כָּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃
מגלה עמוקות
אופן סב
איתא בספר ר' אליעזר מגרמיזא שהחמה יש לה י"ג שמות על לבה, ולכן י"ג פעמים אור במעשה בראשית, ויש לה ח' מלאכים המנהיגים אותה, ה' מלאכים מנהיגים אותה ביום, ג' בלילה, ולכן ה' פעמים אור ביום הראשון, שהם כנגד ה' מלאכים שמנהיגים אותה ביום, ח' פעמים אור ביום ד', כנגד ח' מלאכים שמנהיגים אותה ביום ובלילה. ולכן אל אדון על כל המעשים (שחרית לשבת), יש בב' חרוזות ראשונות בכל אחד ה' תיבין, וכן ב' חרוזות אחרונות בכל אחד ו' תיבין, שהם בגימטריא כ"ב, שכן שמ"ש באל"בם בגימטריא כ"ב. והנה במלת חמה, לדעתי נרמז נוטרייקון ח' מ"לאכים ה"מנהיגים, ולמפרע ה' מ"לאכים ח"שובים. ר"ל אותן ה' מלאכים שכנגדן רמז ביום א' ה' פעמים אור, הם יותר חשובים מן אותן ג' המנהיגים אותה בלילה. ולפי שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), לזה אמר אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שהוא סוד לשמש שם אה"ל בהם (תהלים יט ה), וקשה מלת בהם אמאי קאי, אבל רזא דמלת ב' אלפי ביתין הם שבהם נבראו כל העולמות, והם עיקר רל"א שערים, א"ת ב"ש הוא סוד עולה ויורד, אל"בם הוא סוד עולה ולא יורד, והוא כלל ועיקר הלבוש. וז"ש (מלאכי ב י) אב אחד לכלנו אל אחד בראנו, ר"ל א"ב רומז על א"לף בית כפשוטה, אל אחד רומז על אל"בם. והנה על אלו השני אלפי ביתין רמז הכתוב שיש לשמש אהל, ורזא דמלה באלבם שמש הוא יב"י בגימטריא כ"ב, ובא"ת ב"ש שמ"ש הוא בי"ב, שם גדול שצריך לכוין בו בסוף אהבה רבה (תפלת שחרית) באמרך הבוחר "בעמו י"שראל ב"אהבה, ר"ת בי"ב, שאז מתגלה פני אריה ברקיע שהוא בגמטריא ב"וחן חשבון ארי"ה, וכשתצרף בי"ב שהוא בגימטריא י"ד, עם אותיות אל"בם שהם בגימטריא כ"ב, הרי כ"ב וי"ד בגימטריא אה"ל, ז"ש ונקדש בכבד"י (שמות כט מג). וזה סוד לשמש שם אהל, ובמה שם אהל לשמש, לזה אמר בהם, ר"ל באותן אותיות התורה שאמר אחר כך (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה, שהיא נארגת על א"ת ב"ש ועל אל"בם, שהם עיקרי רל"א שערים (רל"א אלפין ביתין המוזכרים בספר יצירה), בהם תמצא סוד אהל שיש לשמש, שכן באותו אלפא ביתי"ן עולה מספר שמ"ש א"הל, וכן אמר ויזרח ל"ו השמש (בראשית לב לב), ל"ו דייקא. לכן בכל יום ל"ו חלקים מתארך היום בקיץ ל"ו חלקים בבוקר ל"ו בערב. וזה רמז משה בכאן מאחר שאתה החלות להראות שאני פני שמש, כמ"ש משה יקח את האהל (שמות לג ז), ומפרש איך יכול לעשות מן שמש אהל, מתחלה אותיות אלב"ם שהם אותיות עולות ואינה יורדת, זה נרמז במלת את גדלך, כי שם הוא גדולתו של הב"ה, ושם באותיות אל"בם חשבון שמש, הוא כ"ב כמנין אותיות התורה מא' ועד ת', זה נרמז במלת א"ת גדלך, כי אותיות אל"בם הוא מצד החסד, ואותיות א"ת ב"ש הם מצד הדין, ושם בא"ת ב"ש שמש עולה י"ד. ז"ש את י"דך החזקה, הרי כשתצרף כ"ב עם י"ד, הרי אהל של שמש. על כן בקש משה ע"ה להשיג אספקלריא המאירה, אעברה נא ואראה, במלת אעברה תמן נרמזים ב' נשיאים של חמה ושל לבנה, שכן נשיא של החמה גלגלי"אל, ושל לבנה אפני"אל, שניהם יחד חשבון אעב"רה עם הכולל, ובמלת נ"א כשתמלא נ"א, נרמז סוד אריה כמ"ש ועתה יגדל נ"א (במדבר יד יז), ר"ל שתגדל אותיות נ"א ותמצא בהם כ"ח אד"ני, שהוא סוד רי"ו, וכן גם כן גבורה, וא' היותר מן מלת נא, תצרף עם גלגליאל אופניאל, כי גלגליאל הוא מצד החמה, עליו קאמר אתה החלות להראות את גדלך, שהוא מצד החסד והגדולה אספקלריא המאירה. וכנגד הלבנה שהוא מלאך אפניאל, אמר את ידך החזקה שהוא מצד גבורה, שהוא גם כן עולה רי"ו כמנין ארי"ה. ועל שנים אלו אמר מי אל בשמים ובארץ, שמים הוא סוד החמה, ארץ הוא סוד לבנה, כנגד החמה אמר כמעשיך, כי גדולים מעשי ה' (תהלים קיא ב), כנגד לבנה אמר כגבורתך. לכן אמר ואראה את הארץ, במלת האר"ץ נרמזין המרכבות של מלאך גלגליאל, שכתב ר' אליעזר מגרמיזא שיש לו רצ"ו חיילות כמנין הא"רץ, שאז היה יכולת בידו להשיג כולו, עליו אמר בלעם מראש צור'ים אראנו (במדבר כג ט), גלגליאל הוא ראש לכל הצורים שהן המרכבות של רצ"ו כמ"ש, וכן אמר משה הצור תמים פעלו (דברים לב ד, והטעם אל אמונה, ר"ל צירוף אל, עולה צו"ר בריבוע כזה (א"לף א"לף ל"מד), מזה הטעם אמר מה אקוב לא קבה אל (במדבר כג ח), על שם אל שהוא אצל משה פני חמה, שכן המלאכים של החמה הם רצ"ו, לכן אמר מראש צורים אראנו, קאי על שם של אל, ועל משה שהוא פני חמה, ומזה הטעם אמר משה מאחר שהחלות להראות לי סוד פני חמה, אשר מי אל בשמים, זכר שם א"ל, שמן אותו שם של אל מתפשטין רצ"ו חיילות אלפים ורבבות המנהיגים את החמה. וזה נרמז במלת אעב"רה, שהוא בגימטריא רבו"ע, ר"ל כשאני רואה רבוע אותיות אל, ממנו מתפשטין חיילות רצ"ו כמ"ש את הא"רץ, ר"ל אותיות שמות שממנו מתפשטין חיילות של רצ"ו כמנין האר"ץ. השיב הק"בה שכבר השלים משה חלוקו בסוד אלוה שהוא חלוקא דרבנן, כדאיתא בזוהר בסבא עמוד קע"ד (זוהר ח"ב צ"ז ע"ב) בפסוק (שמות כא ח) בבגדו בה, שהלבוש של נשמה הוא אלוה, והוא סוד אמרת אלוה צרופה (משלי ל ה), ר"ל פורפירא דנשמתא שהוא מלשון בצע אמרתו (איכה ב יז), הוא אלוה, והוא צרופי אותיות התורה. ואפשר שעל כן אמר משה מי אל בשמים ובארץ, כי שם של אלוה איתא בזוהר א"ל מסיטרא דחסד, והוא מסטרא דתפארת, שמים ה' מסטרא דמלכות ארץ. ולכן רצה ליכנס לארץ שיזכה ללבוש של אלוה, והוא על דרך מ"ש חז"ל (כתובות ק"י ע"ב) כל מי שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה, רזא דמלה שכר של צדיקים הוא י"ש, כמ"ש להנחיל אוהבי יש (משלי ח' כא), ובגד של נשמה שזוכה לשכר עולם הבא, הוא אלוה, כמ"ש אמרת אלוה צרופה (משלי ל'), שהוא לבוש של נשמה, ובו זכה לשכר של עולם הבא, כמו שנאמר מגן הו"א לכל החוסים בו (שם), הוא דייקא אותו לבוש של אלוה, בו זוכה למגן שהוא שכר של עולם הבא, כמ"ש אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (בראשית טו א), וזה נרמז במה שאמרו הדר בארץ ישראל יש לו אלוה, יש הוא השכר של עולם הבא, אלוה הוא הלבוש שיש לנשמה לגן עדן, ואם כן לזה היה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל ולהתלבש בלבוש של אלוה שהוא חלוקא דרבנן. השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, מה רב טובך שכרך הרבה, צו את יהושע וחזק"הו, אמר בתוספות ה"ו, שישלים גם הוא שם של אלוה כשיהרוג ל"א מלאכים, אזי זוכה ללבוש של אל, ואתה תתן לו וסמכת את ידך עליו (במדבר כז יח), שסמכת בשתי ידים הם סוד חזקהו ואמצהו, והוסיף לו לתשלום חלוקא דרבנן:
איתא בספר ר' אליעזר מגרמיזא שהחמה יש לה י"ג שמות על לבה, ולכן י"ג פעמים אור במעשה בראשית, ויש לה ח' מלאכים המנהיגים אותה, ה' מלאכים מנהיגים אותה ביום, ג' בלילה, ולכן ה' פעמים אור ביום הראשון, שהם כנגד ה' מלאכים שמנהיגים אותה ביום, ח' פעמים אור ביום ד', כנגד ח' מלאכים שמנהיגים אותה ביום ובלילה. ולכן אל אדון על כל המעשים (שחרית לשבת), יש בב' חרוזות ראשונות בכל אחד ה' תיבין, וכן ב' חרוזות אחרונות בכל אחד ו' תיבין, שהם בגימטריא כ"ב, שכן שמ"ש באל"בם בגימטריא כ"ב. והנה במלת חמה, לדעתי נרמז