ויקרא ה:יב קבלה: פרדס רמונים ותקוני הזהר

וֶהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה מְל֨וֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־אַזְכָּרָתָה֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הִֽוא׃

פרדס רמונים

וענין זה אחוז בסוד השמיטות שהקודמת חסד, והעתידה ת"ת, וההו"ה גבורה. ובספי' חכמה יחס עוד שם כזה איה ביה גיה דיה וכו' עד תום כל האותיות. והטעם כי האותיות וע"ס הם ל"ב נתיבות. המקור שם י"ה חכמה. וכ"ב אותיות רמז לכ"ב נתיבות והמקור עצמו עשר מאמרות הם ל"ב נתיבות כדפי' בספר יצירה וניקודו שב"א קמ"ץ לרמוז על (ויקרא ה יב) וקמץ הכהן בחסד. (ישעיה סו טז) בא"ש ה' נשפט, (איוב א) ותפול שב"א ותקחם בגבורה. לרמוז אל התפשטות הנתיבות בסוד הדין והרחמים בספירות למטה ובסופו עוד הויות אחרות כאלו:
שאל רבBookmarkShareCopy

פרדס רמונים

בביאור קמ"ץ ופתח. בקמץ רבו הפי' בדברי הרשב"י ולשונות המחולפים ואנחנו נפרש דבריו כפי אשר יורנו מן השמים. במקום א' פי' כי הקמץ הוא בכתר ופי' הכוונה לרמוז על העלמו כי הוא קמוץ וכמוס כנודע. ובמ"א פי' כי קמץ קומץ סתום תלת ספירן. ובמ"א פי' כי קמץ הוא בחסד והכריח דבריו מפ' וקמץ הכהן (ויקרא ה יב, במדבר ה כו). ובמ"א פי' כי קמץ הוא ת"ת ומלכות בסוד ו' שורק המבואר בפ"ק. כבר בארנו בשער מהות והנהגה פט"ו בתוספת העלם ג' ראשונות על שאר הספי'. ובארו בזהר (יתרו דף צ"ג) בפ' שלח תשלח את האם שהוא הבינה כמבואר שם בארוכה. וא"כ ימשך לפי זה כי חסד היא המגלה כל הדברים העליונים הסתומים ונעלמים בג' ראשונות כי ממנו ולמטה תחלת ההתגלות והנה לפי זה העיקר הקמיצה וההעלם הוא בכתר עם הצטרף אליו גם החכמה והבינה שגם הם נעלמות ואם לא כהעלמו.
שאל רבBookmarkShareCopy

תקוני הזהר

וּבְאֹרַח רָזָא, אדנ"י תַּמָּן י' יִרְאַת יְיָ', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים דִּילָה, י' מִן יהו"ה אִיהִי חָכְמָה, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּהַאי שְׁמָא אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ בִּצְלוֹתָא אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּלְבָתַר חָתְמִין לָהּ בְּשֵׁם יהו"ה, בָּרוּךְ אַתָּה יהו"ה מָגֵן אַבְרָהָם, וְאוּף הָכִי אַקְדִּים שְׁבָ"א דְאִיהִי יִרְאָה בְּשֵׁם יהו"ה, לְאַהֲבָה דְאִיהִי קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׁבָ"א מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, כִּי בָאֵשׁ יהו"ה נִשְׁפָּט (ישעיהו סו טז), קָמַ"ץ מִימִינָא, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִשָּׁם (ויקרא ה יב), בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן דְּחִילוּ, לְרַמַ"ח פִּקּוּדִין דְּאִינוּן רְחִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג טו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וכו', שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִי עִם ו"ה רְמַ"ח.
שאל רבBookmarkShareCopy