תהילים קב:יח קבלה: פרדס רמונים ושערי אורה

ההיכל הא' מלמטה למעלה הוא הנקרא היכל לבנת הספיר. ובהיכל הזה יש ממונה אחד טהריא"ל שמו. והוא עומד על פתח ההיכל הזה עם כמה מלאכים ממונים אשר עמו וכלם אש לוהט ושרביטי אש בידם וכלם בעלי עינים. וכאשר הנשמה עולה למעלה אם זכתה והיא ראויה ליכנס פותחין לה פתח והיא נכנסת ואם היא נטמאת דוחין אותה. ומחוץ להיכל הזה יש ממונה אחד וכמה מלאכי חבלה ודוחין אותה עד שמורידין אותה לגיהנם ונידונת שם י"ב חודש. ועל דרך זה בענין התפלה אם תפלת צבור אחר שבקעה האויר הגיעה עד פתח ההיכל מיד מקבלין אותה כדכתיב (תהלים ק"ב י"ח) ולא בזה את תפלתם ונמסרים ברקיע הזה הנקרא בז"ק כאשר נבאר ושם מתעכבות תחת יד הממונה הזה עד שישלימו כל ישראל תפלתם ואז נמסרות כלם יחד ביד סנדלפו"ן המלאך הקושר כתרים לרבו ומשם נמסרות ונעשות עטרות לראש צדיק יסוד עולם כנודע. ואם היא תפלת היחיד מביטים בה כדכתיב (שם) פנה אל תפלת הערער אם כשירה היא מכניסין אותה ואם לאו דוחין אותה. ומשם יורדת אל הרקיע התחתון ונמסרת ביד המלאך סהדיא"ל לעשות בה כאשר נבאר בשער הכוונה בעז"ה.

ואחר שעוררנוך על אלו העיקרים הגדולים, יש לנו להודיעך כי המידה הנקראת אל ח"י היא כדמיון מצרף ומבחן לקבל התפילות מיד אדנ"י. ובהיכל זה עומדים כמה שומרים וכמה חיילות לבחון ולצרוף כל התפילות הנכנסות בהיכל אדנ"י, ובהיכל זה בודקים התפילות וצעקה ותחנונים. וכשהיחיד מתפלל, נכנסה תפילתו דרך היכל אדנ"י ובודקים אותה במקום הזה. ואם היא ראויה להיכנס דרך מידת אל ח"י, אז שומרי הפתחים מקבלים אותה תפילה ומכניסין אותה עד הגיעה לפני יהו"ה יתברך. ואם חס ושלום התפילה שאדם מתפלל אינה הגונה, קורין לאותה תפילה מלמעלה תפילה פסול"ה. וקורין כל דברי אותה תפילה 'פסילים'. והכרוז קורא: אל תיכנס אותה תפילה לפני יהו"ה יתברך! והקול מכריז: אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מב, ח). ומיד מוציאין אותה תפילה בנזיפה ודוחין אותה לחוץ ואינה נכנסת וננעלים השערים בפניה, וזהו שאמר: פנה אל תפלת הערע"ר (תהלים קב, יח). כי במקום זה פונים ובודקים כל תפילה שאדם יחיד מתפלל ומערערים עליה.

וכל העניינים האלו שאמרנו הם בתפילות היחידים, אבל בתפילת הציבור אין כל ממונה וכל שוער יכול לעכב, אלא כשהציבור מתפללים תפילתם נכנסת ומתקבלת על כל פנים' וזהו סוד: פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם (תהלים קב, יח) - את תפילתו לא נאמר, אלא את תפילתם. ופירוש הפסוק 'פנה אל תפלת הערער', כלומר כשהיחיד מתפלל בודקין את תפילתו אם היא ראויה להתקבל, וכמה מערערים יש עליה. אבל כשהציבור מתפללין, לא בזה את תפילתם, אף על פי שאין תפילתם כל כך הגונה מקבלים אותה מלמעלה. וזהו שאמרו ז"ל: מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס (איוב לו, ד). ואמרו רז"ל: לעולם ישתתף אדם עצמו עם הציבור, ואמרו רו"ל: אימתי ובזמן שהציבור מתפללים, ואומר: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי"י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז).