מגלה עמוקות
אופן נב
אמרו רז"ל בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א) שמשה מת בשבת. עליו קאמר בעת ההיא, על עת רצון שאמרו במנחה בשבת דמתגליא מצחא קדישא, ובכל ימות החול באותו פרק מדת הדין שורה, שאז ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג) שהוא מדת הדין. ורצה משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן א"ל זוע"ם בכל יום (תהלים ז יב), לפי שג' סעודות של שבת הם ג' אבות (עיין שבת קי"ח ע"א), לכן הזכיר ג' אבות בפסוק ראשון, שהם כנגד ג' סעודות שאין למעלה מעונ"ג (ספר יצירה), שהוא סוד "עדן "נהר "גן, שבס"ת אלו נרמז "נשמה "רוח "נפש. ועל כן אמר משה מאחר שכבר החלות משעת בריאתו, שבא משה לעולם מן המים משיתיהו (שמות ב י), להורות שהוא יתקן חסד בעולם, ז"ש את גדלך. וזהו החלות להראות לי מיד לביאתי לעולם מדת חסד היא מים, לתקן ידך החזקה שהוא דין, אשר מי אל רומז על אל זועם בכל יום, לכן אעברה נא, כשאהיה בארץ ישראל דתמן חסד אל כל היום (תהלים נב ג) וכ"א שם בארץ ישראל אתקן אני חלוקי שהוא פרגטוטין שלי (שמו"ר פכ"ג ג'), נרמז במלת א"ז שבכאן "אל "זר "אל "זועם ר"ת של א"ז, ובארץ ישראל שם יהיה "אהבה "זכות. השיב לו הקב"ה רב לך לבטל כחות הדין עתה, עלה ראש הפסגה. וכאן נרמז שמת משה בשעת מנחה בשבת, (בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח, וכן כתבו התוספות במנחות דף ל' [ע"א ד"ה מכאן], ובתשובת מהר"ם סי' י"א, וספר חסידים סימן שנ"ז, ומבואר בטור אורח חיים סימן רצ"ב), דמתגליא אז מצחא קדישא. והוא נרמז במלת ראש הפסגה, כי פדחת שהוא סוד מצח, הוא ראש של אדם בגובה אפו, ולפי שבמנחה בשבת הוא עינא פקיחא ולית ליה גבין, והוא סוד דג שצריך לאכול בג' סעודות בשבת, כי שם מגולגלין נשמות של צדיקים, דכתיב כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא כב), וכדאיתא בזוהר סוף שמיני (זוהר ח"ג) שתלמידי חכמים כתיב גבייהו אסיפה. ואפשר שזה סוד בעת ההיא שרמז משה, ר"ל במנחה בשבת שהוא סוד עינא פקיחא, ולכן אמר משה שלויתן שהוא הדג שמע הקב"ה תפלתו, ולי אין אתה שומע (ילקו"ש רמז תתי"ד). וזה נרמז באותו עת שהוא מנחה בשבת, שהוא סוד דג עינא פקיחא, ולכן באותו פרק אמר הקב"ה ראה בעיניך, שזכה משה לעינא פקיחא וראה מסוף עולם ועד סופו, ולפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א) כמו שאמר לעיל, שיש לחמה ד' פנים מכל צד של ד' רוחות, ולכן אמר הקב"ה בכאן ד' רוחות, רמז בהן שם של הויה ב' פעמים, "ימ"ה "וצפונ"ה הרי פעם אחת, ואחר כך ת"ימנ"ה "ומזרח"ה, הרי פעם שנייה שם של הוי"ה:
אמרו רז"ל בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א) שמשה מת בשבת. עליו קאמר בעת ההיא, על עת רצון שאמרו במנחה בשבת דמתגליא מצחא קדישא, ובכל ימות החול באותו פרק מדת הדין שורה, שאז ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג) שהוא מדת הדין. ורצה משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן א"ל זוע"ם בכל יום (תהלים ז יב), לפי שג' סעודות של שבת הם ג' אבות (עיין שבת קי"ח ע"א), לכן הזכיר ג' אבות בפסוק ראשון, שהם כנגד ג' סעודות שאין למעלה מעונ"ג (ספר יצירה), שהוא סוד "עדן "נהר "גן, שבס"ת אלו נרמז "נשמה "רוח "נפש. ועל כן אמר משה מאחר שכבר החלות משעת בריאתו, שבא משה לעולם מן המים משיתיהו (שמות ב י), להורות שהוא יתקן חסד בעולם, ז"ש את גדלך. וזהו החלות להראות לי מיד לביאתי לעולם מדת חסד היא מים, לתקן ידך החזקה שהוא דין, אשר מי אל רומז על אל זועם בכל יום, לכן אעברה נא, כשאהיה בארץ ישראל דתמן חסד אל כל היום (תהלים נב ג) וכ"א שם בארץ ישראל אתקן אני חלוקי שהוא פרגטוטין שלי (שמו"ר פכ"ג ג'), נרמז במלת א"ז שבכאן "אל "זר "אל "זועם ר"ת של א"ז, ובארץ ישראל שם יהיה "אהבה "זכות. השיב לו הקב"ה רב לך לבטל כחות הדין עתה, עלה ראש הפסגה. וכאן נרמז שמת משה בשעת מנחה בשבת, (בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח, וכן כתבו התוספות במנחות דף ל' [ע"א ד"ה מכאן], ובתשובת מהר"ם סי' י"א, וספר חסידים סימן שנ"ז, ומבואר בטור אורח חיים סימן רצ"ב), דמתגליא אז מצחא קדישא. והוא נרמז במלת ראש הפסגה, כי פדחת שהוא סוד מצח, הוא ראש של אדם בגובה אפו, ולפי שבמנחה בשבת הוא עינא פקיחא ולית ליה גבין, והוא סוד דג שצריך לאכול בג' סעודות בשבת, כי שם מגולגלין נשמות של צדיקים, דכתיב כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא כב), וכדאיתא בזוהר סוף שמיני (זוהר ח"ג) שתלמידי חכמים כתיב גבייהו אסיפה. ואפשר שזה סוד בעת ההיא שרמז משה, ר"ל במנחה בשבת שהוא סוד עינא פקיחא, ולכן אמר משה שלויתן שהוא הדג שמע הקב"ה תפלתו, ולי אין אתה שומע (ילקו"ש רמז תתי"ד). וזה נרמז באותו עת שהוא מנחה בשבת, שהוא סוד דג עינא פקיחא, ולכן באותו פרק אמר הקב"ה ראה בעיניך, שזכה משה לעינא פקיחא וראה מסוף עולם ועד סופו, ולפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א) כמו שאמר לעיל, שיש לחמה ד' פנים מכל צד של ד' רוחות, ולכן אמר הקב"ה בכאן ד' רוחות, רמז בהן שם של הויה ב' פעמים, "ימ"ה "וצפונ"ה הרי פעם אחת, ואחר כך ת"ימנ"ה "ומזרח"ה, הרי פעם שנייה שם של הוי"ה:
מגלה עמוקות
אופן קכא
ראה משה סוד כסיל וכימה שיש בו רזין עילאין, ובימי מבול שהאריכו בגמרא בפרק קמא דר"ה (י"א ע"ב). ודרשו (ברכות נ"ט ע"א) על פסוק (איוב לח לב) ועיש על בניה תנחם, והאריך בספר סודי רזיא בענין כסיל וכימה, שהם כלל כל י"ב מזלות ויש בהם סודות עמוקים, עיין שם. והנה אמר הקב"ה לאיוב (שם לח לא) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, שיש לכסיל ה' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ויש לכימה נ' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ובאלו השנים תלוין כל קשרי מרכבות של המזלות של י"ב חדש. והנה אמר הקב"ה לאיוב התוכל לשנות וליתן לכסיל ה' קשרים ולכימה ז', הלא הם היפך. וזה פשט הפסוק התקשור מעדנות כימה, ר"ל אם תוכל אתה לעשות מעדנות שיהיה לכימה ה' קשרים, או מושכות כסיל תפתח, ר"ל אם תוכל אתה מושכות כסיל שיהיו ז' כמנין א"ו, הלא באמת כסיל יש לו ז' קשרים, ולכימה ה'. ורצה משה לבא על תכונת אלו המזלות, אשר עליהם אמר יעקב מה נורא המקום הזה דייקא (בראשית כח יז), שהם ז' קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, אין זה כי אם בית אלהים, רמז שלא יהיה השגה לאלו ה' המזלות שנרמזין במלת ז"ה, ז' של כימה ה' של כסיל, כי אם בית אלהים, ר"ל בשעת הקמת המשכן שהוקם בחדש השני שהוא חדש אייר (במדבר א א), שהוא סוד זנב טלה כימה, לכן נקרא אותו זיו, דתמן זיוי דשכינתא לתקן פני שור שחטאו ישראל בעגל, ואז בא שכינה וחיילותיה בענין דגלים. וזה סוד שכותבין בגיטין חדש איי"ר מלא בב' יודי"ן, שכן הוא נוטרייקון "אברהם "יצחק "יעקב "רחל, ובזה המרכבה שלמה. וזה רמז דוד במזמור ו' (תהלים ו יא) שמנהג אשכנזים לאומרו בנפילת אפים, יבושו ויבהלו מאד כל "אויבי "ישובו "יבושו "רגע, ר"ת איי"ר, שאז באותו פרק אמרו האומות שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שיר השירים ז א), הפוך ישו"בו יהיה ממנו יבו"שו, שזה היה בשעת הדגלים בשעה שמזל כימה שהוא זנב טלה עולה (עיין במ"ר פ"ב ד'). וזה סוד כי"מה נוטריקון 'כבוד 'ה' 'מלא 'המשכן (שמות מ לד). ועל זה נתכוין יעקב באמרו אין ז"ה, שלא יהיה הבנה לאילו הב' מזלות כסיל וכימה, שהם ז' קשרים וה' קשרים, שהם סוד סולם שמלאכי אלהים עולים בראש התנין ויורדים בזנב התנין, שעליו אמר יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה, בגימטריא תני"ן, ובבית אלהים שהוא משכן נודע כבוד ה', שגם הוא נרמז במילת ז"ה, כי סוד דגלים הם בסוד יעקב, כמ"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב' ב), שבאים מיעקב שסידר המרכבה בנשיאת המטה שלו בסוד יעקב הוא ז' הויות, בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), ר"ל ז' פעמים שם של הוי"ה בגימטריא יעקב, סול"ם בגימטריא ה' פעמים הוי"ה. וזה שער השמים, ר"ל בארץ ישראל תמן נגלין סודות של כסיל וכימה, כי מכוון זה לעומת זה. על כן הפציר משה ופתח ואתחנן בו' אתוון ובו' תיבין, לקביל י"ב מזלות שהם ו' עולים ו' יורדים, שהם לקביל שם של הויה שיש לו י"ב צרופים ו' נגלים ו' נסתרים. וז"ש בעת ההיא, שתפילת משה היתה בענין ששה עתים המבוארים בפרשת נח שבהם תלוי הזמן, ונרמזין במלת ח"ק, נוטריקון "חריש "קציר, "חם "קור, "חורף "קיץ (בראשית ח כב), ז"ש בעת ההיא לאמר, שכל אמרתו היה על ענין י"ב חדשים של שנה ששה דכורין ו' נוקבין, לכן קרי ההיא וכתיב ההוא. ולזה אמר "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל בשעה שהוקם אהל מועד, שאז התחיל הקב"ה להראות למשה סוד כימה, שנשלם המרכבה לסוף שלשים יום של ניסן שהוא זנב טלה, ונרמז במלת כימה כ"בוד ה' "מלא "המשכן, את גדלך מסטרא דימינא, שהם ז' קשרים של כימה, כנרמז בג' וד' של גדלך, את ידך החזקה הם על ה' קשרים של כי"מה, כנרמז במלת ידך שהוא כדמות יד שיש לה ה' אצבעות, כן יש לכסיל ה' קשרים, חזק"ה בגימטריא כסיל, שכן יניקת כסיל מן שם של אלהים שיש לו ק"ך צרופים כמנין כסי"ל שהיא יד החזקה, אבל כימה היא יד ימין מסיטרא דכהן, שכן כימה בגימטריא כה"ן, וכן ע"ה ימים כמנין כימ"ה היה המשכן עד יום כ"ה בכסליו, מיום הכפורים שהם ע"ה ימים מנין כימ"ה. על זה אמר משה אשר מי אל, רמז במלת מ"י על מ' י"ום שגרם דור המבול קללה לעולם בכל שנה ושנה היה נראה בו רושם, עד שבא שלמה ונתרפא העולם מקללות המבול, שבא הקלקול לעולם ממזל כסיל וכימה, כדאמר בפרק קמא דראש השנה (י"א). ועל זה אמר משה ורמז במלת מ"י אל, נוטרייקון מ"ם יו"ם, אל זועם בכל יום (תהלים ז יב) בקללות המבול, אשר יעשה כמעשך אמר על כימה, כגבורתך על כסיל, שבהם תלוין שמים וארץ שהם כלל כל המזלות והגלגלים החוזרים בארץ, לכן רצה משה לתקן הרפואה עתה ולבא אל הארץ, עליו קאמר אעברה נא, רוצה אני להעביר קללות הארץ לעת עתה, ואראה את הארץ שם כשאהיה בארץ ישראל, אז אבא ואשיג זה שער השמים, ובמלת ארא"ה, בגימטריא ז"ה כסיל וכימה, ר"ל ז' קשרים של כימה, ה' קשרים של כסיל, שבכל אחד מהם תלוין ו' המזלות ברקיע ו' עולין ו' יורדים, לכן אמר ואראה בו'. השיב לו הקב"ה רב לך, יש לך השגה יותר מכסיל וכימה, אבל השגתך הגיע עד התנין בעצמו, וכל שכן זנב התנין, ומה שאתה מבקש לרפאות העולם מקללות המבול, כבר תקנת את עצמך במ' יום שהיית בהר, זה שאמר רב ל"ך דייקא, שכבר תקנת את עצמך בשאר דברים שהם שייכים למ' יום. ואמר רב לך, ר"ל יש לך רב בענין מ' יום, שהרי היית ג' פעמים מ' יום ברקיע, ואל תוסף דבר אלי כדבר הזה, שהוא על שבעה קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, שאמר הקב"ה עם איוב הנרמז בפסוק ראשון של ואתחנן. זה שאמר עלה ראש הפסגה, רצה לומר אין צריך אתה לכסיל וכימה, אבל עלייתך הוא ראש הפסגה שהוא ראש התנין בעצמו, שהראה הקב"ה למשה תנין הגדול הרובץ בתוך יאורי מצרים (יחזקאל כט ג), לכן אמר רב לך, התנין הגדול הוא שלך, וכמו שאמר משה ראש פתנים אכזר (דברים לב לג), שידע סוד אכזר למפרע "ראש "זנב "כימה "אגמון רזא עילאה מבואר בפסוק מראש פרעות אויב (דברים לב מב), ולאו למגנא אמר פרעה לעצמו לי יאורי, והיא סוד תנינים המבוארין בזוהר פרשת וארא עמוד מ"ח (זוהר ח"ב כ"ז ע"א), צו את יהושע וחזקה"ו על ו' עתים מסיטרא דימינא, שהוא זמן הקיץ תמן "חרישה "זריעה "קצירה שבהם מושל מלאך מיכאל, ואמצהו על ו' עתים של ימות החורף שבהם מושל גבריאל שהוא טלה ברד, בסוד ששה חדשים בשמן המור (אסתר ב יב), מו"ר בגימטריא גברי"אל שהוא מושל על כל ימי החורף, אבל מיכאל מושל על כל ימי החמה. ועליו קאמר משה ופתח בו' תיבין ובו' אתוון, לקביל ב' מלאכים אלו ששולטים כל ימות השנה, לכן יש בשנה פשוטה ימים כמנין מיכא"ל וגבריא"ל, ועל זה אמר גדלך כנגד מיכא"ל, ידך כנגד גבריא"ל:
ראה משה סוד כסיל וכימה שיש בו רזין עילאין, ובימי מבול שהאריכו בגמרא בפרק קמא דר"ה (י"א ע"ב). ודרשו (ברכות נ"ט ע"א) על פסוק (איוב לח לב) ועיש על בניה תנחם, והאריך בספר סודי רזיא בענין כסיל וכימה, שהם כלל כל י"ב מזלות ויש בהם סודות עמוקים, עיין שם. והנה אמר הקב"ה לאיוב (שם לח לא) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, שיש לכסיל ה' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ויש לכימה נ' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ובאלו השנים תלוין כל קשרי מרכבות של המזלות של י"ב חדש. והנה אמר הקב"ה לאיוב התוכל לשנות וליתן לכסיל ה' קשרים ולכימה ז', הלא הם היפך. וזה פשט הפסוק התקשור מעדנות כימה, ר"ל אם תוכל אתה לעשות מעדנות שיהיה לכימה ה' קשרים, או מושכות כסיל תפתח, ר"ל אם תוכל אתה מושכות כסיל שיהיו ז' כמנין א"ו, הלא באמת כסיל יש לו ז' קשרים, ולכימה ה'. ורצה משה לבא על תכונת אלו המזלות, אשר עליהם אמר יעקב מה נורא המקום הזה דייקא (בראשית כח יז), שהם ז' קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, אין זה כי אם בית אלהים, רמז שלא יהיה השגה לאלו ה' המזלות שנרמזין במלת ז"ה, ז' של כימה ה' של כסיל, כי אם בית אלהים, ר"ל בשעת הקמת המשכן שהוקם בחדש השני שהוא חדש אייר (במדבר א א), שהוא סוד זנב טלה כימה, לכן נקרא אותו זיו, דתמן זיוי דשכינתא לתקן פני שור שחטאו ישראל בעגל, ואז בא שכינה וחיילותיה בענין דגלים. וזה סוד שכותבין בגיטין חדש איי"ר מלא בב' יודי"ן, שכן הוא נוטרייקון "אברהם "יצחק "יעקב "רחל, ובזה המרכבה שלמה. וזה רמז דוד במזמור ו' (תהלים ו יא) שמנהג אשכנזים לאומרו בנפילת אפים, יבושו ויבהלו מאד כל "אויבי "ישובו "יבושו "רגע, ר"ת איי"ר, שאז באותו פרק אמרו האומות שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שיר השירים ז א), הפוך ישו"בו יהיה ממנו יבו"שו, שזה היה בשעת הדגלים בשעה שמזל כימה שהוא זנב טלה עולה (עיין במ"ר פ"ב ד'). וזה סוד כי"מה נוטריקון 'כבוד 'ה' 'מלא 'המשכן (שמות מ לד). ועל זה נתכוין יעקב באמרו אין ז"ה, שלא יהיה הבנה לאילו הב' מזלות כסיל וכימה, שהם ז' קשרים וה' קשרים, שהם סוד סולם שמלאכי אלהים עולים בראש התנין ויורדים בזנב התנין, שעליו אמר יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה, בגימטריא תני"ן, ובבית אלהים שהוא משכן נודע כבוד ה', שגם הוא נרמז במילת ז"ה, כי סוד דגלים הם בסוד יעקב, כמ"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב' ב), שבאים מיעקב שסידר המרכבה בנשיאת המטה שלו בסוד יעקב הוא ז' הויות, בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), ר"ל ז' פעמים שם של הוי"ה בגימטריא יעקב, סול"ם בגימטריא ה' פעמים הוי"ה. וזה שער השמים, ר"ל בארץ ישראל תמן נגלין סודות של כסיל וכימה, כי מכוון זה לעומת זה. על כן הפציר משה ופתח ואתחנן בו' אתוון ובו' תיבין, לקביל י"ב מזלות שהם ו' עולים ו' יורדים, שהם לקביל שם של הויה שיש לו י"ב צרופים ו' נגלים ו' נסתרים. וז"ש בעת ההיא, שתפילת משה היתה בענין ששה עתים המבוארים בפרשת נח שבהם תלוי הזמן, ונרמזין במלת ח"ק, נוטריקון "חריש "קציר, "חם "קור, "חורף "קיץ (בראשית ח כב), ז"ש בעת ההיא לאמר, שכל אמרתו היה על ענין י"ב חדשים של שנה ששה דכורין ו' נוקבין, לכן קרי ההיא וכתיב ההוא. ולזה אמר "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל בשעה שהוקם אהל מועד, שאז התחיל הקב"ה להראות למשה סוד כימה, שנשלם המרכבה לסוף שלשים יום של ניסן שהוא זנב טלה, ונרמז במלת כימה כ"בוד ה' "מלא "המשכן, את גדלך מסטרא דימינא, שהם ז' קשרים של כימה, כנרמז בג' וד' של גדלך, את ידך החזקה הם על ה' קשרים של כי"מה, כנרמז במלת ידך שהוא כדמות יד שיש לה ה' אצבעות, כן יש לכסיל ה' קשרים, חזק"ה בגימטריא כסיל, שכן יניקת כסיל מן שם של אלהים שיש לו ק"ך צרופים כמנין כסי"ל שהיא יד החזקה, אבל כימה היא יד ימין מסיטרא דכהן, שכן כימה בגימטריא כה"ן, וכן ע"ה ימים כמנין כימ"ה היה המשכן עד יום כ"ה בכסליו, מיום הכפורים שהם ע"ה ימים מנין כימ"ה. על זה אמר משה אשר מי אל, רמז במלת מ"י על מ' י"ום שגרם דור המבול קללה לעולם בכל שנה ושנה היה נראה בו רושם, עד שבא שלמה ונתרפא העולם מקללות המבול, שבא הקלקול לעולם ממזל כסיל וכימה, כדאמר בפרק קמא דראש השנה (י"א). ועל זה אמר משה ורמז במלת מ"י אל, נוטרייקון מ"ם יו"ם, אל זועם בכל יום (תהלים ז יב) בקללות המבול, אשר יעשה כמעשך אמר על כימה, כגבורתך על כסיל, שבהם תלוין שמים וארץ שהם כלל כל המזלות והגלגלים החוזרים בארץ, לכן רצה משה לתקן הרפואה עתה ולבא אל הארץ, עליו קאמר אעברה נא, רוצה אני להעביר קללות הארץ לעת עתה, ואראה את הארץ שם כשאהיה בארץ ישראל, אז אבא ואשיג זה שער השמים, ובמלת ארא"ה, בגימטריא ז"ה כסיל וכימה, ר"ל ז' קשרים של כימה, ה' קשרים של כסיל, שבכל אחד מהם תלוין ו' המזלות ברקיע ו' עולין ו' יורדים, לכן אמר ואראה בו'. השיב לו הקב"ה רב לך, יש לך השגה יותר מכסיל וכימה, אבל השגתך הגיע עד התנין בעצמו, וכל שכן זנב התנין, ומה שאתה מבקש לרפאות העולם מקללות המבול, כבר תקנת את עצמך במ' יום שהיית בהר, זה שאמר רב ל"ך דייקא, שכבר תקנת את עצמך בשאר דברים שהם שייכים למ' יום. ואמר רב לך, ר"ל יש לך רב בענין מ' יום, שהרי היית ג' פעמים מ' יום ברקיע, ואל תוסף דבר אלי כדבר הזה, שהוא על שבעה קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, שאמר הקב"ה עם איוב הנרמז בפסוק ראשון של ואתחנן. זה שאמר עלה ראש הפסגה, רצה לומר אין צריך אתה לכסיל וכימה, אבל עלייתך הוא ראש הפסגה שהוא ראש התנין בעצמו, שהראה הקב"ה למשה תנין הגדול הרובץ בתוך יאורי מצרים (יחזקאל כט ג), לכן אמר רב לך, התנין הגדול הוא שלך, וכמו שאמר משה ראש פתנים אכזר (דברים לב לג), שידע סוד אכזר למפרע "ראש "זנב "כימה "אגמון רזא עילאה מבואר בפסוק מראש פרעות אויב (דברים לב מב), ולאו למגנא אמר פרעה לעצמו לי יאורי, והיא סוד תנינים המבוארין בזוהר פרשת וארא עמוד מ"ח (זוהר ח"ב כ"ז ע"א), צו את יהושע וחזקה"ו על ו' עתים מסיטרא דימינא, שהוא זמן הקיץ תמן "חרישה "זריעה "קצירה שבהם מושל מלאך מיכאל, ואמצהו על ו' עתים של ימות החורף שבהם מושל גבריאל שהוא טלה ברד, בסוד ששה חדשים בשמן המור (אסתר ב יב), מו"ר בגימטריא גברי"אל שהוא מושל על כל ימי החורף, אבל מיכאל מושל על כל ימי החמה. ועליו קאמר משה ופתח בו' תיבין ובו' אתוון, לקביל ב' מלאכים אלו ששולטים כל ימות השנה, לכן יש בשנה פשוטה ימים כמנין מיכא"ל וגבריא"ל, ועל זה אמר גדלך כנגד מיכא"ל, ידך כנגד גבריא"ל:
מגלה עמוקות
אופן קפח
איתא בספר התמונה על פסוק (בראשית יב א) אל הארץ אשר אראך, כ' של אראך מורה על כתר. נמצא לפי זה הבטיח הקב"ה לאברהם כשיהיה בארץ ישראל, אז יזכה להשיג בסוד כתר יתנו לך שאומר בארץ ישראל במוסף בשבת. ולזה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג סוד כתר, שאף על פי שקיבל י' דברות מסיני שהם סוד יו"ד ספירות קדושות, מכל מקום לא ניתנה התורה רק בשבעה קולות, שהם סוד עולם הבנין שמתחילין מצד החסד, אבל סוד כתר הוצרך הקב"ה לומר לאברהם לילך אל הארץ, שם ישיג סוד כתר כמבואר בך' רבתי של אראך. והנה הלוחות יש בהן תר"ך אותיות כמנין כת"ר, והיו כתובים הדברות על עשרה שורות, בכל שורה ושורה היו בה ס"ב אותיות, והם סוד ב' פעמים אל, סוד אל רחום וחנון (שמות לד ו), וסוד אל זועם בכל יום (תהלים ז יב), נמצא שבמדת אל מבוארים תרין סטרין. על זה אמר החלו"ת, בהפוך אתוון הלוחות, שהראה לו סוד כתר בתר"ך אותיות של לוחות, שהיו בכל שורה מהם מן י' שורות ס"ב אותיות, את גדלך רמז על האותיות שבלוחות שהיו בהן תר"ך אותיות כמנין כת"ר, שהוא סוד אל ארך אפים וגדל חסד (תהלים קמה ח), גדלך דייקא, שהוא בסוד הכתר שנקרא גדל חסד, שהם כת"ר אותיות שבלוחות ונחלקים לי' שורות, לכן אמר את ידך החזקה קרי ביה יודך החזקה, כמ"ש בזוהר (תיקו"ז הקדמה ז' ע"ב) על פסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידך, שהם הי' שורות של לוחות. ולפי שאמרתי שבכל שורה היו ס"ב אותיות לקביל ב' פעמים אל, וזה אמר גם כן שבכל שורה היו נכללין תרין סטרין יחד, את גדלך הוא סוד חסד אל (תהלים נב ג) מצד הימין, את ידך החזקה לקביל אל זועם שהוא מצד השמאל, ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אל דייקא, שבכל שורה מאותן י' שורות היו נכללין מימין ושמאל, חסד אל מימין כמעשך, אל זועם משמאל כגבורתך, לכן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ואז אשיג גם כן לסוד כתר, שאותו נתיב הבטחת לאברהם דאתמר גביה אל הארץ אשר אראך (ראשית יב), נ"א נוטרייקון "נתיב "אברהם, שאותו כתיב קורא ממזרח עיט הוא אברהם, כמ"ש קורא ממזרח עי"ט (ישעיה מו יא), ר"ל קרא הקב"ה לאברהם שילך ממזרח אל ארץ ישראל, כדי להשיג שם נתיב לא ידעו עיט, כשיבא אברהם לארץ ישראל ממזרח אז יבא עיט. השיב לו הקב"ה רב לך, יש בזה תלת שיטין, א' השיב לו הקב"ה אתה רוצה להשיג כתר שנקרא גדל חסד, רב לך, די לך ברב חסד שהוא ממדת החסד שלמטה, ואל תוסף דבר אלי להשיג בגדל חסד, שהוא סוד הכתר שהוא סוד קוצו של יו"ד, דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם (ויקרא יט כז), רזא דמלה שאין הקפה לשכל האנושי להשיג הפאה של ראש השם שהוא סוד קוצו של י'. הב' השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה להשיג סוד כתר שהוא סוד ב' רבתא של בראשית (א א) כדאיתא בזוהר שהוא מורה על הכתר, אותו ב' רבתא היא שלך. וז"ש רב לך, אות רב שהיה מורה על הב' היא דרגא דילך, כבר העיד הקב"ה על משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז), בית"י דייקא שמחזרת על ב' בראשית, לכן אל תוסף. הג' השיב הקב"ה אתה רוצה להשיג סוד כת"ר, רב לך, כבר גליתי לך סוד כתר באמרי (שמות לג כג) וראית א"ת אחר"י חסר ו' בגימטריא כת"ר, והוא סוד כתר של בריאה, אבל ופני שהוא כתר של האצילות לא יראו, לכן אל תוסף דבר עוד, מלת עוד דייקא על מה שנתתי לך כבר, אבל עתה עלה ראש הפסגה וגו', וקחשיב ד' אתוון דשמא קדישא מד' רוחות עולם:
איתא בספר התמונה על פסוק (בראשית יב א) אל הארץ אשר אראך, כ' של אראך מורה על כתר. נמצא לפי זה הבטיח הקב"ה לאברהם כשיהיה בארץ ישראל, אז יזכה להשיג בסוד כתר יתנו לך שאומר בארץ ישראל במוסף בשבת. ולזה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל ולהשיג סוד כתר, שאף על פי שקיבל י' דברות מסיני שהם סוד יו"ד ספירות קדושות, מכל מקום לא ניתנה התורה רק בשבעה קולות, שהם סוד עולם הבנין שמתחילין מצד החסד, אבל סוד כתר הוצרך הקב"ה לומר לאברהם לילך אל הארץ, שם ישיג סוד כתר כמבואר בך' רבתי של אראך. והנה הלוחות יש בהן תר"ך אותיות כמנין כת"ר, והיו כתובים הדברות על עשרה שורות, בכל שורה ושורה היו בה ס"ב אותיות, והם סוד ב' פעמים אל, סוד אל רחום וחנון (שמות לד ו), וסוד אל זועם בכל יום (תהלים ז יב), נמצא שבמדת אל מבוארים תרין סטרין. על זה אמר החלו"ת, בהפוך אתוון הלוחות, שהראה לו סוד כתר בתר"ך אותיות של לוחות, שהיו בכל שורה מהם מן י' שורות ס"ב אותיות, את גדלך רמז על האותיות שבלוחות שהיו בהן תר"ך אותיות כמנין כת"ר, שהוא סוד אל ארך אפים וגדל חסד (תהלים קמה ח), גדלך דייקא, שהוא בסוד הכתר שנקרא גדל חסד, שהם כת"ר אותיות שבלוחות ונחלקים לי' שורות, לכן אמר את ידך החזקה קרי ביה יודך החזקה, כמ"ש בזוהר (תיקו"ז הקדמה ז' ע"ב) על פסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידך, שהם הי' שורות של לוחות. ולפי שאמרתי שבכל שורה היו ס"ב אותיות לקביל ב' פעמים אל, וזה אמר גם כן שבכל שורה היו נכללין תרין סטרין יחד, את גדלך הוא סוד חסד אל (תהלים נב ג) מצד הימין, את ידך החזקה לקביל אל זועם שהוא מצד השמאל, ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אל דייקא, שבכל שורה מאותן י' שורות היו נכללין מימין ושמאל, חסד אל מימין כמעשך, אל זועם משמאל כגבורתך, לכן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ואז אשיג גם כן לסוד כתר, שאותו נתיב הבטחת לאברהם דאתמר גביה אל הארץ אשר אראך (ראשית יב), נ"א נוטרייקון "נתיב "אברהם, שאותו כתיב קורא ממזרח עיט הוא אברהם, כמ"ש קורא ממזרח עי"ט (ישעיה מו יא), ר"ל קרא הקב"ה לאברהם שילך ממזרח אל ארץ ישראל, כדי להשיג שם נתיב לא ידעו עיט, כשיבא אברהם לארץ ישראל ממזרח אז יבא עיט. השיב לו הקב"ה רב לך, יש בזה תלת שיטין, א' השיב לו הקב"ה אתה רוצה להשיג כתר שנקרא גדל חסד, רב לך, די לך ברב חסד שהוא ממדת החסד שלמטה, ואל תוסף דבר אלי להשיג בגדל חסד, שהוא סוד הכתר שהוא סוד קוצו של יו"ד, דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם (ויקרא יט כז), רזא דמלה שאין הקפה לשכל האנושי להשיג הפאה של ראש השם שהוא סוד קוצו של י'. הב' השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה להשיג סוד כתר שהוא סוד ב' רבתא של בראשית (א א) כדאיתא בזוהר שהוא מורה על הכתר, אותו ב' רבתא היא שלך. וז"ש רב לך, אות רב שהיה מורה על הב' היא דרגא דילך, כבר העיד הקב"ה על משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז), בית"י דייקא שמחזרת על ב' בראשית, לכן אל תוסף. הג' השיב הקב"ה אתה רוצה להשיג סוד כת"ר, רב לך, כבר גליתי לך סוד כתר באמרי (שמות לג כג) וראית א"ת אחר"י חסר ו' בגימטריא כת"ר, והוא סוד כתר של בריאה, אבל ופני שהוא כתר של האצילות לא יראו, לכן אל תוסף דבר עוד, מלת עוד דייקא על מה שנתתי לך כבר, אבל עתה עלה ראש הפסגה וגו', וקחשיב ד' אתוון דשמא קדישא מד' רוחות עולם: