תהילים קמז:יט קבלה: מגלה עמוקות ושערי אורה

מַגִּ֣יד דברו [דְּבָרָ֣יו] לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃

מגלה עמוקות

אופן פג
התפלל משה על דורו של רבינו הקדוש שגזרו שמד באותו דור, וגזרו שלא למול את בניהם, ובאותו זמן נולד רבי ומלו אותו, וגזר הקיסר שיביאו אליו בן הנימול, ונעשה נס שאמו של אנטונינוס נתנה בנה שנולד גם כן באותו פרק שנולד רבי בחיק של אמו דרבי, ומצאו הקיסר ערל ופטרו לשלום כדאיתא בעבודה זרה בתוספות דף יו"ד (י' ע"ב ד"ה אמר). וזה נרמז במלת אעבר"ה, נוטריק"ון א"נטנינוס ע"רל ב"רית ר"בינו ה"קדוש, ולכן נקרא רבי רבינו הקדוש, (ובשבת דף קי"ח: אמרו טעם אחר ומסייע לו). ולפי שאנטונינוס הוא גלגול של עשו, ורבי הוא גלגול של יעקב שתיקן ברכת אתה קדוש, לכן נקרא גם כן רבי רבינו הקדוש שהוא גלגול של יעקב. והתפלל משה בעת ההיא, על אותו עת שיתן הקב"ה חן לרבי בעיני אנטונינוס, אעברה נא, נוטריק"ון א"נטונינוס ע"שו "בימי ר"בינו ה"קדוש נ"צוץ אח"ד, כי קיימא לן (נדה כ"ז ע"א) תאומים טיפה אחת היא ונחלקה לשנים, נמצא שיעקב ועשו שהיו תאומים, היו ניצוץ אחד ונחלקו אחר כך לשתים. וכבר אמרו רז"ל (ברכות נ"ז ע"ב) שהשיב הקב"ה לרבקה שני גיים בבטנך (בראשית כה כ), על אנטונינוס ורבי, שאז נתקן יעקב ועשו, ולכן גיי"ם בב' יו"דין, שנחלקה טיפה אחת לתרין ניצוצין. ולכן פתח מתחילה ואתחנן, שביקש על חן שיהיה לרבי בעת ההיא, שיהיה שעת השמד עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז), ליעקב ממש שהוא רבי שהיה ניצוצו של יעקב, ולכן נקרא רבי ר' יהודה נ"שיא, נוטרי"קון נ"יצוצו ש"ל י"עקב א"בינו, והוצרך רבי להתלבש בנשמתו של יעקב אבינו שהיא מדת תפארת תורה שבכתב, לפי שסוד משנה הוא תורה שבעל פה, ומתחלה כשנתן משה תורה שבכתב, איתמר ביה כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ד), יעקב דייקא מגיד דבריו ליעק"ב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), שהיו י' דברות עק"ב תיבות, והוא חלק של תפארת כמ"ש רז"ל בפרק הרואה (ברכות דף נ"ח.) והתפארת (דברי הימים א' כט יב), זה מתן תורה, הרי שהתורה היא סוד לבושו של יעקב, ובזה (שחרית לשבת) ישמח משה במתנת חלקו עבד נאמן קראת לו, בשעת מתן תורה נקרא עבד, ואז כליל תפארת בראשו נתת, שנתלבש משה בלבושו של יעקב, דאיתמר במדרש (תנחומא עקב סי' י') בשביל יעקב ניתנה התורה, דהתורה נתנה מפי הגבורה (שבת פ"ח ע"ב), הרי מדתו של יצחק, ורצו מלאכי שרת לפגוע בו, עד שנתן הקב"ה קלסתר פניו של משה שהוא דומה לקלסתר פניו של אברהם כדאיתא במדרש רבה פרשת יתרו פרשה כ"ח (שמו"ר פכ"ח א') ועל ג' גוונין אלו שזכה משה להתלבש בשעה שקבל תורה שבכתב, ושלשתן רמוזים בקרא ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) הא דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' הא דרגא דיעקב שהוא רחום, מן ההר זה אברהם שקראו הר. ולכן פתח בכאן משה בשם של אדנ"י, ומסיים בהוי"ה בנקודות אלהים, הן הן תרין ההי"ן, לקביל י' דברות שקבלו ה' מול ה' בתרין לוחין, ואז החלות להראות לי ג' גוונין, את גדלך, זה קלסתר פניו של אברהם תורת חסד על לשונו. ידך החזקה, זה יצחק מפי הגבורה. אשר מי אל, זה דרגא דיעקב שנתן התורה בז' קולות ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ה) (כדאיתא במדרש שם) שאותן הז' קולות נתפשטו כל אחד לי' ניצוצין, הרי ע' קולות לקביל ע' אומות, ועל זה קאמר ירעם אל בקולו נפלאות, לכן אמר בכאן אשר מי אל דייקא, אשר יעשה כגבורתיך רעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כו יד). ועל זה אמר בגמרא (גיטין דף נ"ט.) מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, הטעם שהוצרך משה לקבל תורה שהוא סוד תפארת, על ידי מדת אברהם שהיא גדולה כדי שיהיה תורת חסד על לשונו, לקיים כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), וכן רבי מאחר שהוא חיבר תורה שבעל פה, הוצרך גם כן להיות לו תורה וגדולה במקום אחד. ולפי שנתלבש רבי בניצוצו של יעקב שהוא תפארת, לכן התחיל רבי בפרקי אבות פרק ב' (אבות פ"ב מ"א) רבי אמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, על עצמו דיבר שנתלבש בלבוש של תפארת. ולכן אמר הקב"ה למשה רב לך, אותה הגדולה והתורה שיש לך, יהיה גם כן לרבי באותו פרק, כמ"ש שמימות משה לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עד רבי, גם אותו הלבוש שהוא תפארת, היה גם כן לבושו של רבי באותו דור, וזה הוא רב לך דייקא, שלך הוא:
שאל רבBookmarkShareCopy

שערי אורה

וצריך אני להאיר עיניך היאך חתם י"י יתברך שמו הגדול יהו"ה יתברך באברהם אבינו ובזרעו, אותם שקיבלו את התורה. כיצד? אמר בספר יצירה: כרת לו ברית בעשר אצבעות ידיו, וזה הוא ברית לשון. וחותם י"ה, בסוד י' עשר אצבעות, ה' חמש מקורות בלשון התורה; בסוד אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ. אחה"ע, בגרון. בומ"ף, בשפתים. גיכ"ק, בחיך. דטלנ"ת, בלשון. זסשר"ץ, בשינים. נמצא חותם י"ה, ברית הלשון שהוא ברית הפה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו, זהו ברית מילה וחותם ו"ה, חצי השם, בסוד עשר אצבעות וברית מילה שהוא אחד, הרי י"א, וחשבון י"א כנגד ו"ה. ועוד, סוד ו"ה ו תורה שבכתב ה תורה שבעל פה. והכול תלוי בברית מילה, שהוא השורש התחתון של אות ו'. וה' היא סוד התורה שבעל פה, שהיא סוד הפריעה. ולפיכך אין התורה מסורה לכותי לפי שהוא ערל, וזהו שאמרו בברכת המזון: צריך שיקדים ברית לתורה, באומרו: שהנחלת לאבותינו וכו' ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו. וזהו שאמר: מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז, יט), למי שהוא מהול כיעקב עליו השלום. וכותי, שהוא ערל, שעסק בתורה היה חייב מיתה. ולפי שברית מילה ופריעה הוא סוד השבת בזכור ושמור, לפיכך המילה דוחה את השבת, והיא ביום השמיני שהיא סוד אדנ"י, שהיא סוד הפריעה הנעשית אחר המילה, והסוד: אדנ"י יהו"ה, נמצאת למד שברית מילה דוחה את השבת, שהיא היא המידה עצמה. ועתה התבונן בכל מה שתמצא לשון ברית, לאיזה צד נזכרה, אם לברית לשון, אם לברית בשר, או לפריעה.
שאל רבBookmarkShareCopy