תקוני הזהר
מָנַע מִלְּעִילָא נִשְׁמָתָא יְתֵירָה דְאִיהוּ נִשְׁמַת כָּל חַי, וְאִשְׁתָּאַר יוֹם הַשַּׁבָּת עָנִי וּשְׁכִינְתָּא יְבֵשָׁה, הָכִי אִתְמַנַּע בִּרְכָאָן מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְכָל מָאן דְּאוֹסִיף בְּשַׁבָּת, אָז וּכְגַנָּה זֵרוּעִִיהָ תַצְמִיחַ (ישעיהו סא יא). אוּף הָכִי נַמִּי אַצְמִיחַ טוֹבָה דִילֵיהּ, וּמָאן זֵרוּעִִיהָ דִשְׁכִינְתָּא לְעִילָא, אִינוּן נְשָׁמוֹת יְתֵירוֹת דְּזַרְעִין מִנֵּיהּ, וְיֶחדוּן לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מִזִּיו כְּבוֹדָהּ.
ספר הזהר
וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח. מאן זרועיה. אלין זרועי דאור קדמאה, דאיהו זרוע תדיר, השתא אוליד ועביד איבין, והשתא זרוע איהו, בקדמיתא, עד לא ייכול עלמא איבא דא, אוליד זרועה דא ויהיב איבא ולא שכיך. ועל דא, כל עלמין אתזנו בספוקא דההוא גננא, דאקרי צדיק, דלא שכיך ולא פסיק לעלמין.