נוטרייקון ח' מ"לאכים ה"מנהיגים, ולמפרע ה' מ"לאכים ח"שובים. ר"ל אותן ה' מלאכים שכנגדן רמז ביום א' ה' פעמים אור, הם יותר חשובים מן אותן ג' המנהיגים אותה בלילה. ולפי שמשה הוא פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א), לזה אמר אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שהוא סוד לשמש שם אה"ל בהם (תהלים יט ה), וקשה מלת בהם אמאי קאי, אבל רזא דמלת ב' אלפי ביתין הם שבהם נבראו כל העולמות, והם עיקר רל"א שערים, א"ת ב"ש הוא סוד עולה ויורד, אל"בם הוא סוד עולה ולא יורד, והוא כלל ועיקר הלבוש. וז"ש (מלאכי ב י) אב אחד לכלנו אל אחד בראנו, ר"ל א"ב רומז על א"לף בית כפשוטה, אל אחד רומז על אל"בם. והנה על אלו השני אלפי ביתין רמז הכתוב שיש לשמש אהל, ורזא דמלה באלבם שמש הוא יב"י בגימטריא כ"ב, ובא"ת ב"ש שמ"ש הוא בי"ב, שם גדול שצריך לכוין בו בסוף אהבה רבה (תפלת שחרית) באמרך הבוחר "בעמו י"שראל ב"אהבה, ר"ת בי"ב, שאז מתגלה פני אריה ברקיע שהוא בגמטריא ב"וחן חשבון ארי"ה, וכשתצרף בי"ב שהוא בגימטריא י"ד, עם אותיות אל"בם שהם בגימטריא כ"ב, הרי כ"ב וי"ד בגימטריא אה"ל, ז"ש ונקדש בכבד"י (שמות כט מג). וזה סוד לשמש שם אהל, ובמה שם אהל לשמש, לזה אמר בהם, ר"ל באותן אותיות התורה שאמר אחר כך (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה, שהיא נארגת על א"ת ב"ש ועל אל"בם, שהם עיקרי רל"א שערים (רל"א אלפין ביתין המוזכרים בספר יצירה), בהם תמצא סוד אהל שיש לשמש, שכן באותו אלפא ביתי"ן עולה מספר שמ"ש א"הל, וכן אמר ויזרח ל"ו השמש (בראשית לב לב), ל"ו דייקא. לכן בכל יום ל"ו חלקים מתארך היום בקיץ ל"ו חלקים בבוקר ל"ו בערב. וזה רמז משה בכאן מאחר שאתה החלות להראות שאני פני שמש, כמ"ש משה יקח את האהל (שמות לג ז), ומפרש איך יכול לעשות מן שמש אהל, מתחלה אותיות אלב"ם שהם אותיות עולות ואינה יורדת, זה נרמז במלת את גדלך, כי שם הוא גדולתו של הב"ה, ושם באותיות אל"בם חשבון שמש, הוא כ"ב כמנין אותיות התורה מא' ועד ת', זה נרמז במלת א"ת גדלך, כי אותיות אל"בם הוא מצד החסד, ואותיות א"ת ב"ש הם מצד הדין, ושם בא"ת ב"ש שמש עולה י"ד. ז"ש את י"דך החזקה, הרי כשתצרף כ"ב עם י"ד, הרי אהל של שמש. על כן בקש משה ע"ה להשיג אספקלריא המאירה, אעברה נא ואראה, במלת אעברה תמן נרמזים ב' נשיאים של חמה ושל לבנה, שכן נשיא של החמה גלגלי"אל, ושל לבנה אפני"אל, שניהם יחד חשבון אעב"רה עם הכולל, ובמלת נ"א כשתמלא נ"א, נרמז סוד אריה כמ"ש ועתה יגדל נ"א (במדבר יד יז), ר"ל שתגדל אותיות נ"א ותמצא בהם כ"ח אד"ני, שהוא סוד רי"ו, וכן גם כן גבורה, וא' היותר מן מלת נא, תצרף עם גלגליאל אופניאל, כי גלגליאל הוא מצד החמה, עליו קאמר אתה החלות להראות את גדלך, שהוא מצד החסד והגדולה אספקלריא המאירה. וכנגד הלבנה שהוא מלאך אפניאל, אמר את ידך החזקה שהוא מצד גבורה, שהוא גם כן עולה רי"ו כמנין ארי"ה. ועל שנים אלו אמר מי אל בשמים ובארץ, שמים הוא סוד החמה, ארץ הוא סוד לבנה, כנגד החמה אמר כמעשיך, כי גדולים מעשי ה' (תהלים קיא ב), כנגד לבנה אמר כגבורתך. לכן אמר ואראה את הארץ, במלת האר"ץ נרמזין המרכבות של מלאך גלגליאל, שכתב ר' אליעזר מגרמיזא שיש לו רצ"ו חיילות כמנין הא"רץ, שאז היה יכולת בידו להשיג כולו, עליו אמר בלעם מראש צור'ים אראנו (במדבר כג ט), גלגליאל הוא ראש לכל הצורים שהן המרכבות של רצ"ו כמ"ש, וכן אמר משה הצור תמים פעלו (דברים לב ד, והטעם אל אמונה, ר"ל צירוף אל, עולה צו"ר בריבוע כזה (א"לף א"לף ל"מד), מזה