לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
מגלה עמוקות
אופן קה
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ:
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ:
מגלה עמוקות
אופן רמה
הנה צריך ליתן טעם על מה שכתבתי לעיל מה שאיתא בספר סודי רזא שברא הקב"ה קצ"ו עולמות שנאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמי"ם, מה ענין קצ"ו עולמים שברא הקב"ה העולם בזה המספר. אבל הענין שמבואר בפסוק ראשון של בראשית (א א) שיש בו כ"ח אותיות, כמ"ש כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), וטעם כ"ח אותיות אלו הם מורים על שברא הקב"ה את עולמו בשתי ידים (חגיגה י"ב ע"א), וז"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח יג), ויש בכל יד י"ד פרקים, על כן נקרא יד על שם י"ד פרקים, ומזה הטעם כ"ח פעמים ראשית במסרה שהוא בסוד ראשית חכמה (תהלים קיא י), כמו דמתרגמינן בראשית בחוכמתא, שהוא בהפוך אתוון כ"ח מ"ה כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רל"ה ע"ב), במילוי שם בן ד' שהוא מ"ה, שיש כ"ח אורות שבהם ברא הקב"ה כ"ח עתים שבכל חדש [שהם כ"ח עתים שכתובים בקהלת (ג ב)], והן הן כ"ח מחנה שכינה שהם סוד ב' ידות, שכן ב' פעמים י"ד הוא כח, ולפי שצריך לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, לכן כשברא עולמו הכה יד על יד, וכשחשב הקב"ה י"ד פעמים י"ד הרי קצ"ו. וזהו פירוש הפסוק אף ידי יסדה ארץ, שהקב"ה ברא ארץ ביד שמאל, וימיני טפחה שמים שהיא יד ימין, ואחר כך הכה י"ד על י"ד כדי לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. וז"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו (שם), ר"ל שקרא הקב"ה ליד ימין לאכללא ביד שמאל, ובזה יעמדו יחדיו שנכללו אלו באלו י"ד פעמים י"ד הרי קצ"ו. ולפי זה יהיה פירוש הפסוק כי ביה ה' צור עולמים, מאחר שברא הקב"ה בשתי שמות אלו, יה היא השכינ"ה בגימטריא י"ד שמא"ל, ה' הוא רבון העולם שהוא יד ימין, כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו), ורצה הקב"ה לערבב שם של ה' שהוא רחמים בשם של י"ה שהוא שכינה, לכן צור עולמי"ם הוצרך להבראות קצ"ו עולמים, מנין עולמי"ם שהוא חשבון י"ד פעמים י"ד שבזו נכללו יחד שמים וארץ, וחסד ואמת נפגשו (תהלים פה יא), אמת שהוא מדת הדין שהיא נבראת מארץ, כמ"ש אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), וסימן י"ד לי"ד לא ינקה (משלי יא כא), ר"ל חשבון י"ד פעמים י"ד הוא ל"א ינק"ה, שהוא בגימטריא קצ"ו. גם נוכל לומר שחשבון קצ"ו הוא בזה האופן, ידוע שהתורה הוא האומן ומביט בה לברוא ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, (בסוד אמו"ן פדגוג, אמון מוצנע, אמון מכוסה, אמון רבתא (עיין ב"ר פ"א א'), ויש בתורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור (במ"ר פ"ב ג'), הרי צ"ח כמ"ש התרגום על דודי צח ואדום (שה"ש ה י), שהם על צ"ח פנים של תורה, (שהם מד"ה כנגד מד"ה שעולה צ"ח). ולפי שהתורה מפי הגבורה שמענו (שבת פ"ח ע"ב) שהוא מסטרא דיצחק, לכן צ"ח פעמים יצחק בתורה, אבל הכתוב אומר והשביע בצחצחות נפשך (ישעיה נח יא), שיש בתורה ב' פעמים צ"ח, כי התורה היא הסולם (בראשית כח יב) זה סיני (ב"ר פס"ח י"ב), מוצב ארצה שהיא הנגלה של תורה, שהיא נחלקת לב' פעמים מ"ט, וראשו הוא מגיע השמים שהיא נסתר של תורה, שגם כן נחלקת לב' פעמים מ"ט, ועל אותן צ"ח פנים של נסתר נתקנאו בהם המלאכים ואמרו תנה הודך על השמים (תהלים ח ב), אבל והנה ה' נצב עליו, שזכה משה לקבל גם הצ"ח פנים של הנסתר, וז"ש והנה ה' נצב עליו אנכי אלהי אברהם אביך (בראשית כח יג), שעשה למשה קלסתר פנים של אברהם (שמו"ר פכ"ח א'), ובזה זכה לתורת חסד על לשונו (משלי לא כו). וז"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא ט), הכוונה היא התורה שהיא ארוכה מארץ מד"ה, שיש בה מ"ט פנים כמנין מד"ה, אבל רחבה מני ים שיש ד' פעמים מ"ט בתורה כמנין י"ם סו"ף. וז"ש לגוזר ים סוף (תהלים קלו יג), ר"ל התורה נחלקת על ה' גזרים, הם ה' חומשי התורה, לכן ה' שרי פנים נרמזין במלת גזרי"ם, 'גליצור 'זגנזגאל 'רזיאל 'יופיאל 'מיכאל, ובמלת ים סוף נרמזין ד' פעמים מ"ט פנים טמא וטהור נגלה ונסתר, כמנין י"ם סו"ף, ולא יכול משה להשיג הצ"ח של הנסתר עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פנים של אברהם שהוא חסד, כי לעולם חסדו, שבחסד של אברהם שנתן הקדוש ברוך הוא למשה, זכה לים סוף שהיא רחבה מני ים שרמז על ים סוף. וגם במלת ים נרמז בו נתיב לא ידעו עיט, שהוא חסד ממשה שהוא סוד מקום ארון אינו מן המדה דייקא (יומא כ"א ע"א), כי מ"ט שערים נמסרו למשה בסיני (ר"ה כ"א ע"ב), אבל מקום ארון שהוא סוד נתיב לא ידעו עיט (איוב כח ז), אינו מן המדה, ששער החמשים שהוא שער הפנימי סגור לא יפתח (יחזקאל מו א). ולפי שמשה שהוא יסוד החכמה של מעלה, שבשעת מותו באו למשה ה' שרי פנים, וז"ש ואתחנן בעת ההוא, קרי ביה ההיא, שבאו אליו ה' שרי פנים, וכן דברי ר"ש בפרשת בראשית על פסוק (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש, שכתב ר"ש שנים ושלש ביחד שהן חמשה, לדעתי כוונת הפסוק (דברים יז ו) על פי שנים עדים ועל פי שלשה עדים יומת המת, תרווייהו יחד באין לאדם בשעת מיתה, ולכן מצינו שה' מלאכים באין ודנין את האדם בחיבוט הקבר, אבל משה שהוא סוד ה' חומשי תורה באו אליו ה' שרי פנים שאמרנו, בעת ההיא בשעת מיתתו, ההוא כתיב, ולפי שהוא מיסוד תורה שבכתב שנחלקת לה' חומשי תורה, לכן באותו פרק באו אלו שרי פנים לקבל אולפין דיליה. ולזה הציע משה תפלתו ורצה ליכנס לארץ ישראל, מאחר שהתורה קווצותי"ו תלתלים (שה"ש ה יא) על כל קו"ץ תילי תילין של הלכות (עירובין כ"א ע"ב), קו"ץ דייקא, שהוא ד' פעמים מ"ט כמנין קו"ץ, לזה אמר אתה החלות להראות את גדלך, מ"ט פנים טהור מסטרא דימינא, את ידך החזקה מ"ט פנים טמא מסטרא דשמאלא, ואחר כך נחלקים אלו הצ"ח לב' חלוקות כמו שהן בנגלה כך הן בנסתר, כנגד צ"ח הנסתרות אמר מי אל בשמים ובארץ, שהם סוד גילית עילית (זכריה) (יהושע טו יט), שעליה אמרו המלאכים תנה הודך על השמים (שבת פ"ט ע"א), וכנגד מ"ט טהור וטמא הנגלות אמר בארץ, שהם סוד גילית תחתית, אשר יעשה כמעשיך, על העליונים שהם גילית עילית אמר כמעשיך, שהם מעשה בראשית ומעשה מרכבה שלא ניתנו לגלות לתחתונים, ועל צ"ח פנים שהם גילית תחתית שנתגלו לתחתונים, אמר כגבורתיך להודיע לבני האדם גבורותיו דייקא (תהלים קמה יב), ולכן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולהשיג ארבעה, ר"ל ארבעה מ"ט שיש בתורה שהם סוד קוץ קוץ תילי תילין הלכות, ואמר בה' יתירא אעבור ה', כשאהיה בארץ ישראל יהיו אצלי ה' ענני כבוד, ה' שרי פנים, ה' חומשי תורה, ויהיה משה יודע לחייט אומן, כמ"ש [ברעיא מהימנא פרשת צו (זוהר ח"ג)] לכוין גזרים של תורה, שעתה נעו מעגלותיה לא ידע (משלי ה ו) לכוין הגזרים של הים שהיא התורה, אבל בארץ ישראל שאוירא מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יהיה תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות (משלי יג יד), ויהיו גלוים לו גילית עילית וגילית תחתית. והשיב הקב"ה רב לך, כבר ה' שרי תורה היו תמיד אצל משה, והן ה' ענני כבוד שהקיפו אותו מכל צד ורמיזין בשמיה, שכן מ"ם שי"ן ה"י, בגימטריא ה' פעמים מלא"ך. וז"ש רב לך, רב לך דייקא. גם אמר רב לך, שכבר השגת התורה שהיא רחבה מני ים, וראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל (מכילתא בשלח), ונתקיים ביה הקרא לגוזר ים סוף לגזרים (תהילים קל״ו:י״ג), והשיג סוד קצ"ו עולמות שברא הקב"ה, שהם ד' פעמים מ"ט, לכן אל תוסף דבר אלי עוד. ולפי הענין הראשון שאמרתי שטעם קצ"ו עולמות, הם מטעם שנכללו יד ימין ביד שמאל, על זה ביקש משה ליכנס לארץ ישראל להשיג סוד כ"ח עתים, שהם כ"ח מחנ"ה שכינה, שהם ב' ידים שיש בכל יד י"ד פרקים, ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך זה יד ימין, את ידך החזקה זה יד שמאל, שהוצרך הקב"ה לערבב ב' ידות יחד, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, שמים שנבראו ביד ימין וארץ ביד שמאל, וז"ש אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך, כמעשיך כנגד ימין, כגבורתיך כנגד שמאל, שהם סוד י"ד פעמים י"ד שהם קצ"ו כמניין עולמי"ם, ומזה הטעם רצה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג רזא די"ה צור עולמים, כנגד י"ה אמר ההר הטוב שהוא הר המוריה, וז"ש ואראה את הארץ הטובה שהוא המורי"ה, שאמר אברהם שרצונו ארץ המורה שם של י"ה, כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה (תהלים קכב ד) שהיא מדת הדין, להודות לשם ה' לערב ברחמים. וז"ש ההר הטוב, דאתמר מי יעלה בהר ה' (תהלים כד ג), ונמצא צריך לערב מדת הדין שהוא י"ה, וההר הטוב שהוא ה' הרחמים, שיהיו שניהם כאחת שוין לטובה, וז"ש והלבנון שיהיו רחמים גמורים, ושם בארץ ישראל ע"ץ אר"ז דרג"א דאר"ז שהוא דין, שכן חשבונו יצח"ק, ושם ילבין עוונותיהם ויהיה רחמים, וצדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), מה תמר שאין לו רק לב אחד (סוכה מ"ה ע"ב), לכן נקרא לבנון, על שם שיהיה לב אחד לעתיד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יז). והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת על הים תרין שמהון אילין, כמ"ש (שמות טו ב) עזי וזמרת יה, ואחר כך ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג), לכן אל תוסף וגומר:
הנה צריך ליתן טעם על מה שכתבתי לעיל מה שאיתא בספר סודי רזא שברא הקב"ה קצ"ו עולמות שנאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמי"ם, מה ענין קצ"ו עולמים שברא הקב"ה העולם בזה המספר. אבל הענין שמבואר בפסוק ראשון של בראשית (א א) שיש בו כ"ח אותיות, כמ"ש כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), וטעם כ"ח אותיות אלו הם מורים על שברא הקב"ה את עולמו בשתי ידים (חגיגה י"ב ע"א), וז"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח יג), ויש בכל יד י"ד פרקים, על כן נקרא יד על שם י"ד פרקים, ומזה הטעם כ"ח פעמים ראשית במסרה שהוא בסוד ראשית חכמה (תהלים קיא י), כמו דמתרגמינן בראשית בחוכמתא, שהוא בהפוך אתוון כ"ח מ"ה כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רל"ה ע"ב), במילוי שם בן ד' שהוא מ"ה, שיש כ"ח אורות שבהם ברא הקב"ה כ"ח עתים שבכל חדש [שהם כ"ח עתים שכתובים בקהלת (ג ב)], והן הן כ"ח מחנה שכינה שהם סוד ב' ידות, שכן ב' פעמים י"ד הוא כח, ולפי שצריך לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, לכן כשברא עולמו הכה יד על יד, וכשחשב הקב"ה י"ד פעמים י"ד הרי קצ"ו. וזהו פירוש הפסוק אף ידי יסדה ארץ, שהקב"ה ברא ארץ ביד שמאל, וימיני טפחה שמים שהיא יד ימין, ואחר כך הכה י"ד על י"ד כדי לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. וז"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו (שם), ר"ל שקרא הקב"ה ליד ימין לאכללא ביד שמאל, ובזה יעמדו יחדיו שנכללו אלו באלו י"ד פעמים י"ד הרי קצ"ו. ולפי זה יהיה פירוש הפסוק כי ביה ה' צור עולמים, מאחר שברא הקב"ה בשתי שמות אלו, יה היא השכינ"ה בגימטריא י"ד שמא"ל, ה' הוא רבון העולם שהוא יד ימין, כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו), ורצה הקב"ה לערבב שם של ה' שהוא רחמים בשם של י"ה שהוא שכינה, לכן צור עולמי"ם הוצרך להבראות קצ"ו עולמים, מנין עולמי"ם שהוא חשבון י"ד פעמים י"ד שבזו נכללו יחד שמים וארץ, וחסד ואמת נפגשו (תהלים פה יא), אמת שהוא מדת הדין שהיא נבראת מארץ, כמ"ש אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), וסימן י"ד לי"ד לא ינקה (משלי יא כא), ר"ל חשבון י"ד פעמים י"ד הוא ל"א ינק"ה, שהוא בגימטריא קצ"ו. גם נוכל לומר שחשבון קצ"ו הוא בזה האופן, ידוע שהתורה הוא האומן ומביט בה לברוא ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, (בסוד אמו"ן פדגוג, אמון מוצנע, אמון מכוסה, אמון רבתא (עיין ב"ר פ"א א'), ויש בתורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור (במ"ר פ"ב ג'), הרי צ"ח כמ"ש התרגום על דודי צח ואדום (שה"ש ה י), שהם על צ"ח פנים של תורה, (שהם מד"ה כנגד מד"ה שעולה צ"ח). ולפי שהתורה מפי הגבורה שמענו (שבת פ"ח ע"ב) שהוא מסטרא דיצחק, לכן צ"ח פעמים יצחק בתורה, אבל הכתוב אומר והשביע בצחצחות נפשך (ישעיה נח יא), שיש בתורה ב' פעמים צ"ח, כי התורה היא הסולם (בראשית כח יב) זה סיני (ב"ר פס"ח י"ב), מוצב ארצה שהיא הנגלה של תורה, שהיא נחלקת לב' פעמים מ"ט, וראשו הוא מגיע השמים שהיא נסתר של תורה, שגם כן נחלקת לב' פעמים מ"ט, ועל אותן צ"ח פנים של נסתר נתקנאו בהם המלאכים ואמרו תנה הודך על השמים (תהלים ח ב), אבל והנה ה' נצב עליו, שזכה משה לקבל גם הצ"ח פנים של הנסתר, וז"ש והנה ה' נצב עליו אנכי אלהי אברהם אביך (בראשית כח יג), שעשה למשה קלסתר פנים של אברהם (שמו"ר פכ"ח א'), ובזה זכה לתורת חסד על לשונו (משלי לא כו). וז"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא ט), הכוונה היא התורה שהיא ארוכה מארץ מד"ה, שיש בה מ"ט פנים כמנין מד"ה, אבל רחבה מני ים שיש ד' פעמים מ"ט בתורה כמנין י"ם סו"ף. וז"ש לגוזר ים סוף (תהלים קלו יג), ר"ל התורה נחלקת על ה' גזרים, הם ה' חומשי התורה, לכן ה' שרי פנים נרמזין במלת גזרי"ם, 'גליצור 'זגנזגאל 'רזיאל 'יופיאל 'מיכאל, ובמלת ים סוף נרמזין ד' פעמים מ"ט פנים טמא וטהור נגלה ונסתר, כמנין י"ם סו"ף, ולא יכול משה להשיג הצ"ח של הנסתר עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פנים של אברהם שהוא חסד, כי לעולם חסדו, שבחסד של אברהם שנתן הקדוש ברוך הוא למשה, זכה לים סוף שהיא רחבה מני ים שרמז על ים סוף. וגם במלת ים נרמז בו נתיב לא ידעו עיט, שהוא חסד ממשה שהוא סוד מקום ארון אינו מן המדה דייקא (יומא כ"א ע"א), כי מ"ט שערים נמסרו למשה בסיני (ר"ה כ"א ע"ב), אבל מקום ארון שהוא סוד נתיב לא ידעו עיט (איוב כח ז), אינו מן המדה, ששער החמשים שהוא שער הפנימי סגור לא יפתח (יחזקאל מו א). ולפי שמשה שהוא יסוד החכמה של מעלה, שבשעת מותו באו למשה ה' שרי פנים, וז"ש ואתחנן בעת ההוא, קרי ביה ההיא, שבאו אליו ה' שרי פנים, וכן דברי ר"ש בפרשת בראשית על פסוק (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש, שכתב ר"ש שנים ושלש ביחד שהן חמשה, לדעתי כוונת הפסוק (דברים יז ו) על פי שנים עדים ועל פי שלשה עדים יומת המת, תרווייהו יחד באין לאדם בשעת מיתה, ולכן מצינו שה' מלאכים באין ודנין את האדם בחיבוט הקבר, אבל משה שהוא סוד ה' חומשי תורה באו אליו ה' שרי פנים שאמרנו, בעת ההיא בשעת מיתתו, ההוא כתיב, ולפי שהוא מיסוד תורה שבכתב שנחלקת לה' חומשי תורה, לכן באותו פרק באו אלו שרי פנים לקבל אולפין דיליה. ולזה הציע משה תפלתו ורצה ליכנס לארץ ישראל, מאחר שהתורה קווצותי"ו תלתלים (שה"ש ה יא) על כל קו"ץ תילי תילין של הלכות (עירובין כ"א ע"ב), קו"ץ דייקא, שהוא ד' פעמים מ"ט כמנין קו"ץ, לזה אמר אתה החלות להראות את גדלך, מ"ט פנים טהור מסטרא דימינא, את ידך החזקה מ"ט פנים טמא מסטרא דשמאלא, ואחר כך נחלקים אלו הצ"ח לב' חלוקות כמו שהן בנגלה כך הן בנסתר, כנגד צ"ח הנסתרות אמר מי אל בשמים ובארץ, שהם סוד גילית עילית (זכריה) (יהושע טו יט), שעליה אמרו המלאכים תנה הודך על השמים (שבת פ"ט ע"א), וכנגד מ"ט טהור וטמא הנגלות אמר בארץ, שהם סוד גילית תחתית, אשר יעשה כמעשיך, על העליונים שהם גילית עילית אמר כמעשיך, שהם מעשה בראשית ומעשה מרכבה שלא ניתנו לגלות לתחתונים, ועל צ"ח פנים שהם גילית תחתית שנתגלו לתחתונים, אמר כגבורתיך להודיע לבני האדם גבורותיו דייקא (תהלים קמה יב), ולכן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולהשיג ארבעה, ר"ל ארבעה מ"ט שיש בתורה שהם סוד קוץ קוץ תילי תילין הלכות, ואמר בה' יתירא אעבור ה', כשאהיה בארץ ישראל יהיו אצלי ה' ענני כבוד, ה' שרי פנים, ה' חומשי תורה, ויהיה משה יודע לחייט אומן, כמ"ש [ברעיא מהימנא פרשת צו (זוהר ח"ג)] לכוין גזרים של תורה, שעתה נעו מעגלותיה לא ידע (משלי ה ו) לכוין הגזרים של הים שהיא התורה, אבל בארץ ישראל שאוירא מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יהיה תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות (משלי יג יד), ויהיו גלוים לו גילית עילית וגילית תחתית. והשיב הקב"ה רב לך, כבר ה' שרי תורה היו תמיד אצל משה, והן ה' ענני כבוד שהקיפו אותו מכל צד ורמיזין בשמיה, שכן מ"ם שי"ן ה"י, בגימטריא ה' פעמים מלא"ך. וז"ש רב לך, רב לך דייקא. גם אמר רב לך, שכבר השגת התורה שהיא רחבה מני ים, וראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל (מכילתא בשלח), ונתקיים ביה הקרא לגוזר ים סוף לגזרים (תהילים קל״ו:י״ג), והשיג סוד קצ"ו עולמות שברא הקב"ה, שהם ד' פעמים מ"ט, לכן אל תוסף דבר אלי עוד. ולפי הענין הראשון שאמרתי שטעם קצ"ו עולמות, הם מטעם שנכללו יד ימין ביד שמאל, על זה ביקש משה ליכנס לארץ ישראל להשיג סוד כ"ח עתים, שהם כ"ח מחנ"ה שכינה, שהם ב' ידים שיש בכל יד י"ד פרקים, ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך זה יד ימין, את ידך החזקה זה יד שמאל, שהוצרך הקב"ה לערבב ב' ידות יחד, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, שמים שנבראו ביד ימין וארץ ביד שמאל, וז"ש אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך, כמעשיך כנגד ימין, כגבורתיך כנגד שמאל, שהם סוד י"ד פעמים י"ד שהם קצ"ו כמניין עולמי"ם, ומזה הטעם רצה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג רזא די"ה צור עולמים, כנגד י"ה אמר ההר הטוב שהוא הר המוריה, וז"ש ואראה את הארץ הטובה שהוא המורי"ה, שאמר אברהם שרצונו ארץ המורה שם של י"ה, כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה (תהלים קכב ד) שהיא מדת הדין, להודות לשם ה' לערב ברחמים. וז"ש ההר הטוב, דאתמר מי יעלה בהר ה' (תהלים כד ג), ונמצא צריך לערב מדת הדין שהוא י"ה, וההר הטוב שהוא ה' הרחמים, שיהיו שניהם כאחת שוין לטובה, וז"ש והלבנון שיהיו רחמים גמורים, ושם בארץ ישראל ע"ץ אר"ז דרג"א דאר"ז שהוא דין, שכן חשבונו יצח"ק, ושם ילבין עוונותיהם ויהיה רחמים, וצדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), מה תמר שאין לו רק לב אחד (סוכה מ"ה ע"ב), לכן נקרא לבנון, על שם שיהיה לב אחד לעתיד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יז). והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת על הים תרין שמהון אילין, כמ"ש (שמות טו ב) עזי וזמרת יה, ואחר כך ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג), לכן אל תוסף וגומר: