וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃
מגלה עמוקות
אופן החמישי
משה חשב שהחטא שלו היה על שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ י), לכן אמר משה ה' אלהים אתה החלות, שהרי קראת לישראל מתחלה ותהי לאות לבני מרי (במדבר יז כה). והשיב לו הקדוש ב"ה אתה חושב שהחטא שלך על שקראת לישראל המורים, ואינו כן כי החטא שלך היה שתלית הגדולה לעצמך במה שאמרת המן הסלע הזה נוציא וגו' בנו"ן, שכלל עצמו ולא תלה הגדולה להקב"ה לבד דהיה לו לומר יוציא. לזה אמר רב לך שלקחת לך הגדולה, (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים וכן הרמ"בן בפירוש התורה). ובזה הכחיד והרס הבניין מה שאמר על הקב"ה אין עוד (דברים ד לה) אף בחללו של עולם, וקידש השם יותר מן יתרו ונעמן ורחב (כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומדרש שמואל פרשה ט'), ולפי זה אמר הקב"ה לא קם בישראל עוד נביא כמשה (דברים לד י). והנה במלת עוד קידש השם, אבל בזה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת עוד דייקא, ר"ל דשם קדשת את השם במה שאמרת אין עוד וכאן להיפך, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה:
משה חשב שהחטא שלו היה על שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ י), לכן אמר משה ה' אלהים אתה החלות, שהרי קראת לישראל מתחלה ותהי לאות לבני מרי (במדבר יז כה). והשיב לו הקדוש ב"ה אתה חושב שהחטא שלך על שקראת לישראל המורים, ואינו כן כי החטא שלך היה שתלית הגדולה לעצמך במה שאמרת המן הסלע הזה נוציא וגו' בנו"ן, שכלל עצמו ולא תלה הגדולה להקב"ה לבד דהיה לו לומר יוציא. לזה אמר רב לך שלקחת לך הגדולה, (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים וכן הרמ"בן בפירוש התורה). ובזה הכחיד והרס הבניין מה שאמר על הקב"ה אין עוד (דברים ד לה) אף בחללו של עולם, וקידש השם יותר מן יתרו ונעמן ורחב (כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומדרש שמואל פרשה ט'), ולפי זה אמר הקב"ה לא קם בישראל עוד נביא כמשה (דברים לד י). והנה במלת עוד קידש השם, אבל בזה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת עוד דייקא, ר"ל דשם קדשת את השם במה שאמרת אין עוד וכאן להיפך, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה:
מגלה עמוקות
אופן עשרים ושלשה
טעם חמישי שהוצרך משה להקבר בהר נבו. לפי שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), וממנו יניקת כל הנביאים, ומזה הטעם באו גם כן בני גד קודם אחיהם בני ראובן למשה שינתן להם חלקם מעבר לירדן, כי משה קבור בחלקו של גד (סוטה י"ג ע"ב), וקברו של משה מוכן מששת ימי בראשית מי' דברים שנבראו בין השמשות (אבות פ"ה מ"ו). וז"ש כי באה נחלתינו וגומר (במדבר לב יט), כבר באה מששת ימי בראשית שנברא קברו של משה, וצריך להיות משה מזרחה שמש (דברים ד מא) נקבר במדבר, שיהיה הוא זורח לכל הנביאים לכל הדורות הבאים. ולכן פתח משה ואתחנן, שהוא מורה על וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), שראה משה כל הדורות הבאים, וראה משה שהוא פני חמה, אבל לדורות הבאים אחר כך יאכלו מעבור הארץ (יהושע ה יא), ארץ דייקא, כמו בימי משה שאכל לחם מן השמים (שמות טז ד), אספקלריא המאירה, ורצה משה ליכנס לארץ ישראל כדי שיזריח אורה של החמה בארץ ישראל, ולא יהיה מתנהגים הדורות הבאים על ידי אור הלבנה, רק על ידי אור החמה שהוא שם של הוי"ה, (ולכך בפסוק והלא"ה כ"י בא"ה נחלתינ"ו, ס"ת שם של הוי"ה), כי משה הוא סוד שם של הוי"ה והוא שם קבור. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא, יש אם למקרא ולמסורה, כתיב ההוא וקרינן ההיא ותרווייהו איתנהו, וראה משה שבימיו מאיר אור השמש רזא דדכורא שם של הוי"ה, ודור לאחריו מרזא דנוקבא אור הלבנה אוי לאותה בושה. לכן אמר לאמר לדורות, תפלתו היתה לדורות הבאים שהוא יכניסן לארץ ישראל שהוא פני חמה. ולזה התחיל בתרין שמהן ה' אלהים, שזכה משה בסוד הבינה שהיא הוי"ה בנקודת אלהים שהיא סוד בינה, שזכה משה שהוא שקול כנגד ס' רבוא (דב"ר פי"א ט'), שהוא סוד בינה שהיא כלולה מס' רבוא נשמות של ישראל, בסוד מ' סתומה של לםרבה המשרה (ישעיה ח טו), כדאיתא בזוהר פרשת תרומה כד מדיד משחת', שהוא סוד קו המדה אות ו' מן מ' סתומה, אזי נשאר ב' של בראשית שהיא בינה, והוא היא דרגא דמשה שהתחיל בכאן באות ו', ובו' אותיות של ואתחנן, ובו' תיבין של ואתחנן, כל זה רמז משה על דרגיה. וזה שאמר אתה החלות להראות אספקלריא המאירה, הוא בא לו מצד הבינה, ז"ש אשר מי אל, דרגא דמ"י דרגא דאשר שזכה משה שמדריגתו היא לחם מן השמים, ז"ש בשמים ובארץ, וראה ברוח הקודש שלא יאכלו אחריו רק מעבור ארץ ולא מהשמים. לכן התפלל אעברה נא ואז אראה את הארץ, אראה דייקא ואראה בו', שיהיה אסתכלותא של הארץ שהיא דרגא דה', מדרגא של משה שהיא אות ו', לכן אמר ו' יתירה, דהיה לו לומר אעברה נא אראה את הארץ, אבל אמר ואראה בוי"ו, שבקשתו היתה כשיראה את הארץ ויכנס לשם, יהיה אות ו' שהוא אור החמה בארץ ישראל שהוא אות ו'. והשיב לו הקב"ה רב לך, הגדולה שהיא אספקלריא המאירה שהוא המאור הגדול שנקרא רב, הוא לך לבדך ואתה רוצה שכל הדורות יהיו להם מעלה זו להסתכל במאור הגדול, אל תוסף דבר אלי עוד, מלת עוד דייקא, שאמר הקב"ה למשה לא קם עוד נביא בישראל כמשה (דברים ל"ד י), שיהיה לו רב וסגי עודיות על שאר בני אדם כמשה שיש לו עוד, ומה הוא העודיות של משה, אות ו'. ז"ש אשר ידעו ה' פנים אל פנים, שהוא אספקלריא המאירה פני חמה, ואותו עוד הוא דוקא למשה ולא לאחרים, שכל הנביאים נתנבאו בכה והוא נתנבא בזה (ספרי מטות ב'). לכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד, שאותו התוספות והעוד יהיה גם כן לדורות הבאים, וזה אינו יכול להיות רק רב לך דייקא, כי אתה הוא החמה ויהושע הוא הלבנה. ז"ש צו את יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק כשהיא עומדת נגד החמה, לכן צריך אתה להיות קבור במזרח שמש כדי להאיר ללבנה, זהו כוונת הגמרא בסנהדרין (סוטה י"ג ע"ב) שאמר רב לך, יש לך רב ומני יהושע. אין הכוונה שיהיה יהושע רבו של משה, אבל הכוונה עבור יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק מצד החמה, לכן מזה הטעם יש לך רב, ר"ל די לך בזה כאלו היית בעצמך שם, לכן אל תוסף:
טעם חמישי שהוצרך משה להקבר בהר נבו. לפי שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), וממנו יניקת כל הנביאים, ומזה הטעם באו גם כן בני גד קודם אחיהם בני ראובן למשה שינתן להם חלקם מעבר לירדן, כי משה קבור בחלקו של גד (סוטה י"ג ע"ב), וקברו של משה מוכן מששת ימי בראשית מי' דברים שנבראו בין השמשות (אבות פ"ה מ"ו). וז"ש כי באה נחלתינו וגומר (במדבר לב יט), כבר באה מששת ימי בראשית שנברא קברו של משה, וצריך להיות משה מזרחה שמש (דברים ד מא) נקבר במדבר, שיהיה הוא זורח לכל הנביאים לכל הדורות הבאים. ולכן פתח משה ואתחנן, שהוא מורה על וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), שראה משה כל הדורות הבאים, וראה משה שהוא פני חמה, אבל לדורות הבאים אחר כך יאכלו מעבור הארץ (יהושע ה יא), ארץ דייקא, כמו בימי משה שאכל לחם מן השמים (שמות טז ד), אספקלריא המאירה, ורצה משה ליכנס לארץ ישראל כדי שיזריח אורה של החמה בארץ ישראל, ולא יהיה מתנהגים הדורות הבאים על ידי אור הלבנה, רק על ידי אור החמה שהוא שם של הוי"ה, (ולכך בפסוק והלא"ה כ"י בא"ה נחלתינ"ו, ס"ת שם של הוי"ה), כי משה הוא סוד שם של הוי"ה והוא שם קבור. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא, יש אם למקרא ולמסורה, כתיב ההוא וקרינן ההיא ותרווייהו איתנהו, וראה משה שבימיו מאיר אור השמש רזא דדכורא שם של הוי"ה, ודור לאחריו מרזא דנוקבא אור הלבנה אוי לאותה בושה. לכן אמר לאמר לדורות, תפלתו היתה לדורות הבאים שהוא יכניסן לארץ ישראל שהוא פני חמה. ולזה התחיל בתרין שמהן ה' אלהים, שזכה משה בסוד הבינה שהיא הוי"ה בנקודת אלהים שהיא סוד בינה, שזכה משה שהוא שקול כנגד ס' רבוא (דב"ר פי"א ט'), שהוא סוד בינה שהיא כלולה מס' רבוא נשמות של ישראל, בסוד מ' סתומה של לםרבה המשרה (ישעיה ח טו), כדאיתא בזוהר פרשת תרומה כד מדיד משחת', שהוא סוד קו המדה אות ו' מן מ' סתומה, אזי נשאר ב' של בראשית שהיא בינה, והוא היא דרגא דמשה שהתחיל בכאן באות ו', ובו' אותיות של ואתחנן, ובו' תיבין של ואתחנן, כל זה רמז משה על דרגיה. וזה שאמר אתה החלות להראות אספקלריא המאירה, הוא בא לו מצד הבינה, ז"ש אשר מי אל, דרגא דמ"י דרגא דאשר שזכה משה שמדריגתו היא לחם מן השמים, ז"ש בשמים ובארץ, וראה ברוח הקודש שלא יאכלו אחריו רק מעבור ארץ ולא מהשמים. לכן התפלל אעברה נא ואז אראה את הארץ, אראה דייקא ואראה בו', שיהיה אסתכלותא של הארץ שהיא דרגא דה', מדרגא של משה שהיא אות ו', לכן אמר ו' יתירה, דהיה לו לומר אעברה נא אראה את הארץ, אבל אמר ואראה בוי"ו, שבקשתו היתה כשיראה את הארץ ויכנס לשם, יהיה אות ו' שהוא אור החמה בארץ ישראל שהוא אות ו'. והשיב לו הקב"ה רב לך, הגדולה שהיא אספקלריא המאירה שהוא המאור הגדול שנקרא רב, הוא לך לבדך ואתה רוצה שכל הדורות יהיו להם מעלה זו להסתכל במאור הגדול, אל תוסף דבר אלי עוד, מלת עוד דייקא, שאמר הקב"ה למשה לא קם עוד נביא בישראל כמשה (דברים ל"ד י), שיהיה לו רב וסגי עודיות על שאר בני אדם כמשה שיש לו עוד, ומה הוא העודיות של משה, אות ו'. ז"ש אשר ידעו ה' פנים אל פנים, שהוא אספקלריא המאירה פני חמה, ואותו עוד הוא דוקא למשה ולא לאחרים, שכל הנביאים נתנבאו בכה והוא נתנבא בזה (ספרי מטות ב'). לכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד, שאותו התוספות והעוד יהיה גם כן לדורות הבאים, וזה אינו יכול להיות רק רב לך דייקא, כי אתה הוא החמה ויהושע הוא הלבנה. ז"ש צו את יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק כשהיא עומדת נגד החמה, לכן צריך אתה להיות קבור במזרח שמש כדי להאיר ללבנה, זהו כוונת הגמרא בסנהדרין (סוטה י"ג ע"ב) שאמר רב לך, יש לך רב ומני יהושע. אין הכוונה שיהיה יהושע רבו של משה, אבל הכוונה עבור יהושע שהוא פני לבנה, ואי אפשר ללבנה להאיר רק מצד החמה, לכן מזה הטעם יש לך רב, ר"ל די לך בזה כאלו היית בעצמך שם, לכן אל תוסף:
שער הפסוקים
והנה בחי' בלעם, כבר נתבאר, כי הוא הרע של הבל. וז"ס פסוק (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ודרשו רז"ל בישראל לא קם, אבל בא"ה קם. ומנו בלעם. ונודע מה שהקשו על מאמר זה בספר הזוהר, בסוף פ' שמות, אבל הענין יובן עם הנז"ל, כי שניהם מן הדעת דזעיר, מבחי' הבל כנזכר, כי היו מעורבים בו טוב ברע, ע"י חטאו של הבל שחטא, כנזכר בספר התיקונים תקון ס"ט. ואח"כ נתברר הטוב לבדו במשה, כמש"ה ותרא אותו כי טוב הוא, ועיין בפסוק ויקח קרח וגו'. והרע לבדו בבלעם, אלא שעדיין היה בו מעורב קצת טוב, ולכן זכה לנבואה ולרוח הקדש בתחלתו, כמ"ש ז"ל, ולכן היה שקול כמשה ממש. אלא שמשה היה בדעת הטוב של הקדושה ובו התחיל ראשית תקון הבל מבחי' הדעת, ובלעם היה בדעת הרע של הקליפה, ובו התחיל ראשית בירור הרע של הבל, מבחינת הדעת. וזמ"ש, (במדבר כ"ד) ויודע דעת עליון, כי להיות בו ניצוצות קדושה מן הדעת עצמה וגם היה הוא דוגמתם מן הדעת של הקליפה, לכן היה נאחז בדעת עליון של הקדושה, והיה לו שם ידיעה והשגה. ונמצא, כי אעפ"י שבספר הזהר במ"ר חז"ל ביארוהו על דעת שבקליפו', עכ"ז הפשט לא יוכחש, כי מתוכו היה נאחז בדעת דקדושה. וזהו הטעם שהיה בלעם שונא את ישראל בתכלית, כי הוא הסיגים שהפרישוהו מהם. ודע, כי גם בניו יונוס וימברוס היו מבחי' זו ג"כ, ולכן הם היו הראשים של הערב רב, והם היו העיקרים, כנזכר בספר הזוהר בפרשת כי תשא: