וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו׃
פרדס רמונים
קול אין קול אלא מצד התפארת והוא הנקרא קול בכל מקום. ויש קול פנימי שאינו נשמע והיא בבינה ועכ"ז הכונה על הדעת הנעלם בה כי אין קול שלא יהיה בתפארת ו'. וכן פי' הרשב"י ע"ה כי סתם קול הוא בתפארת. וכל שבע ספירות נקראים קולות והם ז' קולות שבמזמור הבו לה' (תהלים כט) וכלם מצד התפארת הנקרא קול כמו שנבאר. ואפילו במתן תורה כלם נקראים קולות מצד הת"ת. והם ששה קולות והוא קול שביעי הכולל כלם בסוד עלייתו אל הבינה כאשר נבאר. ויש קלת חסר שהיא במלכות וכן פי' בזהר וכל העם רואים את הקלת (שמות כ) חסר. וכן כל קל חסר היא שכינה. וכן ביארו בזהר בפרשת ויגש (דף ר"י.) בפסוק (בראשית מה טז) והקל נשמע בית פרעה ופי' שם כי היא נקראת כן קל בלא ו' כשהיא חסרת ו' שהוא בעלה וחסרת האור העליון. והסימן והקל נשמע בית פרעה פי' בית שהיא פרועה וחסרה מכל וכל. ולכן נאמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע בשעת החרבן. ויש קלה בלא וא"ו והיא בה"א והיא בבינה. אמנם קול סתם הוא בת"ת. ולפעמים נקרא קול השופר ופי' קול היוצא מבינה והיא שופר גדול כמו שיתבאר בערכו. והקול יוצא כלול מאש ומים ורוח. וכן הקול האנושי הוא חם והוא לח והוא אויר לרמוז אל התפארת שהוא כלול מג' אבות ולכן נקרא קול. דקול השופר הזה הוא יותר דק ממציאות התפארת בעצמו כמו שפי' בזהר פ' שמיני (דף ל"ח ע"ב) וז"ל א"ר שמעון הא דתנינן דכתיב קול השופר שפיר הוא ודא הוא יעקב דאסתלק במחשבה דאבהן ונפקו כחדא מגו שופר דהא שופר אפיק מיא ואשא ורוחא כחדא ואתעביד מנייהו קלא. כך אימא עלאה אפיק לאבהן בקל חד ומגו מחשבה אסתליקו כחדא בחד קול וההוא קול אתקרי קול השופר ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא ואקרי קול כו' עכ"ל וכוונתו מבוארת שלא נקרא יעקב קול השופר אלא כשמסתלק בכללות האבות והאבות נכללים עמו ועולה עד המחשבה שהיא החכמה ומשם יוצאים ע"י הבינה ונכללים בת"ת וזהו קול השופר. עוד יש בבינה קול דמשתמע לבר וקול דלא אשתמע. וזה בסוד שתי בחינות. אחת עם החכמה והיא נקראת מ"י וזהו קול דלא אשתמע שהיא נעלמת. ובחינה השנית היא בחינתה עם הספירות למטה והוא הנקרא קול דאשתמע לבר שהיא מתגלית [קכו]. עוד יש קול דממה דקה שבמלכות ופי' קול שהוא התפארת מתייחד בדממה דקה שהיא המלכות שהיא עמידה בחשאי כ"ז נתבאר בענין הקול. ויש קול התור ופי' קול ת"ת שהוא קול של התו"ר שהיא המלכות (ע' בפ' ויקרא דף ד' ע"ב):
מגלה עמוקות
הג"ה
אמר הצעיר שלמה סוד א"ף מלא, הוא סוד ברי"ת, שהוא סוד סמא"ל לילי"ת דכר ונוקבא, כשמזדווגין יחד עולים כמנין ברי"ת, כי סמא"ל עולה קל"א, שהוא רוכב על ק"ל מחנות, כידוע בסוד והק"ל נשמע בית פרעה (בראשית מה טז), ואמרו רז"ל (שמו"ר פכ"א ה') שר של נבוכדנצר ק"ל שמו. וזה סוד ק"ל שנה שפירש אדם הראשון הוליד רוחין ולילין (עירובין י"ח ע"ב), ולכן הק"ל קול יעקב, שהוא שופרא דאדם (ב"מ פ"ד ע"א), כי הקל חסר וי"ו שהוא ק"ל, תיקן יעקב בקול שמצפצפים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (ב"ר ב"ר פס"ה כ'), כי כל העוסק בתורה מזיקין בדלין ממנו (ברכות ה' ע"א), אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש (סוכה נ"ב ע"ב), ואז אין הידים ידי עשו. וזה סוד סל"ם מצב ארצה (בראשית כח יב), איתא במדרש רבה (ב"ר פס"ח י"ב) סל"ם זה סינ"י, שהראה לו סל"ם שעולה ק"ל, צריך אתה לתקן בסינ"י שהיא התורה, בסוד ישראל שעמדו על הר סינ"י פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג:), שבטלה זוהמת סינ"י. מצ"ב עולה קל"ב, שהוא עולה על קל"א של סמא"ל, ופגם של הבל היה בא' י' של אהי"ה שהוא קל"א, כי מילוי אל"ף יו"ד עולה קל"א, לכן משה לא רצה להכות היאור, משום בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קל"א (ב"ק צ"ב ע"ב), לתקן גלגולו. וזה סוד עי"ן הרע, שהם הק"ל קליפות שעולה עי"ן, ויצר הרע שהוא סמאל רוכב על ק"ל, מוציאין האדם מן העולם. ולכן יוסף הוא שטנו של עשו שהוא סמאל, כי הוא בן פורת עלי עין (בראשית מט כב), אל תקרי עלי עין אלא עולי עין (ברכות (כ' ע"א), שעולה על ק"ל, ולא ירא מעין הרע. וזה סוד אלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין בריה יכולה לעמוד (ברכות ו'.), וסוד אין יצר הרע שולט אלא מה שעיני"ו רואות (סוטה ח'.), וסוד מלאך המות מלא עיני"ם (ע"ז כ' ע"ב), וסוד גירא בעיני דשטנא (קידושין פ"א.), ומדרגה דיליה היה בלעם שתום עין (במדבר כד טו), ולכן סנהדרין שנקראו עינ"י העדה, נקרו לעיני"ו (יומא ס"ט:). נמצא סמא"ל הוא סוד קל"א, ולילית היא סוד תפ"א שרוכבת על ת"פ מחנות, כ"כ באריכות באופן קפ"ד, תצרף תפ"א וקל"א יחד, עולה ברי"ת, וזה סוד כורת ברי"ת, כי כשמזדווגין יחד בסוד ברי"ת, אז אנדרלמוסי"א בא לעולם שהוא דכר ונוקבא יחד סמאל לילית, אנד"ר דכר, למוסי"א נוקבא, כמו אנדרוגינוס כמו שכתב א"א ז"ל, ואז הורגת טובים ורעים (ב"ר פכ"ו ה'), בסוד חרב נוקמת נקם ברי"ת (ויקרא כו כה), וכדאיתא בזוהר בכמה דוכתין כד מזדווגין כחדא לא יכלי עלמא למיקם, לכן צריך לכרות ברית שלא יזדווגו יחד. וזה סוד שנקרא המילה ברי"ת (שבת קל"ז ע"ב), כי בכריתת הערלה שהוא הקליפה נכרתו ברי"ת קליפות, והבועל ארמית מושך ערלתו (עירובין י"ט ע"א), מושך קליפות ברית עליו, לכן קנאין פוגעין בו (סנהדרין פ"א ע"ב). וזה סוד אדם הראשון משך בערלתו היה (סנהדרין ל"ח:), שמשך הקליפות לעולם באכילתו שאז סמאל היה רוכב על הנחש [כדאיתא בזוהר שם (ח"א רס"ג ע"ב)], ואברהם שהוא תיקון אדם (כדאיתא במדרש רבה פרשה י"ד (ב"ר פי"ד ו'), הוצרך לתקן ברי"ת, לכן תרי"ג מצות הן להתגבר על תרי"ב קליפות, בסוד ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כנ"ל (יבמות ק"ג). וזה סוד מכ"ל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד כג), כל דייקא, ר"ל כל תרי"ג להתגבר על תרי"ב, לכן קיים אברהם כל המצות (יומא כ"ח ע"ב). וזה סוד גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות (נדרים ל"ב.), ובשעת חורבן חלפו חק הפרו ברי"ת, ומזה יובן כל ענין ברית שבתורה ואין להאריך, נמצא קצ"ב בריתו"ת נכרתו על התורה, ר"ל א"ף מלא שעולה קצ"ב, שהוא סוד ברי"ת בזיווגן יחד סמאל ולילית בסוד ברי"ת, אז הא"ף מלא, היינו בשלימותו נכרת על התורה שהיא תרי"ג:
אמר הצעיר שלמה סוד א"ף מלא, הוא סוד ברי"ת, שהוא סוד סמא"ל לילי"ת דכר ונוקבא, כשמזדווגין יחד עולים כמנין ברי"ת, כי סמא"ל עולה קל"א, שהוא רוכב על ק"ל מחנות, כידוע בסוד והק"ל נשמע בית פרעה (בראשית מה טז), ואמרו רז"ל (שמו"ר פכ"א ה') שר של נבוכדנצר ק"ל שמו. וזה סוד ק"ל שנה שפירש אדם הראשון הוליד רוחין ולילין (עירובין י"ח ע"ב), ולכן הק"ל קול יעקב, שהוא שופרא דאדם (ב"מ פ"ד ע"א), כי הקל חסר וי"ו שהוא ק"ל, תיקן יעקב בקול שמצפצפים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (ב"ר ב"ר פס"ה כ'), כי כל העוסק בתורה מזיקין בדלין ממנו (ברכות ה' ע"א), אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש (סוכה נ"ב ע"ב), ואז אין הידים ידי עשו. וזה סוד סל"ם מצב ארצה (בראשית כח יב), איתא במדרש רבה (ב"ר פס"ח י"ב) סל"ם זה סינ"י, שהראה לו סל"ם שעולה ק"ל, צריך אתה לתקן בסינ"י שהיא התורה, בסוד ישראל שעמדו על הר סינ"י פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג:), שבטלה זוהמת סינ"י. מצ"ב עולה קל"ב, שהוא עולה על קל"א של סמא"ל, ופגם של הבל היה בא' י' של אהי"ה שהוא קל"א, כי מילוי אל"ף יו"ד עולה קל"א, לכן משה לא רצה להכות היאור, משום בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קל"א (ב"ק צ"ב ע"ב), לתקן גלגולו. וזה סוד עי"ן הרע, שהם הק"ל קליפות שעולה עי"ן, ויצר הרע שהוא סמאל רוכב על ק"ל, מוציאין האדם מן העולם. ולכן יוסף הוא שטנו של עשו שהוא סמאל, כי הוא בן פורת עלי עין (בראשית מט כב), אל תקרי עלי עין אלא עולי עין (ברכות (כ' ע"א), שעולה על ק"ל, ולא ירא מעין הרע. וזה סוד אלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין בריה יכולה לעמוד (ברכות ו'.), וסוד אין יצר הרע שולט אלא מה שעיני"ו רואות (סוטה ח'.), וסוד מלאך המות מלא עיני"ם (ע"ז כ' ע"ב), וסוד גירא בעיני דשטנא (קידושין פ"א.), ומדרגה דיליה היה בלעם שתום עין (במדבר כד טו), ולכן סנהדרין שנקראו עינ"י העדה, נקרו לעיני"ו (יומא ס"ט:). נמצא סמא"ל הוא סוד קל"א, ולילית היא סוד תפ"א שרוכבת על ת"פ מחנות, כ"כ באריכות באופן קפ"ד, תצרף תפ"א וקל"א יחד, עולה ברי"ת, וזה סוד כורת ברי"ת, כי כשמזדווגין יחד בסוד ברי"ת, אז אנדרלמוסי"א בא לעולם שהוא דכר ונוקבא יחד סמאל לילית, אנד"ר דכר, למוסי"א נוקבא, כמו אנדרוגינוס כמו שכתב א"א ז"ל, ואז הורגת טובים ורעים (ב"ר פכ"ו ה'), בסוד חרב נוקמת נקם ברי"ת (ויקרא כו כה), וכדאיתא בזוהר בכמה דוכתין כד מזדווגין כחדא לא יכלי עלמא למיקם, לכן צריך לכרות ברית שלא יזדווגו יחד. וזה סוד שנקרא המילה ברי"ת (שבת קל"ז ע"ב), כי בכריתת הערלה שהוא הקליפה נכרתו ברי"ת קליפות, והבועל ארמית מושך ערלתו (עירובין י"ט ע"א), מושך קליפות ברית עליו, לכן קנאין פוגעין בו (סנהדרין פ"א ע"ב). וזה סוד אדם הראשון משך בערלתו היה (סנהדרין ל"ח:), שמשך הקליפות לעולם באכילתו שאז סמאל היה רוכב על הנחש [כדאיתא בזוהר שם (ח"א רס"ג ע"ב)], ואברהם שהוא תיקון אדם (כדאיתא במדרש רבה פרשה י"ד (ב"ר פי"ד ו'), הוצרך לתקן ברי"ת, לכן תרי"ג מצות הן להתגבר על תרי"ב קליפות, בסוד ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כנ"ל (יבמות ק"ג). וזה סוד מכ"ל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד כג), כל דייקא, ר"ל כל תרי"ג להתגבר על תרי"ב, לכן קיים אברהם כל המצות (יומא כ"ח ע"ב). וזה סוד גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות (נדרים ל"ב.), ובשעת חורבן חלפו חק הפרו ברי"ת, ומזה יובן כל ענין ברית שבתורה ואין להאריך, נמצא קצ"ב בריתו"ת נכרתו על התורה, ר"ל א"ף מלא שעולה קצ"ב, שהוא סוד ברי"ת בזיווגן יחד סמאל ולילית בסוד ברי"ת, אז הא"ף מלא, היינו בשלימותו נכרת על התורה שהיא תרי"ג: