמה שימהר יחוש מלחמתו, שאלו עשה יהושע מלחמתו בזריזות, היה גם הוא חי ק"ך שנה כמו משה רבינו כדאיתא במדרש רבה פרשת (מסעי)[מטות] (במ"ר פכ"ב ו'). וז"ש כי הוא יעבור, ר"ל כשיעבור מיד ולא יתעצל במלחמתו, אזי והוא ינחיל, ר"ל שיחיה ק"ך שנים כמנין הו"א ינח"יל שהוא בגימטריא ק"ך, לקיים קרא כאשר הייתי עם משה אהי"ה עמך (יהושע א ה). אבל יהושע לא עשה כן ימים רבים עשה מלחמה (יהושע יא יח), לכן נתמעטו עשרה שנים משנותיו, ולא חי רק מאה ועשר שנים כשנותיו של יוסף הצדיק, שהוא סוד יחוד תרין שמהן הוי"ה שמלואו עולם מ"ה, ואדני שהיא עולה ס"ה, והוא סוד בנ"ס היו עומדים (מגילה ב':), שהם הכרובים: