יחזקאל לא:ג קבלה: עץ חיים, שער ההקדמות ותלמוד עשר הספירות

כבר נתבאר לעיל כי המוחין דעיבור דז"א היה מזווג או"א בכלים החיצונים והמוחין שלו אז נמשכו מהאורות הנקרא נפש אשר להם ומוחין דיניקה הם מכלים האמצעים ומהאורות הנקרא רוח. ועתה בגדלות חוזרין או"א להזדווג בבחי' כלים פנימים שלהם עם האורות אשר שם הנקרא נשמה ומולידין מוחין דגדלות דז"א והם נשמה אליו ג"כ ונקרא צלם נשמת ז"א ואלו הם המוחין האמיתים הנמשכין מפנימית או"א אחר שנתבאר כל פרטי בחי' צלם (עניינה וענין כל בחי' הצלם) דז"א דעיבור יניקה ומוחין. עוד צריך לפרש ענין מוחין דז"א וזה הדרוש הוא עיקר להבין ענין דתבונה מה ענינה וענין כל בחי' הצלם דז"א וזה שורש לכל הדרושים הנה מוחין אלו הם נמשכים מבחי' טפה שנותן אבא באמא בעת זווגם זה בזה ומבשרי אחזה אלוה כי כמו שמטיפת זכר נוצר ולד שלם בכל איבריו כן טפה זו אע"פ שאנו קורין אותה מוחין דז"א. עכ"ז הם פרצוף א' שלם שם במקומם שהוא בראש ז"א גם יש בחי' ב' כי הם ג"כ מתפשטים אח"כ בכל איברי הגוף דזו"ן כי הרי טפה זו כלולה מזווג זכר ונקבה הוא כמ"ש לכן היא כלולה משניהן ומתפשטין בז"א ונוקבא כמ"ש. והנה מוחין אלו יש להם ג' בחי' כמ"ש וכללותן נקרא צלם והוא הצלם ההולך עם האדם תמיד כנז' בזוהר כמה פעמים והנה נתבאר כי ג' בחי' הם באמא וכנגדן באבא ונבאר אותן דאמא ומשם יתבאר של אבא כי הנה הם בתחלה בינה העליונה והוא עד החזה [שלה] ותבונה היא מהחזה ולמטה ואלו השנים נקרא מ"ם ואח"כ הוא התבונה גם היא נחלקת לב' והם תבונה ראשונה עד החזה שלה (בבחי' בינה ותבונה ראשונה) ותבונה ב' מהחזה של התבונה הזו למטה ונקרא תבונה ב' אשר נקרא שלישית בערך בינה ראשונה והם ג' בינה ותבונה ותבונה דתבונה וזה התבונה השנייה שהיא השלישית כנ"ל היא הנעשית צלם ומוחין אל ז"א כמ"ש והנה בעת זווגם להוציא טפת צלם המוחין האלו הם נעשין כולם פרצוף א' ונמצא תבונה ראשונה שהיא הב' מהחזה ולמטה של כל הפרצוף בהיותו שלם ובתבונה זו היא בית הרחם של כללות הפרצוף ושם מקום העיבור דצלם דמוחין [דז"א] כנ"ל. ואמנם עיקר זו הטפה של הצלם נוצר מן חו"ב העליונים בהיותן מלובשים ונכללין בחכמה ותבונה הב' והנה צלם זו נוצר שם ברחם תבונה זו הב' שהיא תבונה הא' כנ"ל ובעת הלידה יוצא צלם זו מהרחם שלה ומתלבש תוך תבונה השנייה שהיא הג' ושם נקראת צלם דז"א כמ"ש בע"ה. ונבאר תחלה אלו המוחין עצמן ואח"כ נבאר בחי' העושה אותם צלם. והנה המוחין הם ג' בחי' חב"ד והדעת נחלק לב' שהם חו"ג והרי הם ד' מוחין חו"ב חו"ג. ואמנם שרשם הם נמשכים כך חו"ב הם נמשכין ממוחין או"א עצמן שהם חכמה ממוח אב והיא מבינה שלו ובינה ממוח האם והיא מבינה שלה כמבואר בדרוש הציצית. ואמנם הדעת הנקרא חו"ג ב' חצאי הדעת הם היו תחלה התרין כתפין דא"א ומשם נמשכו אל ב' העטרות היסודות דאו"א שהם גבורות דאבא ודאמא ומשם נמשכו להיות תרין עטרין בדעת דז"א כנזכר באד"ר ואדר"ז. ואמנם הב' מוחין עצמן שהם חו"ב אלו נמשכין מתרין מוחין ממוחא דאו"א ממש ומשם נמשכין אל ב' יסודותיהם חכמה ביסוד אבא בינה ביסוד אמא וב' עטרין שהיו תחלה ב' כתפין דא"א נמשכו בב' עטרות דיסודות הנ"ל דאו"א החסדים בעטרת יסוד אבא וגבורות בעטרת יסוד אמא נמצא כי ב' מוחין הנקראו חו"ב דז"א הם בב' היסודות דאו"א אשר בחי' היסוד הם לעולם זכרים בין באבא בין באמא וב' עטרין דדעת הם בב' העטרות של היסודות שלהם ששתיהן נקבות. ומזה תבין למה הדעת נקרא תרין עטרין באדר"ז כי הם בחי' ב' העטרות של יסודות שלהם ובזה תבין פסוק ברכות לראש צדיק הנזכר בזוהר פרשה ויצא קס"ב והענין כי תרין עטרין אלו ברדתן פה למטה בב' עטרות דאו"א שמקומם הם בין תרין ירכין (ובירכין) ולכן נקרא ברכות לשון ברכיים ואלו ברכיים. והברכות הם בראש צדיק כי צדיק יסוד וראש צדיק עטרה שבו הנקרא ראש יסוד ושם מקומם. גם בזה תבין איך אח"כ בעת הזווג נותן ז"א בנוקבא את הה"ג ואח"כ הה"ח כי כולם בחי' מלכות הם. ונבאר עתה איך אלו מוחין נקרא צלם ונעשין בחי' צלם והענין כי הנה נת"ל כי יצאו מרחם של תבונה הא' שהיא הב' ומתלבשים בתבונה הב' שהיא הג'. ואמנם התלבשות זה נחלק לכמה בחי' כי הנה תחלה קודם יציאת המוחין האלו היה ז"א איש בעל ו"ק והיה לו אז צלם א' אל הו"ק ועל אותו צלם נאמר אך בצלם יתהלך איש כי עדיין ז"א נקרא איש ולא אדם ועתה בבוא לו המוחין האלה הנקרא צלם כנ"ל נקרא צלם אדם כי כבר הוא נקרא אדם שלם ועל צלם זה נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וכן כי בצלם אלהים עשה את האדם כי ז"א נקרא אדם וצלם זה נקרא צלם אדם. ודע כי כללות כל בחי' צלם הזה כמ"ש בעז"ה הוא שם א' הנקרא הוי"ה כי המוחין דגדלות נקרא הוי"ה ותבין זה וג' אותיות ראשונות שהם יה"ו נקרא צלם ג' אותיות וה' אחרונה נקרא דמות וז"ס נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וכללות צלם ודמות הוא אדם שלם הכולל זו"ן שהם אותיות יה"ו עם ה' אחרונה. ונבאר ג' אותיות צלם איך הם ג' אותיות יה"ו ותחלה נתחיל מן ם' דצלם כי הנה הוא ממטה למעלה והמ' שבו הוא בחי' עליונה מכולם וכנגדו י' של יה"ו והוא חכמה והנה הם' של צלם כלולה מד' מוחין חו"ב חו"ג כל א' כלול מי' הרי ם'. ואמנם אלו מוחין יוצאין מרחם תבונה ראשונה שהיא הב' ונתלבשו בו"ס של תבונה הב' שהיא הג' כנ"ל והם כחב"ד ח"ג דתבונה זו שהוא עד החזה שבבחי' עצמה וכבר ידעת כי כפי סדר התחלקות התבונה הוא ג"כ התחלקות החכמה וממילא יובנו. נמצא כי ג"כ יש בחי' מוחין אחרים שנתלבשו בחכמה הג' של החכמה בו"ס ראשונות שבה שהוא עד החזה שבה. נמצא כי ב' צלמים זכר ונקבה זו בחי' חיה וזו בחי' נשמה וצלם אבא נעשית נשמה אל צלם דאמא ומתלבש בתוכו ונעלם שם לכן תמיד אין אנו מדברים אלא בצלם דאמא וממנו יתבאר צלם אבא וזכור ואל תשכח. והנה נודע כי או"א הם הוי"ה ואהי"ה ביודי"ן והוי"ה נעלם תוך אהי"ה כנ"ל לכן צלם גימטריא אהי"ה דיודי"ן כי הוי"ה נעלם בתוכו ואינו נגלה וניכר רק אהי"ה דיודי"ן שהוא גימטריא צלם כי כבר נת"ל כי צלם זה מזווג חו"ב עלאין הנקרא הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן ומשם נמשך לכן נקרא על שמו עם שמתלבשין אח"כ בתבונה הג' שאינו כך שמה רק שם ס"ג כמ"ש. והנה בזה הבחי' המתלבשת בו"ס ראשונות דתבונה הג' יש כללות כל הבחי' (שלמטה ממנה) ע"ד שיתבאר שהם ג' אותיות צלם ולכן בחי' זו לבדה נקרא צלם כי בה נכללו כולם עם שאינם רק ם' של צלם כנ"ל ונמצא היות בחי' ם' זו כמו או"מ ממקומו אל כל הז"א עד רגליו. ואמנם אינו יורד ממש שם אמנם נשאר שם למעלה בבחי' או"מ לכל הז"א וכבר ידעת כי כל או"מ הוא אהי"ה דיודי"ן לכן צלם בגימטריא אהי"ה כנ"ל. נמצא כי הצלם זה יש בו כללות כל הבחי' התחתונה שהוא צ"ל מצלם וכמ"ש בע"ה. ודע כי ד' מוחין אלו שבזה הצלם הם סוד ד' יודי"ן שיש בשם הוי"ה במילוי יודי"ן דאבא כי משם נמשכו והם מ' של צלם גם זה המ' של צלם אשר נקרא צלם גמור לפי שגם בחי' התחתונים נכללין בה הנה בחי' זו נקרא אויר כי עדיין לא נכנסו תוך גופא דז"א ממש רק עומדין בסוד או"מ כנ"ל ונקרא אויר וגם הסבה כי הנה ידעת כי החו"ב וחסד כל א' כולל ע"ב והגבורה כולל כולם שהם רי"ו כנ"ל בסוד ויעבור ע"ב רי"ו והטעם כי הגבורה הוא לצורך המלכות ה' אחרונה של שם וצריך לכלול בה כל הבחי' של ג' אותיות יה"ו שעליה שהם חכמה בינה חסד שכל א' כלול מע"ב והוא כללות ג"פ ע"ב ונעשים רי"ו והטעם כי גם היא כוללת י"ס דוגמת הזכר וכמו שהזכר יש לו ג"פ ע"ב כן תהיה בנוקבא ולכן בחי' זו נקרא אויר בגימטריא רי"ו ע"ה והוא ע"ש היות אויר זה כולל ג"פ ע"ב חב"ח זכרים שהם רי"ו וגם בגבורה יש רי"ו א' כנזכר ולכן בחי' זו נקרא אויר ונמצא כי בחי' זו היא י' ראשונה של הוי"ה הכולל כל התפשטות המוחין ונקרא חכמה והוא ם של צלם והוא אויר והוא מ' (ו"ס) ראשונות דתבונה הג' ונקרא צלם כי ב' אותיות צ"ל נמצאים בו ונכללין שרשם פה במ'. אח"כ בחי' הב' היא ה' ראשונה של הוי"ה הכולל התפשטות המוחין כנ"ל ונקרא בינה והוא ל' דצלם אמנם גם זו כוללות בה גם בחי' ג' שלמטה ממנו הוא צ' דצלם נקרא צ"ל ולא חסר ממנו רק מ' דצלם כי היא עליונה ממנו ונקרא צ"ל. אך עיקרה ל' דצלם לבד והענין כי אחר בחי' א' חוזרין הד' מוחין הראשונים שנתלבשו בו' ספי' ראשונים של תבונה הג' ויורדין עוד ירידה ב' והתפשטות ב' ומתלבשין בנה"י דתבונה הג' כל א' כלול מי' הם ל' דצלם נמצא כי תחלה היו ד' מוחין עצמם ניכרין לכן נקרא מ' דצלם אך פה נעלם מציאותן ואין ניכרים רק המלבושים שהם נה"י דתבונה הנ"ל והנה"י ההם נקרא ל' דצלם ובחי' המוחין נעלם ומכוסה תוך ל' זו. ונודע כי אהי"ה (דיודי"ן) הוא בבינה העליונה כי תבונה נקרא שם ס"ג ולכן צ"ל זה עם ב' אותיותיו גימטריא מילוי דאהי"ה דאלפין וגימטריא בצל שדי וחסר ממנו אהי"ה עצמו ולא נשאר בו רק מלואו כנ"ל כי שם אהי"ה בעצמו הוא בבינה ולא בתבונה נמצא כי למעלה בבחי' הא' שהיתה נקרא ע"ש מוחין עצמה נקרא מ' דצלם ע"ש המוחין עצמן לכן היה מ' דצלם רומז אל ד' יודי"ן של הוי"ה דיודי"ן כנ"ל אך בבחי' זו הב' שנקרא ל' דצלם ע"ש נה"י דתבונה עצמה והנה התבונה אינה רק שם ס"ג כנ"ל ולכן נעלם ממנו אפי' אהי"ה עצמו ולא נשאר ממנו רק המילוי דאלפין שהוא גימטריא צ"ל וגם שרשו אינו רק ל' לבדה של צלם שהוא רומז אל ס"ג תבונה והם ג' יודי"ן שבס"ג שהם גימטריא ל' דצלם והם ג' יודי"ן אלו ג"ס נה"י דתבונה כי הם הנגלין לא המוחין עצמן. גם בחי' זו נקרא אור כי (הבחינות) ראשונות נקרא אויר ועתה חסר ממנו י' דאויר כנ"ל כי בחי' ראשונה הוא י' דהוי"ה מ' דצלם וזהו הב' נקרא ה' כנ"ל והוא אור דאשתאר מאויר. גם נקרא מגדל הפורח באויר (כי גם בחי' זו כמו אור מקיף אל ז"א ובחי' נה"י דתבונה הנקרא מגדל הפורח באויר) כי גם בחי' זו נקרא אויר כנלע"ד ועי' בדרושים אחרים והוא בחי' הל' בעצמו והנה הוא תלוי ונאחז בבחי' ראשונה הנקרא אויר וזהו מגדל הפורח באויר כי כבר ידעת כי אות ל' נקרא מגדל הפורח באויר כמ"ש בזוהר פ' יתרו והוא בחי' ל' זו דצלם שהוא נה"י של תבונה הג' והבן זה ונמצאת בחי' זו ב' שהוא ה' ראשונה של הוי"ה הכולל התפשטות המוחין ונקרא בינה והוא ל' דצלם והוא אור הוא נה"י דתבונה ג' ונקרא צ"ל כי גם בחי' ג' הנקרא צ' נכלל בה וגם נקרא ל' ע"ש ג' יודי"ן שיש בשם אהי"ה באמא במילוי יודי"ן כי הצלם שהיא בחי' א' נקרא ם' ע"ש ד' יודי"ן דהוי"ה דע"ב יען נגלו המוחין עצמן אך כאן שנתגלו נה"י דתבונה ונעלמים המוחין לכן נקרא ל' ע"ש ג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן דאמא וכנ"ל אח"כ בחי' ג' הוא ו' של הוי"ה הכוללת התפשטות המוחין כנ"ל ובבחי' זו נקרא ז"א ו' של הוי"ה והבן זה וו' זו שהוא בחי' הג' נקרא דעת ופה נשלמו ג' אותיות יה"ו של הוי"ה הכוללת התפשטות מוחין כנ"ל ונודע כי יה"ו הם חב"ד והבן זה. ועתה הוא בחי' צ' של צלם לבדה והיא בחי' ג' של ז"א שנתפשטו המוחין התפשטות ג' ונכנסו תוך ז"א עצמו בסוד מוחין פנימים ולא מקיפים. ואמנם היותה עתה נקרא צ' של צלם כי הנה ד' מוחין אלו בהתלבשותן תוך נה"י דתבונה ג' נעשין ג' לבד כי החו"ג נעשין דעת א' ואלו הג' מוחין בהיותן מלובשים תוך נה"י דתבונה ירדו ונתלבשו תוך ז"א כמ"ש ותחלה נכנסין בגלגלתא ואח"כ מתפשטין בכל גופו כמ"ש בדרושים אחרים לקמן בע"ה. ונודע כי הז"א הוא ט"ס ולא יותר וכל אחד כלול מי' והם צ' לכן המוחין אלו המתפשטין בכל ז"א נקרא צ' דצלם. והנה עתה בזו הבחי' הג' נתקנו ג' מוחין תוך גלגלתא דז"א בסוד חב"ד וכבר נת"ל כי ג' בי' הנ"ל הם ג' אותיות צלם והם חב"ד מ' חכמה ל' בינה צ' דעת והנה תחלה באה החכמה ואח"כ הדעת ואחר כך הבינה שהם ג' אותיות שבצלם הזכר א"כ יהיה הסדר מצ"ל שהם חכמה דעת בינה והוא הנקרא ביחזקאל יפה ענף וחורש מצ"ל שהוא ז"א הנקרא ארז הלבנון כנודע ונמצא היות בחי' זו צ' ע"ש ט"ס דז"א עצמו שבהם מתלבשין המוחין הנ"ל דוגמת בחי' הב' הנק' ל' ע"ש נה"י דתבונה הג' שבהם מתלבשין המוחין ואע"פ שגם פה ג"כ מתלבשת תוך נה"י דתבונה עכ"ז כיון שגם נה"י דתבונה מתלבשין תוך ט"ס דז"א והם נגלים לכן נקרא צ' ע"ש הט"ס דז"א שהם הנגלות. והנה נת"ל כי בחי' ראשונה הוא ם' נגד ד' יודי"ן דהוי"ה דיודי"ן ובחי' ב' ל' דצלם שהוא נגד ג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן כי צלם זה הוא בחי' אלו מאו"א הנקרא הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן כנ"ל נמשכו ולכן אלו ב' שמות נרמזין בכל ג' בחי' הצלם. והנה האותיות הנשארות מב' שמות הוי"ה אהי"ה דיודי"ן הם ד' ווי"ן וד' ההי"ן וב' דלתי"ן וא' ל' פ' ונקח עתה ההי"ן והווי"ן כי הם האותיות השרשית הנמצאין בהוי"ה ואהי"ה הפשוטין בלי מילוי ונעשה ההי"ן כל א' ג' קוין ווי"ן נמצא ד' ווי"ן וד' ההי"ן הם י"ו וווי"ן תניח ו' א' למ"ש בע"ה ונשארו ט"ו ווי"ן והם גיטריא צ' דצלם הרי כי צ' דצלם נקרא ע"ש הווי"ן וההי"ן שבב' שמות הוי"ה אהי"ה הנ"ל נשארו שאר האותיות שהם ו' אחד וב' דלתי"ן וא' ול' ופ' ותחלה נקדים לך הקדמה א' והוא זאת:

ענין הצלם של המוחין דגדלות באר היטב כבר נתבאר כי המוחין האלו הם ע"י זווג או"א שהזריעו טיפת זרע ומהם נעשו אלו המוחין ואין ספק כי מבשרינו נחזה אלוה כי מטיפת זרע נוצר ולד שלם (בדפו"י ע"ד) ברמ"ח איברים ונמצא כי אעפ"י שאנו קוראי' לטיפה זו מוחין דזרע אינם מוחין בלבד אמנם אלו הם בחי' פרצוף אחד שלם ברמ"ח איברים ממש ויש לו כמה בחי' כי בחי' העליונה עומדים בראש ז"א ואח"כ גם הם מתפשטים בכל איברי הגוף דז"א וגם בנוקבי כי טיפה הנז' היתה כלולה מזכר ונקב' ויש לו בחי' רבות אם בחי' קודם התפשטות' או אחר התפשטותם כמו שיתבאר בע"ה והנה זה הפרצוף השלם הנקרא בשם מו' דז"א הוא ענין הצלם הנוצר והולך תמיד עם האדם כמו שנבא' ודע כי הנה יש חו"ב ויש חכמה ותבונה וחו"ב נתלבשו בתוך חכמה ותבונה ובהיות' מתלבשי' אלו בתוך אלו נזדווגו יחד ומן הזווג ההוא נוצר הפרצו' הנז' של המוחין דז"א וכשבא זמן לידתו יצא ממקור התבונה הנז' שהיא שניה בערך בינה העליונה וזו היא לידתו ואחר שנולד נתלבש הצל' הנז' תוך ו' ראשונות של התבונ' שני' שהיא שלישי' בערך בינה העליונ' ונתלב' בה עד החזה שבה ועתה בבחי' זו נקרא צלם כמו שיתבאר. והנה בזמן היניקה היה ז"א בסוד ו' קצוות לבד ואז היה לו צלם אחד אל ו' קצוו' שבו ואל זה הצלם אמר הפסוק אך בצלם יתהלך איש כי אז ז"א נקרא איש ולא אדם ועתה כשנולדו לו אלו המו' נקר' צלם של אדם כי אז ז"א נקרא אדם גמור ואל זה הצלם אמר הכתוב ויברא אלהים את האד' בצלמו וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם כי עתה ז"א נקרא אדם ויש לו צלם הנז' שהוא צלם האדם ודע כי זה הצלם המתלבש בו' ראשונו' דתבונה שניה אעפ"י שעומד כאן למעלה עם כ"ז מן המקום הזה הוא בבחי' א"מ אל כל ז"א עד רגליו אבל עמידתו היא כאן למעלה ואינו יורד למט' והנה כפי האמת זו הבחי' היא ראשונה והיא אות מ' דצלם והבחי' השנית והשלישית היא ל"ם דצלם כמו שנבאר אבל עם כ"ז הבחי' הזאת לבדה נקרא צלם בג' אותיותיו לפי שכיון שהוא או"מ לכל ז"א מוכרח הוא שיהיה בו כללות כל הבחי' דז"א הב' והשלישי' כמו שנבאר. וראוי לבאר תחלה ביאור מלת צלם בכללות ואח"כ נבאר בפרטות. אות מ' דצל' איך היא בבחי' זו הראשונה דע כי כיון שזה הזווג שממנו יצא הצלם הזה היה מן או"א שהם הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן והנה אבא גניז ומתלבש גו אימ' ולכן גם הצל' הזה הנוצר מטיפת שניה' הוא הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן וההוי"ה דיודי"ן מתלבשת תוך אהי"ה דיודי"ן כמו נשמה בתוכו ולכן אינו נרמז בו רק אהי"ה דיודי"ן הנגלה שהוא בגי' צלם עם הכולל גם נתבאר אצלינו למעלה בדרושים שקדמו כי כל או"מ הוא אהי"ה ולכן נקרא אהי"ה הצלם הנז' כנז'. ועתה נבאר פרטות אות מ' דצלם איך היא בזו הבחי' הראשונה ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו בס"ה בפ' ויצא סוד פ' וברכות לראש צדיק הנז' בפר' ויצא דקס"ב וז"ל ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל האי דכתיב וברכות לראש צדיק וכו' נוקב' דקיסטא דחמרא נפיק מיניה איהו רישא כך ראש צדיק וכו'. והענין הוא במה שהודעתיך בענין אלו ד' מוחין דז"א שהם חכמה הנמשכת ממוח אבא ובינה הנמשכת ממוח אימא ותרין עיטרין דדעת הם תרין כתפין דא"א והנה אלו תרין כתפין דא"א נמשכו וירדו למטה באו"א כי הכתף הימני שהוא חסד דאריך ירד באבא בתוך העטרה של היסוד שבו והכתף השמאלי שהוא גבורה דאריך ירד בעטרת היסוד דאימא ועמדו שם. ובזה תבין למה נשתנו שמותם להקרא תרין עיטרין כי הם אינם אלא כתפין דאריך וכשירדו ועמדו בשתי עטרו' של היסודות דאו"א אז נקראי' תרין עיטרין וזהו סוד וברכות לראש צדיק כי בירידת תרין כתפין אלו בראש צדיק שהי' עטרת היסוד הנקרא צדיק והראש שלו היא העטרה בסוד צדיקי' יושבי' ועטרותיהם בראשיהם אז עומדים באמצע תרין ברכין וירכין דאבא או דאימא ולכן נקראים ברכות וביאור ניקבא דקיסטא דקאמר הוא כי קיסטא רוצה לו' מדה והיא היסוד הנקרא אמה שבה מודדין ונוקבא דקיסטא היא העטרה של האמה שבפי נקב היסוד גם נקראת נוקבא כנודע כי העטרה לעול' בכל מקו' היא בחי' המלכות ואחר שירדו אלו התרין כתפין בשתי עטרות היסודות דאו"א ירדו אח"כ ב' המוחין האחרי' העליונים שהם חכמה ממוח אבא ובינה ממוח אימא זה ביסוד עצמו דאבא וזה ביסוד דאימא ונמצא כי תרין מוחין עילאין שהם חו"ב ירדו בשתי היסודות שהם זכרים ותרין עיטרין דדעת הנקראי' חסדי' וגבורו' ירדו בשני העטרות שהם נקבות: וז"ס ענין זווג זו"ן כי בתחלה ניתנו בה הה' גבורות שלא ע"י זיווג לפי שהיא גבורה נוקבא ואח"כ ע"י הזיווג נותן לה ז"א גם החמש חסדי' שהם מלכות שביסוד דאבא שהוא דכורא ומתחברים בה ב' העטרות שהם נקבות ביחד והנה ד' מוחין האלו שהם עתה בזה הצלם המקיף על ז"א הם סוד ד' יודי"ן שיש בשם הוי"ה במלוי יודי"ן אשר באות יו"ד הראשונה של ההוי"ה שבז"א והם ג"כ בחי' אות מ' דצלם שהיא בגי' ד' יודי"ן. גם דע כי בחי' זו הראשו' נקראת אויר לפי שג' מו' חו"ב וחסד שבדעת כל א' הוא ע"ב וג' ע"ב אלו נכללים בגבורה שהיא בגי' רי"ו כמנין ג"פ ע"ב וכמנין אויר והטע' (בדפו"י ס"ד ע"א) למה נעשים רי"ו בגבורה הוא לפי שהגבורה הזו היא לצורך הנקבה הנקראת ה"א אחרונה שבשם שבה משפיעים ג' אותיות יה"ו שהם חו"ב ועיטרא דחסד וגם הנקבה יש לה י"ס כמו שיש אל הזכר ולכן כנגד ג"פ ע"ב הזכרי' נרשמי' בגבורה בסוד רי"ו שהוא בגי' גבורה וזכור הקדמה זו בענין שם בן ע"ב שהוא ע"ב שמות כל שם מג' אותיות והוא רי"ו אותיות והבן זה והרי נתבאר כי זו הבחי' הראשונה נקרא' אויר ונקראת י' ראשונה של ההוי"ה הכולל' כל בחי' ז"א ונקראת מ' דצלם אבל בערך שכל הבחי' התחתונות נכללים בה נקראת צלם בג' אותיות שבו הבחי' הב' היא כי אח"כ יורדים הד' מוחין הנז' עוד ירידה ב' מלבד בחי' הראשונ' שנשאר' למעלה תמיד והנה בחי' הב' הזאת ירדה ונתלבשה מן החזה של התבונה הב' ולמטה שהיא שלישית בערך בינה עילא' כנז' ובחי' זו בערך הכללות נקראת צ"ל כי הראשונ' נקראת צל"ם וזו צ"ל לפי שנעלם ממנה מ' דצלם שהם ד' יודי"ן הנז' ואינם נגלים וניכרי' כאן רק הנה"י דתבונה זו שהם ג"ס שהם ל' דצלם אשר מתפשטי' אח"כ בבחי' השלישית הנקראת צ' שהיא תוך ז"א ולכן יש בה ב' אותיות צ"ל שכוללת בה את הבחי' שלמטה ממנה ע"ד הנז"ל בבחי' ראשונה אבל בערך הפרטות זו הבחי' אינה רק אות ל' דצלם שהוא ענין התלבשות ד' המוחין הנז"ל עוד בנה"י של התבונה הזו שהם אות ל' והנה נודע כי אות ל' נקראת מגדל הפורח באויר סוד מגדל הפורח באויר והוא כי זו הל' שהם הנה"י דתבונה שהיא הבחי' השניה תלויה למעלה בבחי' ראשונ' הנקראת אויר כנז"ל ולפי שהאויר הנז"ל הוא בחי' י' ראשונה של ההוי"ה כנז"ל נמצא כי זו הבחי' הב' נקרא' אור כי היו"ד נשאר' למעל' והנה למעלה נתבא' כי צלם הוא בחי' אהי"ה דיודי"ן אבל בחי' זו הנקרא' צ"ל רומזת אל מלוי שבתוך אהי"ה דאלפ"ן כשתסיר ממנו הפשוט ישאר בגי' קכ"ב כמנין צ"ל עם כללות ב' אותיותיו. או יהיה כמנין בצ"ל שדי יתלונן. והענין הוא כי כאן נעלם בחי' ראשונה ונתעלמה בתוך נה"י דתבונה ולכן נחסר ממנה הפשוט של אהי"ה ולא נשאר רק מלויו כנז' ויובן במה שהודעתיך כי שם אהי"ה דיודי"ן הוא בבינ' עילאה אבל בתבונה הזו הוא הוי"ה דס"ג ולכן לא נרמז בו אהי"ה עצמו אלא מלוי דאלפי"ן שהוא בגי' צ"ל עם ב' אותיותיו כנז"ל ואמנ' ההוי"ה דס"ג נרמזה בבחי' זו באופן אחר והוא כי הג' יודי"ן שיש בהוי"ה דס"ג הם סוד ל' דצלם שהם הבחי' השנית. גם הם בחי' נה"י דתבונ' שהם ג"ס והרי נתבאר כי זו הבחי' השני' נקראת אור ונקראת ה' ראשונה של ההוי"ה ונקראת ל' דצלם בבחי' פרט אבל בבחי' כלל נקראת צ"ל הבחי' השלישי' הוא כי אחר שנתלבשו הד' מוחין שהם מ' דצלם תוך נה"י דתבונה שהם ל' דצלם עוד היה בהם בחי' אחרת שלישית והיא שאחר כך נכנסו בז"א בט"ס שבו כל אחת כלולה מי' והם בגי' צ' ונתפשטו בתוכו כנודע ולכן בחי' זו נקראת צ' דצלם לפי שאין עתה היכר לא בד' המוחין ולא בנה"י דתבונה אלא בט"ס ז"א שהם צ' דצלם ושני אותיות ל"ם נעלמים תוך הצ' והנה זו הבחי' השלישית של צלם המוחין שהם בתוך ז"א עצמו נקראים צ' דצלם ונקראים אות ו' של ההוי"ה ובזה תבין איך ז"א הוא אות ו' שבשם כנודע. גם הבחי' הזו נקרא' מים שהיא המדריגה שאחר האור כנודע כי בראשונה הוא אויר ואח"כ אור ואח"כ מים וטעם קריאתו מים הוא לפי שהיא בגי' צ' דצלם אבל הענין בעצמו הוא לפי שאלו המוחין באו מן המיין נוקבין דאימא שהיא בינה עילאה שהמיין נוקבין שלה הם ה"פ מים הנז' בפסוק יהי רקיע כנודע ולכן גם ז"א נקרא מלך כנודע לפי שהוא בגי' צ' דצלם והוא בגי' מים כנז' והוא במה שביארנו בפסוק ה' מלך ה' מלך ה' ימלך וגו' כי מלך ומלך וימלך בגי' מנצפ"ך שהם ה"פ מי"ס שהם ה"ג מ"ן שבבינה והנה הד' מוחין עתה בבחי' זו השלישית נעשו ג' שהם חב"ד ותחלה נתקן חכמה ואח"כ דעת ואח"כ בינה ודע כי כנגד' היו ג' בחי' הנז' כי הבחי' הראשונה היא חכמה והיא מ' דצלם וזו נעשת ראשונה אח"כ נעשת הבחי' השנית והיא ל' דצלם והיא בינה. אח"כ נעשת הבחי' השלישית והיא צ' דצלם והיא הדעת. ונמצא הסדר שלה' מלמעלה למטה הוא מצ"ל שהם חד"ב כסדר תקונם כנז"ל וזהו סוד פסוק יפה ענף חורש מצ"ל הייתי הנזכר בספר יחזקאל על הארז אשר בלבנון שהוא ז"א: (א"ש השתא א"ש מה שמצינו במקום אחר סדר המלויי' בסי' יה"א יודי"ן ההי"ן אלפי"ן ובמקו' אחר מצינו סימנ' יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן והענין הוא שג' מו' דקטנות דאלהי"ם דז"א סדר המלויי' הם יודי"ן ההי"ן אלפי"י וסימנם יה"א אבל ג' מוחין דגדלות בבחי' אהי"ה סימנם יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן ):

והנה עתה בזו הבחי' הג', נתקנו ג' מוחין תוך גלגלתא דז"א בסוד חב"ד. וכבר נת"ל כי ג' בחי' הנ"ל הם ג' אותיות צלם, והם חב"ד: מ' חכמה, ל' בינה, צ' דעת. והנה תחלה באה, החכמה, ואח"כ הדעת, ואח"כ הבינה שהם ג' אותיות שבצלם הזכר, א"כ יהיה הסדר מצ"ל, שהם: חכמה, דעת, בינה, והוא נקרא ביחזקאל יפה ענף וחורש מצ"ל שהוא ז"א, הנק' ארז הלבנון כנודע.