קבלה על ישעיהו 57:1

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, רבי יוסי פתח הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. הצדיק אבד, בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא, ולא הוי עלמא כדקא יאות, ואזדמן דינא לשרייא על עלמא, כדין קודשא בריך הוא, נטיל זכאה דאשתכח בינייהו, בגין דישרי דינא על כלהו אחרנין, ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו.

כל ימי חיי הבלך. בגין דאיהי אתקשרת בחיים, ואיהי עולם דחיין שריין ביה. דהא עלמא דא, לא שריין ביה חיים, בגין דאינון תחת השמש, ולא מטאו הכא אינון נהורין דההוא שמשא, ואסתלקו מעלמא, מיומא דאתחריב בי מקדשא, דכתיב חשך השמש בצאתו וגו'. מאי חשך השמש, דסליק נהוריה, ולא נהיר, כד"א הצדיק אבד וגו'.

ודא הוא כמה דכתיב, הצדיק אבד, אבוד או נאבד, לא נאמר, אלא אבד, דלא שריין ברכאן, אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא כחדא, כמה דאתמר.