תהילים קכד:ה קבלה: זוהר חדש ושערי אורה

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תָּא חֲזֵי לֵית לָךְ בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, דְּלָא תֵיפוֹק נִשְׁמָתָא מִגּוּפָא דְּבַּר נָשׁ, דְּאִיקְרֵי יוֹנָה. דִּכְתִיב, (שם ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה. הֲקַלּוּ הַמַּיִם, אִלֵּין מַיִם זֵדוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״ד:ה׳) הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּ. מֵעַל הָאָרֶץ, דְּאִינוּן לְעֵיל מִן אַרְעָא, אִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.

ולפי שיש מים אחרים רעים, ונקראים מים מתים, והם המים העכורים הבאים מתמצית מים הזדונים, שהן בארות נכריות שיש בהן כמה מיני מים הרעים, ומהם יצאו מי המרים המאררים, ולפיכך הוצרך י"י יתברך להתרעם על כל ישראל ואמר: כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים (ירמיהו ב, יג), וכתיב: כל עוזביך יבושו וגו' כי עזבו מקור מים חיים את י"י (שם יז, יג).