הטעם אמר מה אקוב לא קבה אל (במדבר כג ח), על שם אל שהוא אצל משה פני חמה, שכן המלאכים של החמה הם רצ"ו, לכן אמר מראש צורים אראנו, קאי על שם של אל, ועל משה שהוא פני חמה, ומזה הטעם אמר משה מאחר שהחלות להראות לי סוד פני חמה, אשר מי אל בשמים, זכר שם א"ל, שמן אותו שם של אל מתפשטין רצ"ו חיילות אלפים ורבבות המנהיגים את החמה. וזה נרמז במלת אעב"רה, שהוא בגימטריא רבו"ע, ר"ל כשאני רואה רבוע אותיות אל, ממנו מתפשטין חיילות רצ"ו כמ"ש את הא"רץ, ר"ל אותיות שמות שממנו מתפשטין חיילות של רצ"ו כמנין האר"ץ. השיב הק"בה שכבר השלים משה חלוקו בסוד אלוה שהוא חלוקא דרבנן, כדאיתא בזוהר בסבא עמוד קע"ד (זוהר ח"ב צ"ז ע"ב) בפסוק (שמות כא ח) בבגדו בה, שהלבוש של נשמה הוא אלוה, והוא סוד אמרת אלוה צרופה (משלי ל ה), ר"ל פורפירא דנשמתא שהוא מלשון בצע אמרתו (איכה ב יז), הוא אלוה, והוא צרופי אותיות התורה. ואפשר שעל כן אמר משה מי אל בשמים ובארץ, כי שם של אלוה איתא בזוהר א"ל מסיטרא דחסד, והוא מסטרא דתפארת, שמים ה' מסטרא דמלכות ארץ. ולכן רצה ליכנס לארץ שיזכה ללבוש של אלוה, והוא על דרך מ"ש חז"ל (כתובות ק"י ע"ב) כל מי שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה, רזא דמלה שכר של צדיקים הוא י"ש, כמ"ש להנחיל אוהבי יש (משלי ח' כא), ובגד של נשמה שזוכה לשכר עולם הבא, הוא אלוה, כמ"ש אמרת אלוה צרופה (משלי ל'), שהוא לבוש של נשמה, ובו זכה לשכר של עולם הבא, כמו שנאמר מגן הו"א לכל החוסים בו (שם), הוא דייקא אותו לבוש של אלוה, בו זוכה למגן שהוא שכר של עולם הבא, כמ"ש אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (בראשית טו א), וזה נרמז במה שאמרו הדר בארץ ישראל יש לו אלוה, יש הוא השכר של עולם הבא, אלוה הוא הלבוש שיש לנשמה לגן עדן, ואם כן לזה היה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל ולהתלבש בלבוש של אלוה שהוא חלוקא דרבנן. השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, מה רב טובך שכרך הרבה, צו את יהושע וחזק"הו, אמר בתוספות ה"ו, שישלים גם הוא שם של אלוה כשיהרוג ל"א מלאכים, אזי זוכה ללבוש של אל, ואתה תתן לו וסמכת את ידך עליו (במדבר כז יח), שסמכת בשתי ידים הם סוד חזקהו ואמצהו, והוסיף לו לתשלום חלוקא דרבנן:
מגלה עמוקות
אופן קצז
הקדמה מעולה, מאחר שיש לכל אחד מישראל אות אחת בתורה, נמצא שהנשמה של כל אחד מישראל היא בת זוג לאות אחד של תורה, ומזה הטעם נדחת התורה מפני נשמה של כל אחד מישראל, וקיימא לן (שבת קל"ב ע"א) פקוח נפש דוחה את השבת מטעם זה, לפי שנשמה של כל אחד מישראל היא כדמות זכר, והתורה היא כדמות נקיבה, וידוע שהנקיבה היא משועבדת לזכר ומחוייבת לעשות רצון בעלה (עיין תנדב"א רבה פ"ט), כן גם כן התורה מחויבת לעשות רצון נשמה של כל אחד מישראל. לכן אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם (ויקרא יח ה) ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), ונדחת המצוה מפני נשמה של ישראל. ומזה הטעם מאחר שהנשמות של ישראל נדמות לאותיות התורה, לכן אמרו רז"ל [במדרש רבה פרשת אמור (תו"כ כ"ו י')] אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושים מצוה, והטעם כי כמו שמבואר בספר יצירה תיבה של ב' אותיות בונה שתי בתים, ג' אותיות בונים ו' בתים, ד' אותיות בונות כ"ד בתים, ה' אותיות בונה ק"ך בתים, נמצא שבהתרבות האותיות יתרבו הצרופים עד לאין מספר. כן גם כן בהתרבות הנשמות של ישראל ביחד, יתרבו האורות עד לאין מספר, כי אורות הנשמות מתנוצצין זה בזה, ולכן שכרם הרבה מאד, שיש בני אדם מרובין, אז לפי מספר הנשמות יתרבו האורות לאין מספר כדמיון צרופי אותיות. וזהו סוד הפסוק אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל ה), ר"ל מי שהוא מבין אותיות התורה שהם אמרת אלהים, שעל כל אות ואות יתרבו צרופים, מכח זה יכול אתה להבין גם כן שכר של אותה מצוה כשהם מרובים, וז"ש מגן הוא לכל החוסים בו, מגן הוא רומז על סוד השכר של צדיקים שעושין המצוה בחבור, וזה נרמז לכל החוסים בו, לכל דייקא, כי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד ז), בכל דייקא שהוא ברבים, שאז יתרבו הצנורות והנצוצות של נשמות מזה הטעם כי ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח), ר"ל כשיש הרבה בני אדם ביחד, אז יש הרבה אורות למטה, ומכח אורות שנשמות של מטה, מתעוררין ומתנוצצין האורות והצנורות שלמעלה, וז"ש הדרת מלך, הדרת דייקא, דאתמר (תהלים קד א) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה (תהלים קד ב), הרי שההידור שלמעלה הוא האור המתנוצץ לעולם. ומזה הטעם היו הלוחות תר"ך אותיות כמנין כתר, שהוא סוד השכר של צדיק לעולם הבא, כי מאותיות התורה שהוא סוד כת"ר תר"ך אותיות של דברות, שהם כנגד תרי"ג מצות מן התורה וז' מדרבנן (עיין במ"ר פי"ג ט"ו), אנו יכולין ללמוד שכר של הצדיקים לעתיד לבא, כי כמו שמרבוי אותיות מתרבים הצרופים של תורה, כן גם כן מרבוי הנשמות מתרבים האורות. וזה רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם באמרו אנכי מגן לך (בראשית טו א), רמז משה אנכי שהוא עשרת הדברות, יכול אתה לידע מגן לך שהוא השכר של עולם הבא שאמר שכרך הרבה מאד. ועל זה סידר משה התפלה במלת ואתחנן, שאמרו במדרש (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאז הראה הקב"ה למשה אוצר של שכרן של צדיקים, אמר משה אתה החלות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתן הקדוש ברוך הוא בכתב הלוחות שהיו כתובים מזה ומזה (שמות לב טו), והיתה הכוונה בזה כי בסוד אור ישר, בזה ראה שכרן של צדיקים שהיו בלוחות תר"ך אותיות כסדרן, כנגד תר"ך נצוצות אור שהיא השכר של צדיקים שיש לכל צדיק בעולם הבא ב' פעמים יש, דהיינו חלקו וחלק חבירו כמבואר בפסוק (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש (עוקצין פ"ג מי"ב), ולא די שיש לו ש"י עולמות, רק ואוצרותיהם אמלא, אותו האוצר שהיה לו לחבירו ליקח גם כן בגן עדן, נוטל הוא חלקו כדאיתא בחגיגה (ט"ו ע"א), לכן בארצם משנה ירשו (ישעיה סא ז), נמצא שהוא נוחל ב' פעמים י"ש שהוא כמניין כת"ר, וזה סוד בישישים חכמה (איוב יב יב). והנה היה גם כן י' דברות כתובים בסוד אור חוזר שהוא בסוד הדין, והיה נרמז בו גם כן תר"ך נצוצי חושך שהם סוד עונש של רשעי"ם בגיהנם, (וחושך על פני תהום (בראשית א ב) זו מעשיהם של רשעים (ב"ר פ"ג ח'), וז"ש במדרש רבה הרשעים מתכסים בחושך, הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה, כל"י ח"רס דייקא שהוא בגימטריא וחש"ך), שכן הוא סוד הפסוק ורשעי"ם בחושך ידמו (שמואל א' ב ט), רשעים גימטריא תר"ך, ונרמז בפסוק בהכר"ת רשעי"ם תראה (תהלים לז לד) חושבנא דדין כדין, רצה לומר רשעי"ם עולים למספר כר"ת, סמא"ל וסט"ן ונח"ש בגימטריא כר"ת. ועל זה אמר משה שבעניין הלוחות החלות להראות לי אותיות התורה שהם כדמיון נשמה של ישראל, וזה נרמז במה שאמר את עבדך, את דייקא, שמורין על אותיות התורה שהם מורין ודומין לנשמה של כל אחד מישראל. והנה היו הלוחות כתובים מזה ומזה י' בסוד או"ר ישר את גדלך, שהם מצד החסד שמורין על שכרן של צדיקים תר"ך נצוצי אור, והיו כתובים גם כן למפרע בסוד או"ר חוזר, שהם מצד הדין שהם מורים על יד החזקה על תר"ך נצוצי חושך. ועל זה אמר אשר מי בשמים ובארץ, שהלוחות היו שנים כנגד שמים וארץ, כמעשך כנגד תר"ך נצוצי אור, כגבורתך כנגד תר"ך נצוצי חושך, ומאחר שהאותיות מתנוצצים כדמיון הנשמות שבכל אחד ואחד מישראל, בדבר זה אינו יכול אדם לצייר בשכלו שיהיה דמיון האותיות כדמיון הנשמה, לכן אעברה נ"א, נוטרייקון "נשמות "אותיות, רצה לומר שם בארץ ישראל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יוכל אדם לצייר בשכלו ולראות בסודי האותיות המתנוצצים, וזה שאמר את הארץ, את דייקא, רצה לומר מא' ועד תי"ו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת באותיות השגה גדולה בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שבת פ"ט ע"א), רצה לומר על כל אות מן התורה שהוא כנגד נשמה של כל ישראל, לכל אחד מהם קושר לו שכר של עולם הבא שהוא סוד כתר, כי כמו שס' רבוא אותיות של תורה, כן גם כן ס' רבוא של ישראל, נמצא שעל כל אות ואות של תורה, יבא נשמה אחת של ישראל, נמצא שעל כל אות יגיע כתר, שהוא סוד תר"ך נצוצי אור. לכן אמר רב לך, מלת לך דייקא, מה רב טובך אשר צפ"נת ליראיך (תהלים לא כ), צפנ"ת בגימטריא תר"ך, תר"ך נצוצי אור שיגיע לכל נשמה מישראל, וז"ש פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (שם), כי כמו שבני אדם הם ס' רבוא פרצופים, ועל כל פרצוף יגיע כת"ר שהוא תר"ך נצוצי אור, כן גם כן היה קושר הקב"ה כת"ר לכל אות ואות מן התורה. לכן אמר הקב"ה למשה אין שלום בעירך (שבת פ"ט ע"א), בא לרמז למשה שהוא מושלם מכל ס' רבוא נשמות (דב"ר פי"א ט'), בעירך דייקא, שהוא גופו של משה שנקרא עיר, כמ"ש (קהלת ט יד) עיר קטנה, שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) במדרש על הגוף. וכן בפסוק (קהלת ז יט) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, שהם עשרה כחות שבגוף אדם. ומשה לא הבין זה העניין, ואמר כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, השיב הקב"ה היה לך לעזרני, שהתעוררות צריך להיות למטה כשהנשמה מתעוררת למטה, אזי מוסיף כח הגבורה שלמעלה שהם סוד אותיות. לכן פתח ועתה יגדל נ"א כח ה' (במדבר יד יז), נ"א נוטרייקון "נשמה "אותיות, שהנשמה מתעוררת למעלה האות שלה. ולפי שמשה הוא כלל כל הנשמות, נמצא שהוא כלל כל ס' רבוא אותיות התורה, ויש בתורה עוד ס"ה אותיות למעלה מן ס' רבוא, שהוא סוד אדני שהיא השכינה שמתפשטת ומעוברת מס' רבוא, זה סוד כח אדני דייקא כאשר דברת. לכן אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני, לך דייקא שאתה הוא כלל של ס' רבוא, וכלול מן כל הכתרים בסוד ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), לכן אמר כאן רב לך, אתה הוא כלול מן כל הכתרים והאותיות:
הקדמה מעולה, מאחר שיש לכל אחד מישראל אות אחת בתורה, נמצא שהנשמה של כל אחד מישראל היא בת זוג לאות אחד של תורה, ומזה הטעם נדחת התורה מפני נשמה של כל אחד מישראל, וקיימא לן (שבת קל"ב ע"א) פקוח נפש דוחה את השבת מטעם זה, לפי שנשמה של כל אחד מישראל היא כדמות זכר, והתורה היא כדמות נקיבה, וידוע שהנקיבה היא משועבדת לזכר ומחוייבת לעשות רצון בעלה (עיין תנדב"א רבה פ"ט), כן גם כן התורה מחויבת לעשות רצון נשמה של כל אחד מישראל. לכן אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם (ויקרא יח ה) ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), ונדחת המצוה מפני נשמה של ישראל. ומזה הטעם מאחר שהנשמות של ישראל נדמות לאותיות התורה, לכן אמרו רז"ל [במדרש רבה פרשת אמור (תו"כ כ"ו י')] אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושים מצוה, והטעם כי כמו שמבואר בספר יצירה תיבה של ב' אותיות בונה שתי בתים, ג' אותיות בונים ו' בתים, ד' אותיות בונות כ"ד בתים, ה' אותיות בונה ק"ך בתים, נמצא שבהתרבות האותיות יתרבו הצרופים עד לאין מספר. כן גם כן בהתרבות הנשמות של ישראל ביחד, יתרבו האורות עד לאין מספר, כי אורות הנשמות מתנוצצין זה בזה, ולכן שכרם הרבה מאד, שיש בני אדם מרובין, אז לפי מספר הנשמות יתרבו האורות לאין מספר כדמיון צרופי אותיות. וזהו סוד הפסוק אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל ה), ר"ל מי שהוא מבין אותיות התורה שהם אמרת אלהים, שעל כל אות ואות יתרבו צרופים, מכח זה יכול אתה להבין גם כן שכר של אותה מצוה כשהם מרובים, וז"ש מגן הוא לכל החוסים בו, מגן הוא רומז על סוד השכר של צדיקים שעושין המצוה בחבור, וזה נרמז לכל החוסים בו, לכל דייקא, כי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד ז), בכל דייקא שהוא ברבים, שאז יתרבו הצנורות והנצוצות של נשמות מזה הטעם כי ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח), ר"ל כשיש הרבה בני אדם ביחד, אז יש הרבה אורות למטה, ומכח אורות שנשמות של מטה, מתעוררין ומתנוצצין האורות והצנורות שלמעלה, וז"ש הדרת מלך, הדרת דייקא, דאתמר (תהלים קד א) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה (תהלים קד ב), הרי שההידור שלמעלה הוא האור המתנוצץ לעולם. ומזה הטעם היו הלוחות תר"ך אותיות כמנין כתר, שהוא סוד השכר של צדיק לעולם הבא, כי מאותיות התורה שהוא סוד כת"ר תר"ך אותיות של דברות, שהם כנגד תרי"ג מצות מן התורה וז' מדרבנן (עיין במ"ר פי"ג ט"ו), אנו יכולין ללמוד שכר של הצדיקים לעתיד לבא, כי כמו שמרבוי אותיות מתרבים הצרופים של תורה, כן גם כן מרבוי הנשמות מתרבים האורות. וזה רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם באמרו אנכי מגן לך (בראשית טו א), רמז משה אנכי שהוא עשרת הדברות, יכול אתה לידע מגן לך שהוא השכר של עולם הבא שאמר שכרך הרבה מאד. ועל זה סידר משה התפלה במלת ואתחנן, שאמרו במדרש (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאז הראה הקב"ה למשה אוצר של שכרן של צדיקים, אמר משה אתה החלות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתן הקדוש ברוך הוא בכתב הלוחות שהיו כתובים מזה ומזה (שמות לב טו), והיתה הכוונה בזה כי בסוד אור ישר, בזה ראה שכרן של צדיקים שהיו בלוחות תר"ך אותיות כסדרן, כנגד תר"ך נצוצות אור שהיא השכר של צדיקים שיש לכל צדיק בעולם הבא ב' פעמים יש, דהיינו חלקו וחלק חבירו כמבואר בפסוק (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש (עוקצין פ"ג מי"ב), ולא די שיש לו ש"י עולמות, רק ואוצרותיהם אמלא, אותו האוצר שהיה לו לחבירו ליקח גם כן בגן עדן, נוטל הוא חלקו כדאיתא בחגיגה (ט"ו ע"א), לכן בארצם משנה ירשו (ישעיה סא ז), נמצא שהוא נוחל ב' פעמים י"ש שהוא כמניין כת"ר, וזה סוד בישישים חכמה (איוב יב יב). והנה היה גם כן י' דברות כתובים בסוד אור חוזר שהוא בסוד הדין, והיה נרמז בו גם כן תר"ך נצוצי חושך שהם סוד עונש של רשעי"ם בגיהנם, (וחושך על פני תהום (בראשית א ב) זו מעשיהם של רשעים (ב"ר פ"ג ח'), וז"ש במדרש רבה הרשעים מתכסים בחושך, הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה, כל"י ח"רס דייקא שהוא בגימטריא וחש"ך), שכן הוא סוד הפסוק ורשעי"ם בחושך ידמו (שמואל א' ב ט), רשעים גימטריא תר"ך, ונרמז בפסוק בהכר"ת רשעי"ם תראה (תהלים לז לד) חושבנא דדין כדין, רצה לומר רשעי"ם עולים למספר כר"ת, סמא"ל וסט"ן ונח"ש בגימטריא כר"ת. ועל זה אמר משה שבעניין הלוחות החלות להראות לי אותיות התורה שהם כדמיון נשמה של ישראל, וזה נרמז במה שאמר את עבדך, את דייקא, שמורין על אותיות התורה שהם מורין ודומין לנשמה של כל אחד מישראל. והנה היו הלוחות כתובים מזה ומזה י' בסוד או"ר ישר את גדלך, שהם מצד החסד שמורין על שכרן של צדיקים תר"ך נצוצי אור, והיו כתובים גם כן למפרע בסוד או"ר חוזר, שהם מצד הדין שהם מורים על יד החזקה על תר"ך נצוצי חושך. ועל זה אמר אשר מי בשמים ובארץ, שהלוחות היו שנים כנגד שמים וארץ, כמעשך כנגד תר"ך נצוצי אור, כגבורתך כנגד תר"ך נצוצי חושך, ומאחר שהאותיות מתנוצצים כדמיון הנשמות שבכל אחד ואחד מישראל, בדבר זה אינו יכול אדם לצייר בשכלו שיהיה דמיון האותיות כדמיון הנשמה, לכן אעברה נ"א, נוטרייקון "נשמות "אותיות, רצה לומר שם בארץ ישראל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יוכל אדם לצייר בשכלו ולראות בסודי האותיות המתנוצצים, וזה שאמר את הארץ, את דייקא, רצה לומר מא' ועד תי"ו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת באותיות השגה גדולה בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שבת פ"ט ע"א), רצה לומר על כל אות מן התורה שהוא כנגד נשמה של כל ישראל, לכל אחד מהם קושר לו שכר של עולם הבא שהוא סוד כתר, כי כמו שס' רבוא אותיות של תורה, כן גם כן ס' רבוא של ישראל, נמצא שעל כל אות ואות של תורה, יבא נשמה אחת של ישראל, נמצא שעל כל אות יגיע כתר, שהוא סוד תר"ך נצוצי אור. לכן אמר רב לך, מלת לך דייקא, מה רב טובך אשר צפ"נת ליראיך (תהלים לא כ), צפנ"ת בגימטריא תר"ך, תר"ך נצוצי אור שיגיע לכל נשמה מישראל, וז"ש פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (שם), כי כמו שבני אדם הם ס' רבוא פרצופים, ועל כל פרצוף יגיע כת"ר שהוא תר"ך נצוצי אור, כן גם כן היה קושר הקב"ה כת"ר לכל אות ואות מן התורה. לכן אמר הקב"ה למשה אין שלום בעירך (שבת פ"ט ע"א), בא לרמז למשה שהוא מושלם מכל ס' רבוא נשמות (דב"ר פי"א ט'), בעירך דייקא, שהוא גופו של משה שנקרא עיר, כמ"ש (קהלת ט יד) עיר קטנה, שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) במדרש על הגוף. וכן בפסוק (קהלת ז יט) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, שהם עשרה כחות שבגוף אדם. ומשה לא הבין זה העניין, ואמר כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, השיב הקב"ה היה לך לעזרני, שהתעוררות צריך להיות למטה כשהנשמה מתעוררת למטה, אזי מוסיף כח הגבורה שלמעלה שהם סוד אותיות. לכן פתח ועתה יגדל נ"א כח ה' (במדבר יד יז), נ"א נוטרייקון "נשמה "אותיות, שהנשמה מתעוררת למעלה האות שלה. ולפי שמשה הוא כלל כל הנשמות, נמצא שהוא כלל כל ס' רבוא אותיות התורה, ויש בתורה עוד ס"ה אותיות למעלה מן ס' רבוא, שהוא סוד אדני שהיא השכינה שמתפשטת ומעוברת מס' רבוא, זה סוד כח אדני דייקא כאשר דברת. לכן אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני, לך דייקא שאתה הוא כלל של ס' רבוא, וכלול מן כל הכתרים בסוד ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), לכן אמר כאן רב לך, אתה הוא כלול מן כל הכתרים והאותיות: