זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
שערי אורה
ודע כי כל הבאים להתפלל לפני י"י יתברך ושואלים בנים מאת יהו"ה יתברך, אצל נצח והוד היו מתכוונים, להמשיך הכוח לשם אדנ"י, אשר מהם נל צבאות שמים וארץ נמשכים למיניהם, ובא השפע לכל המינים ולהצמיח ולהגדיל כל מין ומין כפי עניינו. ומהם נמשנין כוח הצמיחה בצמחים ובאילנות ובכל עץ עושה פרי, ומהם נמשך כוח התולדות בכל התולדות שבעולם, וספר תולדות אדם במקום זה תלוי, ומהם נמשך כוח הגידול בכל הדברים הגדילים בעולם מכל בעלי חיים, וכל זה בהתחבר נצח והוד אצל יסוד.
מגלה עמוקות
אופן סה
כתבו המקובלים על פסוק מלכות כ"ל עולמים (תהלים קמה יג), כ"ל גימטריא נ', שהם נ' אלף שהוא סוד יובל הגדול כמ"ש בחלק סנהדרין (צ"ז ע"א) כשם שהשמיטה משמטת לז' שנים, כך עולם משמט לז' שמיטות, שהוא סוד היובל הגדול כמבואר ברקנט פרשת בהר, וז' שמיטות יהיו בעולם, ואחריהם יובל הגדול סוד נ' אלף דור, ומשה הוא כלל נ' אלף דור, כמ"ש דבר צוה לאל"ף דו"ר (תהלים קה ח), חסר ו' בגימטריא משה, עליו אתמר (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי שהוא משה (ויק"ר פ"ב א'). לכן אמר ואתחנן בנ' על נ' ארוכה, שהוא סוד יובל הגדול, ורצה משה לתקן כל הדורות. ועל זה אמר מאחר שהחלות להראות לי סוד שיעור קומה, שהם ס' ריבוא צנורות שיש בעולם, ועל זה אמר את גדלך, שהיה כלול מס' רבוא, גדלך דייקא שהוא סוד שיעור קומה, ולכן ניתנה התורה על ידו שיש בה ס' רבוא אותיות. וז"ש את ידך החזקה שהיא התורה, ומאחר שאני כלול מכל הדורות שהם נ' אלף דור, כמ"ש בזוהר בראשית עמוד קע"ג (זוהר ח"א כ"ה ע"א) על פסוק (קהלת א ד) דור הולך זה משה, ודור בא זה משה, אין דור פחות מששים רבוא כמ"ש במדרש קהלת (קה"ר פ"א ד'), מ"ה ש"היה ה"וא ראשי תיבות אותיות מ"שה, משה היה הוא שיהיה בכל דור ודור, אם כן אעברה נא, כשאעבור אני לארץ ישראל, אזי אעברה, יהיה עיבור שלי בזה הדור מה שאני מתגלגל ומתעבר בכל נ' אלף דור, וזה נוטריקון נ"א 'נון 'אלף. והשיב הקב"ה רב לך, אתה צריך להיות רבן של כל ישראל בכל דור ודור. וזה שאמר משה ויתעבר ה' בי למענכם, ר"ת יוב"ל. שעיבורו של משה עד יובל הגדול, כל זה למענכם שנשמתו של משה מתנוצצת בכל דור ודור, בסוד 'ממכון 'שבתו 'השגיח (תהלים לג יד), שהוא ר"ת משה. ע"ם קדו"ש את"ה (דברים יד ב), ס"ת משה. ברעיא מהימנא בפרשת ויצא (זוהר ח"א רס"ז ע"א) שהשגחה שבא לעולם, הוא בצולמא דמשה בכל דור ודור. על זה אמר צו את יהושע, אין צו אלא שכינה, כמ"ש ר"א מגרמיזא על פסוק ויצו שחקים ממעל (תהלים עח כג), שיש תתרי"ח מחנות ברקיע ג' שנקרא שחקים עומדים לפני השכינה, ודרש כן מדכתיב ויצו שחקי"ם, המחנות הם כמנין שחקי"ם במ"ם רבתי של אי"ק, וכל אחד מתתרי"ח שרים יש לו תתרי"ח חיילות, ואלפים ורבבות שאומרים ביום קדוש ובלילה ברוך, לדעתי זה המספר הוא סוד חמשים פתחים, ובצירוף אותיות נ"ח ש"ם ח"ם י"פת, ושם בשחקים גאותו עזו ושכינתו ובית המקדש ובירושלים ותורתו, עד כאן משם ר"א מגרמיזא, סימן ו' דברים אלו, בי"ת גע"ש. ולפי שהמן הוא בשחקים ששם שוחקים מן לצדיקים כדאיתא ביומא דף ע"ו (ע"א, חגיגה י"ב ע"ב), ועוזו בגימטריא המן, ולפי שהמן הוא דרגא דמשה, נמצא שמשה זכה לרקיע שחקים. לכן פתח בו' על אותן ו' דברים שבשחקים, ואמר בנ' על סוד חמשים פתחים, שהם סוד תתרי"ח כמנין שחקי"ם, והתפלל משה לבא לארץ ישראל שראה ברוח הקדש שישבות המן בביאתן לארץ, כמ"ש ויאכלו מעבור הארץ (יהושע ה' יא), אבל בימי משה המטיר לחם מן השמים, שהוא סוד שחקים ששם שוחקים המן, לכן בקש מאחר שהחלות להראות את גדלך שהוא סוד שחקים שמשם בא המן לחם מן השמים, ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שהלחם בא מן השמים, והבאר בא מן הארץ היפוך הטבע למטר השמים תשתה מים (דברים יא יא), בימי משה היה הכל להיפך. ז"ש אשר יעשה כמעשך וכגבורתך, שבמדבר הפך הטבע ובא המים מן הארץ והלחם מן השמים, לכן התפלל ואראה את הארץ, ואם אעברה לשם יהיה המן גם כן בארץ ישראל שהוא דרגא דמשה, ובזה יהיה על ישראל גאותו ועוזו בשחקים, ויחברו גם כן בירושלים שלמטה שהיא מכוונת כנגד ירושלים שלמעלה, שהיא גם כן בשחקים כעיר שחברה לה יחדיו, ואתחנ"ן בגימטריא שחבר"ה, שהתפלל תקט"ו תפלות כדי לכוין ירושלים שלמטה עם ירושלים שלמעלה, על זה אמר ההר הטוב הזה שהוא ירושלים, לפי שבשחקים גם כן בית המקדש שלמעלה, לכן אמר והלבנון. ולפי שהתורה גם כן בשחקים, לכן אמר הטוב שהיא התורה. ולפי שהשכינה גם כן בשחקים, לכן אמר הארץ הטובה שהיא השכינה. ולפי שגם עוזו בשחקים, לכן אמר נ"א, 'נורא 'אלהים ממקדשיך בארץ ישראל, ששם מקום המקדש אל ישראל הוא נותן עוז. הנה על ו' דברים אלו שבשחקים התפלל משה ליכנס לארץ ישראל, שיהיה מכון לשבתך מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה. והשיב הקב"ה צו את יהושע, אין צו אלא שכינה דאיתמר גביה ויצו שחקים ממעל, שהוא יזכה לשכינה בארץ ישראל, וחזקהו עתה בזה הדור, ואחר כך הוא ימסור לדורות הבאים. ועל זה אמר ואמצהו שיהיה לו כח למסור התורה לזקנים, וכן מזקנים לנביאים וכו' (אבות פ"א מ"א), ז"ש כי הוא יעבור על דור שלו, והוא ינחיל על דור שלאחריו בכל אשר תראה, כמו שהראה הקב"ה למשה עד סוף כל הדורות זה דור דורשיו, וכן גם כן הראה הקב"ה ליהושע, לכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ז"ה דייקא, ר"ל זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שרצה משה שיהיה בדורו כל מה שיהיה בדורות הבאים, וכן הוא אומר (תהלים כד ו) ז"ה דור דורשיו, (שדרשו רז"ל בע"ז דף ה'.) שהראה לו כל הדורות, כי ספר של אדם הראשון יש בו י"ב תיבות כמנין ז"ה, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה, ז"ה דייקא:
כתבו המקובלים על פסוק מלכות כ"ל עולמים (תהלים קמה יג), כ"ל גימטריא נ', שהם נ' אלף שהוא סוד יובל הגדול כמ"ש בחלק סנהדרין (צ"ז ע"א) כשם שהשמיטה משמטת לז' שנים, כך עולם משמט לז' שמיטות, שהוא סוד היובל הגדול כמבואר ברקנט פרשת בהר, וז' שמיטות יהיו בעולם, ואחריהם יובל הגדול סוד נ' אלף דור, ומשה הוא כלל נ' אלף דור, כמ"ש דבר צוה לאל"ף דו"ר (תהלים קה ח), חסר ו' בגימטריא משה, עליו אתמר (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי שהוא משה (ויק"ר פ"ב א'). לכן אמר ואתחנן בנ' על נ' ארוכה, שהוא סוד יובל הגדול, ורצה משה לתקן כל הדורות. ועל זה אמר מאחר שהחלות להראות לי סוד שיעור קומה, שהם ס' ריבוא צנורות שיש בעולם, ועל זה אמר את גדלך, שהיה כלול מס' רבוא, גדלך דייקא שהוא סוד שיעור קומה, ולכן ניתנה התורה על ידו שיש בה ס' רבוא אותיות. וז"ש את ידך החזקה שהיא התורה, ומאחר שאני כלול מכל הדורות שהם נ' אלף דור, כמ"ש בזוהר בראשית עמוד קע"ג (זוהר ח"א כ"ה ע"א) על פסוק (קהלת א ד) דור הולך זה משה, ודור בא זה משה, אין דור פחות מששים רבוא כמ"ש במדרש קהלת (קה"ר פ"א ד'), מ"ה ש"היה ה"וא ראשי תיבות אותיות מ"שה, משה היה הוא שיהיה בכל דור ודור, אם כן אעברה נא, כשאעבור אני לארץ ישראל, אזי אעברה, יהיה עיבור שלי בזה הדור מה שאני מתגלגל ומתעבר בכל נ' אלף דור, וזה נוטריקון נ"א 'נון 'אלף. והשיב הקב"ה רב לך, אתה צריך להיות רבן של כל ישראל בכל דור ודור. וזה שאמר משה ויתעבר ה' בי למענכם, ר"ת יוב"ל. שעיבורו של משה עד יובל הגדול, כל זה למענכם שנשמתו של משה מתנוצצת בכל דור ודור, בסוד 'ממכון 'שבתו 'השגיח (תהלים לג יד), שהוא ר"ת משה. ע"ם קדו"ש את"ה (דברים יד ב), ס"ת משה. ברעיא מהימנא בפרשת ויצא (זוהר ח"א רס"ז ע"א) שהשגחה שבא לעולם, הוא בצולמא דמשה בכל דור ודור. על זה אמר צו את יהושע, אין צו אלא שכינה, כמ"ש ר"א מגרמיזא על פסוק ויצו שחקים ממעל (תהלים עח כג), שיש תתרי"ח מחנות ברקיע ג' שנקרא שחקים עומדים לפני השכינה, ודרש כן מדכתיב ויצו שחקי"ם, המחנות הם כמנין שחקי"ם במ"ם רבתי של אי"ק, וכל אחד מתתרי"ח שרים יש לו תתרי"ח חיילות, ואלפים ורבבות שאומרים ביום קדוש ובלילה ברוך, לדעתי זה המספר הוא סוד חמשים פתחים, ובצירוף אותיות נ"ח ש"ם ח"ם י"פת, ושם בשחקים גאותו עזו ושכינתו ובית המקדש ובירושלים ותורתו, עד כאן משם ר"א מגרמיזא, סימן ו' דברים אלו, בי"ת גע"ש. ולפי שהמן הוא בשחקים ששם שוחקים מן לצדיקים כדאיתא ביומא דף ע"ו (ע"א, חגיגה י"ב ע"ב), ועוזו בגימטריא המן, ולפי שהמן הוא דרגא דמשה, נמצא שמשה זכה לרקיע שחקים. לכן פתח בו' על אותן ו' דברים שבשחקים, ואמר בנ' על סוד חמשים פתחים, שהם סוד תתרי"ח כמנין שחקי"ם, והתפלל משה לבא לארץ ישראל שראה ברוח הקדש שישבות המן בביאתן לארץ, כמ"ש ויאכלו מעבור הארץ (יהושע ה' יא), אבל בימי משה המטיר לחם מן השמים, שהוא סוד שחקים ששם שוחקים המן, לכן בקש מאחר שהחלות להראות את גדלך שהוא סוד שחקים שמשם בא המן לחם מן השמים, ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שהלחם בא מן השמים, והבאר בא מן הארץ היפוך הטבע למטר השמים תשתה מים (דברים יא יא), בימי משה היה הכל להיפך. ז"ש אשר יעשה כמעשך וכגבורתך, שבמדבר הפך הטבע ובא המים מן הארץ והלחם מן השמים, לכן התפלל ואראה את הארץ, ואם אעברה לשם יהיה המן גם כן בארץ ישראל שהוא דרגא דמשה, ובזה יהיה על ישראל גאותו ועוזו בשחקים, ויחברו גם כן בירושלים שלמטה שהיא מכוונת כנגד ירושלים שלמעלה, שהיא גם כן בשחקים כעיר שחברה לה יחדיו, ואתחנ"ן בגימטריא שחבר"ה, שהתפלל תקט"ו תפלות כדי לכוין ירושלים שלמטה עם ירושלים שלמעלה, על זה אמר ההר הטוב הזה שהוא ירושלים, לפי שבשחקים גם כן בית המקדש שלמעלה, לכן אמר והלבנון. ולפי שהתורה גם כן בשחקים, לכן אמר הטוב שהיא התורה. ולפי שהשכינה גם כן בשחקים, לכן אמר הארץ הטובה שהיא השכינה. ולפי שגם עוזו בשחקים, לכן אמר נ"א, 'נורא 'אלהים ממקדשיך בארץ ישראל, ששם מקום המקדש אל ישראל הוא נותן עוז. הנה על ו' דברים אלו שבשחקים התפלל משה ליכנס לארץ ישראל, שיהיה מכון לשבתך מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה. והשיב הקב"ה צו את יהושע, אין צו אלא שכינה דאיתמר גביה ויצו שחקים ממעל, שהוא יזכה לשכינה בארץ ישראל, וחזקהו עתה בזה הדור, ואחר כך הוא ימסור לדורות הבאים. ועל זה אמר ואמצהו שיהיה לו כח למסור התורה לזקנים, וכן מזקנים לנביאים וכו' (אבות פ"א מ"א), ז"ש כי הוא יעבור על דור שלו, והוא ינחיל על דור שלאחריו בכל אשר תראה, כמו שהראה הקב"ה למשה עד סוף כל הדורות זה דור דורשיו, וכן גם כן הראה הקב"ה ליהושע, לכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ז"ה דייקא, ר"ל זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שרצה משה שיהיה בדורו כל מה שיהיה בדורות הבאים, וכן הוא אומר (תהלים כד ו) ז"ה דור דורשיו, (שדרשו רז"ל בע"ז דף ה'.) שהראה לו כל הדורות, כי ספר של אדם הראשון יש בו י"ב תיבות כמנין ז"ה, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה, ז"ה דייקא:
מגלה עמוקות
אופן קנד
אומר אני ענין אחר על אלו הג' טיפין דאזדריקו שנתקלקל אדם קדמאה, דהוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב), בסוד ז"ה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שהיה בקי בשנים עשר צירופי הוי"ה, אבל אדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג), שלא לן כבודו עמו, ומהו הכבוד שהיה עמו, נרמז במלת ביק"ר שהוא בגימטריא שי"ב כמנין י"ב צירופי הויה. וזה סוד ג' טיפין, שכל טיפ"ה הוא בגימטריא ד' פעמים הויה, וג' טיפין אלו הוצרכו לתקן ג' אבות הקדושים, בסוד דאיתא בתיקונים (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) מצרף לכסף (משלי יז ג) דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות ה' דא יעקב. והנה אברהם תיקן טיפה קדמאה, לכן נקרא אב המון (בראשית יז ה), שכן א"ב המו"ן בגימטריא טיפה, וכנגדו תמיד של שחר קרב בד' שעות (ברכות כ"ו ע"ב). יצחק הוא כלול ב' טיפין, שכן יצח"ק בגימטריא ח' הויות. יעקב כלול מז' הויות, וכשפגע בס"לם שהוא ה' הויות נשלמו י"ב, לזה אמר אכן יש ה' במקום הז"ה (בראשית כח טז), שבכאן נשלמו י"ב צרופי הויה ז' הויות וה' הויות שהיו נכללים בסלם נשלמו י"ב הויות, זה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), שהיו י"ב אבנים שעליהם אמר זה שער השמים (בראשית כח יז), אז נשלמו ג' טיפין של אדם קדמאה שחב בג' ראשי עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. ולפי זה התחיל משה לסדר תפילתו אל ה' דייקא, שפגם בו אדם קדמאה שהם על י"ב צירופי ההויה שהם ג' טיפין דאזדריקו כמ"ש, והנה משה היה הששי של אדם הראשון בתיקונו, לפי דברי רש"י (במדבר ז יט ד"ה הקריב) שכתב בשם רבי משה דרשן בפרשת נשא בפרשת חנוכת המזבח, שהקרבן היה קערת כסף אחת (במדבר ז יג), שהוא בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון שנתקן אחר כך בנח אברהם יצחק יעקב, ויוסף הוא החמישי, ולכן הוסיפו ה' ליוסף שהוא התיקון ה' לא"ה, אבל משה דרגא דשש, כי הוא היה התיקון הו' לאדם הראשון. ולכן פתח ואתחנן בו' בעת ההיא, רצה לתקן אדם הראשון, כתיב ההוא וקרי ההיא, עד עתה היתה התיקון ה"ה, ומשה הוא תיקון הו' של אדם הראשון, לכן פתח באדני שהוא השם שקרא אדם הראשון להקב"ה. ופתח ואמר מאחר שאתה החלות להראות לי תקוני ג' טיפין של אדם הראשון, גדלך טיפה קדמאה שתיקן אברהם, ידך טיפה תנינא ביצחק, מי אל טיפה תליתאי ביעקב, לכן אעברה רוצה אני לתקן י"ב צירופי ההויה, שכן אעברה ארבעה, שכן בארבע אותיות יש בהם י"ב צירופין. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, וזה התיקון יהיה בארץ כמ"ש בתמיד פ"ג (מ"ב) וביומא ריש פרק ג' (יומא כ"ח ע"א) כשהגיע תמיד של שחר אמר הממונה ברקאי, וכתב בכנפי יונה בחלק ד' שהוא על סוד י"ב צירופין של הויה שהוא בגימטריא ברק"י. ואומר אני לפי דבריו שבמלת ברק"י, הוא סוד אדם ביק"ר בל ילין (תהילים מ״ט:י״ג), ר"ל מאחר שאדם הראשון הוא פגם בי"ב צרופי ההויה, ובאו שלשה אבות העולם ותקנו אותם בי"ב שעות היום כל אחד מג' אבות בד' שעות ביום, וזה סוד הגשמים שאין לך טיפה של גשמים מלמעלה שאין לה ב' טיפין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), ולכן אמר הממונה לזכור זכות ישיני חברון, שהם ג' אבות שתיקנו לאדם, והנה א' שבמלת ברקא"י מורה על אדם, שכן הוא אומר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). ולכן הפציר משה בשביל זה לתקן י"ב שעות היום שקלקל אדם הראשון, וזה נרמז בעת ההיא, עת דייקא, שבא לתקן שעות שביום נרמזים במלת עת, עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ר"ל לתקן העת שהם י"ב עתים של יום שי"ב שעות עם ד' אותיות הוי"ה שנחלקים על ג' דרגין שהם ג' טיפין. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת י"ב צרופים בעליתך ההר, דאתמר עלית למרום שבית שבי (תילים סח יט), שב"י דייקא, שאז קבל שי"ב אורות י"ב צירופי הויה, ולקחת אז מתנות באדם, אדם שהוא אדם הראשון, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שהוא רומז על י"ב צירופי הויה כמנין ז"ה. ולפי שכתב כנפי יונה שיש כ"ד שעות ביום, י"ב שעות בלילה הם בסוד י"ב צירופים שבה' זעירא, וי"ב שעות ביום הם י"ב שעות שבה' רבתי, לכן אמר הממונה ברקאי אחר שנגמרו י"ב שעות הלילה, שאז מסיימת הי"ב צירופים שבה' זעירא, ומתחילין הי"ב צרופין שבה' רבתי כדי לייחד מדת יום ללילה. ולפי שהנחש הביאה כ"ד זיני דמסאבותא לעולם כמנין ואיב"ה (בראשית ג טו), וקלקלה אלו העשרים וארבע שעות, וזה שכתב ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ת ואיב"ה, ההוא כתיב ההיא קרי, האחד על י"ב שעות של יום שהם ברזא דדכורא, ההיא על י"ב שעות של לילה שהם ברזא דנוקבא. לכן רצה משה לכנס לארץ ישראל הנקרא ארץ צב"י (ירמיה ג יט), נוטרייקון י"ב צ"ירופים, ולזה אמר את הארץ הטובה, לקביל שנים עשר שעות של נוקבא, ההר הטוב לקביל שנים עשר שעות של דכורא, הה"ר נוטרייקון ה"ה ר"בתי, אעברה בגימטריא זער"א, והם סוד תאומי צבי"ה (שיר השירים ד' ה), נוטרייקון י"ב צ"ירופי ה"ויה, כי שני שדיך הם סוד שני ה"הין, וכל אחד יש לו י"ב צירופי הויה. אז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כבר תקנת כ"ד צירופים אלו בסוד הלחות דאתמר גבייהו מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), שכן לחות בגימטריא שנים עשר צירופים, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה דייקא, אלא צו את יהושע וחזקהו בשנים עשר צירופים של יום, ואמצהו ב"יב צירופים של לילה:
אומר אני ענין אחר על אלו הג' טיפין דאזדריקו שנתקלקל אדם קדמאה, דהוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב), בסוד ז"ה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שהיה בקי בשנים עשר צירופי הוי"ה, אבל אדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג), שלא לן כבודו עמו, ומהו הכבוד שהיה עמו, נרמז במלת ביק"ר שהוא בגימטריא שי"ב כמנין י"ב צירופי הויה. וזה סוד ג' טיפין, שכל טיפ"ה הוא בגימטריא ד' פעמים הויה, וג' טיפין אלו הוצרכו לתקן ג' אבות הקדושים, בסוד דאיתא בתיקונים (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) מצרף לכסף (משלי יז ג) דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות ה' דא יעקב. והנה אברהם תיקן טיפה קדמאה, לכן נקרא אב המון (בראשית יז ה), שכן א"ב המו"ן בגימטריא טיפה, וכנגדו תמיד של שחר קרב בד' שעות (ברכות כ"ו ע"ב). יצחק הוא כלול ב' טיפין, שכן יצח"ק בגימטריא ח' הויות. יעקב כלול מז' הויות, וכשפגע בס"לם שהוא ה' הויות נשלמו י"ב, לזה אמר אכן יש ה' במקום הז"ה (בראשית כח טז), שבכאן נשלמו י"ב צרופי הויה ז' הויות וה' הויות שהיו נכללים בסלם נשלמו י"ב הויות, זה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), שהיו י"ב אבנים שעליהם אמר זה שער השמים (בראשית כח יז), אז נשלמו ג' טיפין של אדם קדמאה שחב בג' ראשי עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. ולפי זה התחיל משה לסדר תפילתו אל ה' דייקא, שפגם בו אדם קדמאה שהם על י"ב צירופי ההויה שהם ג' טיפין דאזדריקו כמ"ש, והנה משה היה הששי של אדם הראשון בתיקונו, לפי דברי רש"י (במדבר ז יט ד"ה הקריב) שכתב בשם רבי משה דרשן בפרשת נשא בפרשת חנוכת המזבח, שהקרבן היה קערת כסף אחת (במדבר ז יג), שהוא בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון שנתקן אחר כך בנח אברהם יצחק יעקב, ויוסף הוא החמישי, ולכן הוסיפו ה' ליוסף שהוא התיקון ה' לא"ה, אבל משה דרגא דשש, כי הוא היה התיקון הו' לאדם הראשון. ולכן פתח ואתחנן בו' בעת ההיא, רצה לתקן אדם הראשון, כתיב ההוא וקרי ההיא, עד עתה היתה התיקון ה"ה, ומשה הוא תיקון הו' של אדם הראשון, לכן פתח באדני שהוא השם שקרא אדם הראשון להקב"ה. ופתח ואמר מאחר שאתה החלות להראות לי תקוני ג' טיפין של אדם הראשון, גדלך טיפה קדמאה שתיקן אברהם, ידך טיפה תנינא ביצחק, מי אל טיפה תליתאי ביעקב, לכן אעברה רוצה אני לתקן י"ב צירופי ההויה, שכן אעברה ארבעה, שכן בארבע אותיות יש בהם י"ב צירופין. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, וזה התיקון יהיה בארץ כמ"ש בתמיד פ"ג (מ"ב) וביומא ריש פרק ג' (יומא כ"ח ע"א) כשהגיע תמיד של שחר אמר הממונה ברקאי, וכתב בכנפי יונה בחלק ד' שהוא על סוד י"ב צירופין של הויה שהוא בגימטריא ברק"י. ואומר אני לפי דבריו שבמלת ברק"י, הוא סוד אדם ביק"ר בל ילין (תהילים מ״ט:י״ג), ר"ל מאחר שאדם הראשון הוא פגם בי"ב צרופי ההויה, ובאו שלשה אבות העולם ותקנו אותם בי"ב שעות היום כל אחד מג' אבות בד' שעות ביום, וזה סוד הגשמים שאין לך טיפה של גשמים מלמעלה שאין לה ב' טיפין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), ולכן אמר הממונה לזכור זכות ישיני חברון, שהם ג' אבות שתיקנו לאדם, והנה א' שבמלת ברקא"י מורה על אדם, שכן הוא אומר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). ולכן הפציר משה בשביל זה לתקן י"ב שעות היום שקלקל אדם הראשון, וזה נרמז בעת ההיא, עת דייקא, שבא לתקן שעות שביום נרמזים במלת עת, עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ר"ל לתקן העת שהם י"ב עתים של יום שי"ב שעות עם ד' אותיות הוי"ה שנחלקים על ג' דרגין שהם ג' טיפין. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת י"ב צרופים בעליתך ההר, דאתמר עלית למרום שבית שבי (תילים סח יט), שב"י דייקא, שאז קבל שי"ב אורות י"ב צירופי הויה, ולקחת אז מתנות באדם, אדם שהוא אדם הראשון, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שהוא רומז על י"ב צירופי הויה כמנין ז"ה. ולפי שכתב כנפי יונה שיש כ"ד שעות ביום, י"ב שעות בלילה הם בסוד י"ב צירופים שבה' זעירא, וי"ב שעות ביום הם י"ב שעות שבה' רבתי, לכן אמר הממונה ברקאי אחר שנגמרו י"ב שעות הלילה, שאז מסיימת הי"ב צירופים שבה' זעירא, ומתחילין הי"ב צרופין שבה' רבתי כדי לייחד מדת יום ללילה. ולפי שהנחש הביאה כ"ד זיני דמסאבותא לעולם כמנין ואיב"ה (בראשית ג טו), וקלקלה אלו העשרים וארבע שעות, וזה שכתב ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ת ואיב"ה, ההוא כתיב ההיא קרי, האחד על י"ב שעות של יום שהם ברזא דדכורא, ההיא על י"ב שעות של לילה שהם ברזא דנוקבא. לכן רצה משה לכנס לארץ ישראל הנקרא ארץ צב"י (ירמיה ג יט), נוטרייקון י"ב צ"ירופים, ולזה אמר את הארץ הטובה, לקביל שנים עשר שעות של נוקבא, ההר הטוב לקביל שנים עשר שעות של דכורא, הה"ר נוטרייקון ה"ה ר"בתי, אעברה בגימטריא זער"א, והם סוד תאומי צבי"ה (שיר השירים ד' ה), נוטרייקון י"ב צ"ירופי ה"ויה, כי שני שדיך הם סוד שני ה"הין, וכל אחד יש לו י"ב צירופי הויה. אז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כבר תקנת כ"ד צירופים אלו בסוד הלחות דאתמר גבייהו מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), שכן לחות בגימטריא שנים עשר צירופים, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה דייקא, אלא צו את יהושע וחזקהו בשנים עשר צירופים של יום, ואמצהו ב"יב צירופים של לילה: