קַח־לְךָ֮ מְגִלַּת־סֵפֶר֒ וְכָתַבְתָּ֣ אֵלֶ֗יהָ אֵ֣ת כָּל־הַדְּבָרִ֞ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֧רְתִּי אֵלֶ֛יךָ עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל וְעַל־יְהוּדָ֖ה וְעַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם מִיּ֞וֹם דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ מִימֵ֣י יֹאשִׁיָּ֔הוּ וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
מעשה רוקח
ויש כמה דקדוקים בפסוקים אלו שיבוארו מאליהן ואיכא למשמע מנייהו כמה הילכתא בדיני גיטין. והנה כבר כתב רד"ק שמשמעות הפסוקים קאי על ספר ירמיה וחז"ל פירשו שזה היה מגלת קינות אבל משמעות הפסוקים קאי על ספרו. וכבר כתבתי שספרו הוא ספר תרוכין וגט פטורין. ואיתא במשנה ובגמרא דאם הבעל אמר לאחד או לשנים כתבו גט והם אמרו לסופר שיכתוב הגט פסול. והשיטה ארוכה בזה סוף פ"ו. ומזה יש ללמוד דירמיה הנביא היה כונתו לזכות את ישראל שהקב"ה אמר לו "וכתבת אליה את כל הדברים" - דמשמע שהוא בעצמו יכתוב, והוא ציוה לברוך שיכתוב – ממילא יהיה הגט פסול. אך המה יהיו סבורין דלמא באמת הקב"ה ציוה לברוך עצמו שיכתוב ואולי ישובו כמבואר שם בפסוקים.