בראשית ה:כד קבלה: מגלה עמוקות וזוהר חדש

אופן כה
ביקש משה מהקדוש ב"ה כשראה לפנחס שזכה להכניע אף וחמה בשטים, ובזה זכה שבאו לו ב' נשמות של נדב ואביהו. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל באותו עת שאמר הק"בה למשה שיקח הוא בעצמו אותו האות ברית שנתן הקב"ה לו, כמ"ש וזה לך האות (שמות ג יב), על אות ברית קאמר שזכה משה לדרגא דצדיק, ובאותו פרק צוה הקב"ה למשה לכן אמר אתה בפיך הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב), כדברי רבי פנחס בן יאיר (זוהר ח"ג רל"ח ע"ב), שמשה אמר כן לפי שאותו ברית היה שלו, ולפי שמאותן ב' נשמות זכה פנחס שנעשה מלאך ה', כמ"ש ויעל מלאך ה' (שופטים ב א), זה פנחס שעלה מדרגא לדרגא, מן הגלגל, ר"ל מצד גלגול ב' נשמות, אל הבכים הוא עולם האופנים שאומרים שם "ברוך "כבוד "ה' "ממקומו. ועל זה בקש משה בעת ההיא כשנתן משה לפנחס דרגא דליה, ביקש הוא מהקב"ה אתה החלות להראות לי, שמשה היה כלול מן אבות הקדושים, כמ"ש ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' דרגא דיעקב, מן ההר דרגא דאברהם. וכן פנחס אתכליל מיצחק כשניתנה לו אות י', הוא בגימטריא ר"ח כמנין יצחק, וכשחטף אות מ' מן מות, אתכליל באברהם שהוא בגימטריא רמ"ח כמנין אבר"הם, וכשחטף גם כן אות ו' מן מות, נעשה רומ"ח בו', שהוא בהיפוך אתוון רחו"ם, אתכליל ביעקב כדאיתא בזוהר עמוד תלז (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב). וג' אלו קחשיב כאן, מאחר שאתה החלות ליתן לי תלת דרגין אלו, שהם סוד ש' של משה ג' אנפין ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב). גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל בשמים ובארץ זה יעקב. לכן מבקש אני אעברה נ"א, שיהיה עיבור שלי בנשמת נ"א, שהם "נדב "אביהו שהן תרין עורזילא דאילתא, וביקש משה שיזכה הוא למדרגת אליהו דאיתמר ביה יהי נ"א פי שנים ברוחך (מלכים ב' ב ט), שהם על נשמת "נדב "אביהו, שבשבילם זכה אליהו לעלות בשער השמים. ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, רמז על אליהו שטס באוירא בסוד רוח ה' ישאך (מלכים א' יח יב) כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א). לכן אמר בשמים ובארץ שהוא השם שטס אליהו באוירה ולא טעם טעם מיתה. וביקש משה גם כן שיהיה הוא מטטרון, שהוא היה גם כן בן אדם ולקח אותו אלהים בעודו בחיים חיותו (בראשית ה כד). ואפשר שלכן סידר משה התפילה על ב' רתיבין שהם ב' פסוקים, בפסוק ראשון זכר את מטטרון שנקרא עבד נאמן של הקב"ה, כמ"ש בפסוק ועתה אלהינו שמע אל תפילת עבדך (דניאל ט יז), שהוא נאמר על מטטרון שזכר בפסוק הראשון אתה החלות להראות את עבדך, זה מטטרון שנתת לו כל טוב אדוניו בידו, שמסר לו כל מפתחיו בידו, על זה אמר את גדלך. את ידך החזקה כלול מתרין סטרין, שבזה טעה אחר כשראה מטטרון וקחשיב ח"ו ב' רשויות הן (חגיגה ט"ו ע"א), על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אף על פי ששמו כשם רבו וכל טוב אדניו בידו כמ"ש את ידך החזקה, אפילו הכי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד' לה), אתה אל בשמים ובארץ לבדיך, הנה בפסוק ראשון נתאוה למדריגת מטטרון. ובפסוק שני זכור את אליהו שהוא בעולם העשייה. זה שאמר אעברה נ"א, שיזכה למדריגת אליהו שהיה מעובר בנשמת "נדב ואביהו, וזכה גם כן לעלות בחיים ברקיע, יהיה אני כאחד מהם ואראה את הארץ, כי כשאהיה בארץ ישראל, אזכה גם כן לזה שלא יהיה בי מיתה. והשיב לו הקב"ה רב לך, מדריגה שלך הוא יותר גבוה מן מטטרון ואליהו שלא טעמו טעם מיתה, כמ"ש הפרדס (דף ר"ז ע"א):

בְּרֵאשִׁית בָּרָ'א שִׁי'ת וְדָא מטט'רון אוֹת בַּצָּבָא דִּילֵהּ. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (בראשית) וַיָּשֶׂם הַ' לְקַיִן אוֹת. לְאַגָּנָא עָלֵהּ מַה דַּהֲוָה אָזִיל נָע וָנָד בְּגִלְגּוּלָא, אִתְעֲבִיד נוֹד. מִיָּד וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וְדָא אוֹת דִּבְרִית מִילָה דְּקָנֵי עָלֵהּ דאחוה בְּגִין דְּנוֹלַד מָהוּל. וּבְאָן אֲתַר זָכָה לֵהּ בקיני בְּגִין דְּחָזַר תַּמָּן בִּתְיוּבְתָּא וְנָפְקוּ בְּנוֹי מִנֵּהּ דְּעָאלוּ לְגַן עֵדֶן. וּבְגִין דָּא וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. לְבָתַר עָבִיד תּוֹלְדִין מִסִּטְרָא דְּרַע, וְאִתְפְּשָׁטוּ בְּגִלְגּוּלִין דְּעָלְמָא. ועָלַיְהוּ אִתְּמַר וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ. חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דְּקַיִן וְדָא יֵצֶר הָרָע חִנּוּכָא לְבִישׁ. וְאִית חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דֶּאֱנוֹשׁ דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטוֹב חִנּוּכָא לְטָב. וְאִתְּמַר בֵּהּ (שם) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. וְדָא חֲנוֹךְ דְּנֶהֱפַךְ בשריה לְלַפִּידֵי אֵשׁ. וּתְלָתָא אִנּוּן אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. אֱנוֹשׁ מִתַּמָּן אִתְיְחֲסוּ כָּל דָּרִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'. מִתַּמָּן אִתְפְּשָׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלִין דְּצַדִּיקַיָּא. חֲנוֹךְ דְּנָפַק מֵאֱנוֹשׁ אִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן דְּנֶהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּידֵי אֵשׁ וְאִיהוּ נוּרִיאֵל. וְעַל תַּרְוַיְהוּ אִתְּמַר וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. רָצוֹ"א דָּא נוּרִיאֵל. וָשׁוֹ"ב מְטַטְרוֹ"ן הָכֵי סָלְקֵי בְּחֻשְׁבָּן. כְּמַרְאֵה הַבָּזָק אֶלָּא אִיהוּ כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (בראשית) וְהָיָה בְּעַנְנֵי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (שם) וְלֹא יִהְיֶה מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. בְּגִין דְּאִתְהַפַּךְ לְלַפִּידֵי אֵשׁ. וְכָל מַלְאָכִין דִּמְמָנָן עַל נִשְׁמָתִין דְּגִלְגּוּלִין מִתַּמָּן הֲווֹ. וְעוֹד כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, עָלֵהּ אִתְּמַר לְמֹשֶׁה וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מַרְאֶה בָּהָר. כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה. וְדָא מְטַטְרוֹ"ן, מ' דִּילֵהּ מְנוֹרָה. נוּרִיאֵל נוּר דָּלִיק וְהוּא ט"ט וְהָיוּ לְטֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וְכֹלָּא נִתְפַּשֵּׁט מֵאֱנוֹשׁ וּבְגִין דָּא אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

אופן קי
איתא בפרקי היכלות שלקח הקב"ה למטטרון, ועשה אותו שר על כל השרים, ומסר לו כל גנזי מפתחות, ויש לו כתר על ראשו וחקוק עליה שם של ישראל, ואורו הולך מהלך ת"ק אלף פרסאות, ונתן לו משיעור קומה שלו ע' אלף פרסאות וקראו נער, והוא מודה ומשבח לשם אה"ה וכו', וקרא אותו שם ה' הקטן, והאריך שם בגדולתו של נער. והטעם שזכה לזה, כתב שם לפי שבדור המבול שהיו שטופים בזימה, לקח הוא והושיב את עצמו בחוץ, זה סוד ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה' כד), שלא היה לו חלק עמהם, ולכן ואיננו דמתרגמינן וליתוהי. מזה הטעם שראה משה גדולת מטטרון, רצה גם כן משה ליכנס לארץ ישראל ולהגיע למעלתו של מטטרון, ולכן רמז בכאן 'אתה 'החלות 'להראות את עבדך, שהוא מטטרון עבד נאמן, ורמז בר"ת אה"ל, שהרי גם הוא לקח את האהל ונטה חוץ למחנה באותו פרק כשחטאו ישראל (שמות לג ז), נמצא שעשה משה גם כן כמו מטטרון שעקר ביתו מחוץ לדורו, ויתהלך חנוך שהלך לחוץ ויתהלך את האלהים. והנה מאחר שגם אנכי עשיתי כן, ואתה הראית לי את עבדך שהוא מטטרון, ונתת לו שיעור קומה שלך, זה סוד א"ת גדלך, ובמלת א"ת נרמזין כי שמי בקרבו (שמות כג כא), אותיות השם החקוקים בלבו, זה סוד לבת אש (שמות ג ב) על מלאך ה' שהוא מטטרון, שי"ג שמות חקוקים בלבו על אותן י"ג שמות כשהקול יוצא דרך י"ג שמות אלו, הזהיר הקב"ה עליו השמר מפניו על מטטרון שר הפנים שמע בקולו, כי הקול הולך דרך שמות הקדושים שבו, ולכן אל תמר בו אל תמירני בו כדאיתא (בסנהדרין דף ל"ח:), כמו שעשה אלישע אחר שטעה בו וחשב שיש שתי רשויות כדאיתא (בחגיגה דף ט"ו.). ונרמזו י"ג שמות אלו בר"ת 'גדלך 'ידך החזקה, שהם סוד י"ג שמות החקוקים בלבו. ובמלך ידך החזקה נרמז בו ע' אלף פרסאות שנתן לו משיעור קומה, שהוא סוד גדול אדונינו ור"ב כ"ח (תהלים קמז ה), שהוא סוד רל"ו אלפים פרסאות, כשתקח מן רל"ו ע' אלף פרסאות, נשתיירו להקב"ה קס"ו שהוא סוד מעו"ן. וזה סוד ה' מעון אתה היית (תהלים צ' א), אתה דייקא, שאין כח לשר הפנים משיעור קומה מנין מעו"ן שהם קס"ו, ועליהם התפלל ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ יז), ר"ל שיתהפך מעו"ן לויהי נוע"ם ה' שהוא סוד קס"ו, יהיה עלינו, שכן עלינ"ו בגימטריא נוע"ם, ובזה יושב בסתר עליון (תהלים צא א), הקב"ה הוא עליו"ן על כל הנבראים, אקרא לאלהים עליו"ן (תהלים נז א), כי ה' עליו"ן הוא (תהלים מז ג), ר"ל מאחר ששייר לעצמו מנין עליו"ן, לכן מלך גדול הוא. ורזא דא מבואר בפסוק עיניך לנוכח יביטו (משלי ד' כה), נוכ"ח בהיפך אתוון חנו"ך, שלא נתן לו הקב"ה רק אלף פרסאות משיעור קומה, וזה נרמז במלת עפעפ"ך, 'ע' 'אלף 'פרסאות 'על 'ע' 'אלף פרסאות. ובמלת ידך החזקה נרמזין איך נתן לו שיעור קומה של ע', שהם כנגד ע' שרים שנחלקין בעולם היצירה, ה' פעמים י"ד ד' מד' רוחות העולם, וא' למעלה, יד"ך החזק"ה בגימטריא קט"ן, שקרא אותו הקב"ה שם ה' הקטן, בסוד כי שמי בקרבי (שמות כ"ג), זה סוד נע"ר קט"ן נה"ג ב"ם (ישעיה יא ו), ס"ת רנג"ם כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רכ"ז ע"א), 'רפאל 'נוריאל 'גבריאל 'מיכאל, שבהם נגמ"ר הדין כל המשפטים וכל הדינים שבעולם שופט הוא מטטרון, ולכן אמר (ישעיה נה יא) כי אם אשר עשה, ולא כתיב עשיתי, אבל אמר עשה על מטטרון. וכן משה כשאמר ילך ה' בקרבנו (שמות לד יט), ולא אמר תלך אבל אמר ילך על מטטרון, ועליו קאמר משה אשר מי אל בשמים ובארץ, ר"ל אף על פי שמטטרון הוא עושה עטרות שנרמז במלת מ"י, (כדאיתא בספר סודי רזי) שאותן העטרות נקראין 'מעילי 'ישראל, אף על פי שהוא עוטר 'מעילי 'ישראל, אפילו הכי אתה הוא אל בשמים ובארץ, ולא ח"ו כאלישע שטעה בו. ז"ש אשר יעשה כמעשיך, שחלקת כבוד מן גדלך, וכגבורתיך על היד החזקה שנתת לו, שלא כמדת בשר ודם שאין ההדיוט משתמש בשרביט של מלך (כדאיתא בסנהדרין דף כ"ב.). ולכן אמר אעברה נא, שרצה משה לבא גם כן לארץ ישראל ולהגיע למדריגת שיעור קומה, ובמלת אעבר"ה, נוטריקון 'אלישע 'ענה 'ב' 'רשויות 'הן, וחשב משה כשיבא לארץ ישראל, יהיה גם כן במדריגת הנער ברקיע. השיב הקב"ה רב לך, אין לך לדמות למטטרון שהיה חנוך מתהלך בחוץ מן בני דורו, וגם אתה רצית לדמות אליו לפי שגם אתה הוצאת האהל שלך מחוץ למחנה אחר שראית שחטאו ישראל בעגל, ואם כן מזה הטעם רצית לחיות ולהגיע למדריגת מטטרון שלקחתי אותו להיות למשרת לנער למעלה, וכל מפתחות שבעולם מסרתי בידו. אבל אין הנדון דומה אליו, כי מה שאתה הוצאת האהל שלך מחוץ, אתה היית הגורם לאותו עון, עבור ערב רב שלקחת עמך בלתי רשותי, נמצא שזה החטא שעשו, היה על ידך (עיין שמו"ר פמ"ב ו'). אבל מטטרון שהרחיק אהלו מחוץ לבני דורו והיה מתבודד את עצמו, עשה זה בעצמו בלי שום החטא שבא על ידו. וז"ש רב לך, הערב רב היה שלך ובשבילם לקחת את האהל והיית מתבודד, וזה החטא היה שלך, לכן אל תוסף דבר: