וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בריחו [בְּרִיחָ֖יו] וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃
מגלה עמוקות
אופן קמו
ידוע (סנהדרין נ"ו ע"ב) שאדם הראשון פגם בשלשה עבירות, שעשה עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, ובזה קילקל בג' עולמים בריאה יצירה עשיה דתמן נשמה רוח נפש, ובזה קלקל לאדם דבריאה, ואדם דיצירה, ואדם דעשייה, על ידי אשתו חוה נשים דעתן קלות (שבת ל"ג ע"ב), שכתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שפגם בג' שמות מ"ה מנין קל"ה, ואחר כך נתקן על ידי ג' אבות, אברהם תיקן עבודה זרה, יצחק שפיכות דמים, יעקב גילוי עריות. והנה בתחלת שליחותו ששלח הקב"ה למשה שהוא יהיה התיקון של אדם הראשון, באמרו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב (שמות ג ו). וקשה הלא אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות ט"ז ע"ב), ולא ייחד הקב"ה שמו על שום בריה רק על ג' אבות. ותו אית לי שאלה, הלא עמרם אבי משה היה חי באותו שעה, ואינו מייחד הקב"ה שמו בחיים (תנחומא תולדות סי' ז') הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), ואיך אמר בכאן אנכי אלהי אביך. אבל אמר אביך על אדם הראשון שכבר מת, והוא ברזא דגלגולא שהיה משה בנו מתחלה, שנתגלגל בשני בנים של אדם הראשון בשת ובהבל, והוצרך הקב"ה להודיע למשה שצריך לתקן ברא אבא, לכן הזכיר לו שלשה אבות שכל אחד התחיל לתקן, אברהם תיקן נפש, יצחק רוח, יעקב נשמה. ולכן כששאל משה מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), אמר כפל מה, האחד היא שאלה, והשני היא תשובה, כשאמר לו מה שמו, צריך אני להשיב להם מה אומר אליהם, צריכין אנו לתקן שם של מה שקלקל בו אד"ם הראשון. והנה כשקבל משה לחות, איתמר גביה (תהלים סח יט) לקחת מתנות באדם (שמו"ר פכ"ח א'), שאז תיקן פרצוף אדם. וכן באהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב, שבאותו שעה נתקן אדם. ועל זה התחיל משה להתפלל, מאחר שאתה החלות להראות תיקון אדם בשעת קבלת הלוחות במלת החלו"ת, אז לקח מתנות באדם. וכן אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שאז כשהוקם אהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב (ויקרא א ב), והנה בב' מקומות אלו החלות להראות לי לתקן תיקון אברהם נפש את גדלך, יצחק רוח ידך החזקה, יעקב נשמה אשר מי אל וגומר, ואמר אשר יעשה בפעם שני, ובמלת אשר נרמזין התיקון, שכן אש"ר בגימטריא פרצ"וף אד"ם, מאחר שהחלות לתקן פרצוף אדם, כמעשיך בשעת הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), כגבורתיך בשעת הקמת המשכן שאז ראו גבורות משה שרבות בנות עשו חיל (משלי לא כט), ס' רבוא לא יכלו להקים את המשכן רק הביאו המשכן אל משה (שמות לט לג), ואת עלית על כלנה (שמו"ר פנ"ב ד'), נמצא שזה נרמז במלת גבורתיך. לכן מבקש אני גם כן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ולתקן שם של מ"ה שהוא בעולם היצירה, כמו שאמר מתחילה עבדיך דייקא, שהוא על עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא בעולם היצירה, שכן מטטרו"ן עם הכולל בגימטריא יציר"ה, דתמן שם של מ"ה שיניקתו מאות ו' של שם בן ד' כשתצרף ו' של שם עם מ"ה, תמצא סודו נ"א. ז"ש אעברה, רוצה אני להעביר לארץ ישראל לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בו' של שם שהוא בעולם היצירה מקום עבדך שהוא מטטרון, דתמן מילוי שם של מ"ה, הרי נ"א, לכן צריך אני לראות את הארץ דאיתמר ביה וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר יג יח), מ"ה דייקא, תמן יהיה יכולת בידו לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בשם של מ"ה. וכן יעקב אמר בשעה שהראה לו הקב"ה בסולם שופרא דאדם הראשון (ב"מ פ"ד ע"א), אמר יעקב מה נורא מקום הזה (בראשית כח יז), צריך לתקן שם של מ"ה שהוא חטא של אדם הראשון במקום הזה שהוא ארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ. ולפי שיעקב אמר אין זה, תיקון זה לא יכול להיות רק בבית אלהים דאיתמר שם מ"ה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), לכן אמר משה והלבנון, שהוא במקום המקדש לתקן שם של מ"ה. השיב הקב"ה רב ל"ך, דייקא בשם של משה נרמז כבר תקנת ג' תיקונים של ג' אבות, שכל אחד מן ג' אבות תיקן שם של מ"ה, אברהם בעבודה זרה, יצחק בשפיכת דמים, יעקב בגילוי עריות. ועל זה מורה ש' של משה, שהיא ש' רבתי של שיר השירים, שכתב בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קי"ט ע"ב) שג' ענפי דש' הם ג' אבות. ואחר כך נשתיירו אתוון מ"ה מן משה, להורות נתן בלבו מה שתקנו ג' אבות בשם מ"ה שפגם אדם הראשון, הכל יתקן משה ושמו מעיד עליו. וז"ש מ"ה רב טובך (תהלים לא כ), רצה לומר רב טוב הצפון ליריאיו שהוא משה, הוא שתיקן שם של מ"ה. וז"ש מסו"ה של משה (שמות לד לג), מ"ה שם בנו (משלי ל ד) זה משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), וס"ו של מסו"ה הם סוד כל הנפש הבאים ליעקב ששים ושש (בראשית מו כו), שמשה הוא כלל כל הנפשות, ולכן נקרא משה, בסוד מה שם בנו, ועל כן אל תוסף דבר עוד:
ידוע (סנהדרין נ"ו ע"ב) שאדם הראשון פגם בשלשה עבירות, שעשה עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, ובזה קילקל בג' עולמים בריאה יצירה עשיה דתמן נשמה רוח נפש, ובזה קלקל לאדם דבריאה, ואדם דיצירה, ואדם דעשייה, על ידי אשתו חוה נשים דעתן קלות (שבת ל"ג ע"ב), שכתב האר"י ז"ל בכנפי יונה שפגם בג' שמות מ"ה מנין קל"ה, ואחר כך נתקן על ידי ג' אבות, אברהם תיקן עבודה זרה, יצחק שפיכות דמים, יעקב גילוי עריות. והנה בתחלת שליחותו ששלח הקב"ה למשה שהוא יהיה התיקון של אדם הראשון, באמרו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב (שמות ג ו). וקשה הלא אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות ט"ז ע"ב), ולא ייחד הקב"ה שמו על שום בריה רק על ג' אבות. ותו אית לי שאלה, הלא עמרם אבי משה היה חי באותו שעה, ואינו מייחד הקב"ה שמו בחיים (תנחומא תולדות סי' ז') הן בקדושיו לא יאמין (איוב טו טו), ואיך אמר בכאן אנכי אלהי אביך. אבל אמר אביך על אדם הראשון שכבר מת, והוא ברזא דגלגולא שהיה משה בנו מתחלה, שנתגלגל בשני בנים של אדם הראשון בשת ובהבל, והוצרך הקב"ה להודיע למשה שצריך לתקן ברא אבא, לכן הזכיר לו שלשה אבות שכל אחד התחיל לתקן, אברהם תיקן נפש, יצחק רוח, יעקב נשמה. ולכן כששאל משה מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), אמר כפל מה, האחד היא שאלה, והשני היא תשובה, כשאמר לו מה שמו, צריך אני להשיב להם מה אומר אליהם, צריכין אנו לתקן שם של מה שקלקל בו אד"ם הראשון. והנה כשקבל משה לחות, איתמר גביה (תהלים סח יט) לקחת מתנות באדם (שמו"ר פכ"ח א'), שאז תיקן פרצוף אדם. וכן באהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב, שבאותו שעה נתקן אדם. ועל זה התחיל משה להתפלל, מאחר שאתה החלות להראות תיקון אדם בשעת קבלת הלוחות במלת החלו"ת, אז לקח מתנות באדם. וכן אתה החלות להראות, ר"ת אה"ל, שאז כשהוקם אהל מועד איתמר שם אדם כי יקריב (ויקרא א ב), והנה בב' מקומות אלו החלות להראות לי לתקן תיקון אברהם נפש את גדלך, יצחק רוח ידך החזקה, יעקב נשמה אשר מי אל וגומר, ואמר אשר יעשה בפעם שני, ובמלת אשר נרמזין התיקון, שכן אש"ר בגימטריא פרצ"וף אד"ם, מאחר שהחלות לתקן פרצוף אדם, כמעשיך בשעת הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), כגבורתיך בשעת הקמת המשכן שאז ראו גבורות משה שרבות בנות עשו חיל (משלי לא כט), ס' רבוא לא יכלו להקים את המשכן רק הביאו המשכן אל משה (שמות לט לג), ואת עלית על כלנה (שמו"ר פנ"ב ד'), נמצא שזה נרמז במלת גבורתיך. לכן מבקש אני גם כן אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ולתקן שם של מ"ה שהוא בעולם היצירה, כמו שאמר מתחילה עבדיך דייקא, שהוא על עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא בעולם היצירה, שכן מטטרו"ן עם הכולל בגימטריא יציר"ה, דתמן שם של מ"ה שיניקתו מאות ו' של שם בן ד' כשתצרף ו' של שם עם מ"ה, תמצא סודו נ"א. ז"ש אעברה, רוצה אני להעביר לארץ ישראל לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בו' של שם שהוא בעולם היצירה מקום עבדך שהוא מטטרון, דתמן מילוי שם של מ"ה, הרי נ"א, לכן צריך אני לראות את הארץ דאיתמר ביה וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר יג יח), מ"ה דייקא, תמן יהיה יכולת בידו לתקן קילקול של אדם הראשון שפגם בשם של מ"ה. וכן יעקב אמר בשעה שהראה לו הקב"ה בסולם שופרא דאדם הראשון (ב"מ פ"ד ע"א), אמר יעקב מה נורא מקום הזה (בראשית כח יז), צריך לתקן שם של מ"ה שהוא חטא של אדם הראשון במקום הזה שהוא ארץ ישראל, ז"ש ואראה את הארץ. ולפי שיעקב אמר אין זה, תיקון זה לא יכול להיות רק בבית אלהים דאיתמר שם מ"ה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), לכן אמר משה והלבנון, שהוא במקום המקדש לתקן שם של מ"ה. השיב הקב"ה רב ל"ך, דייקא בשם של משה נרמז כבר תקנת ג' תיקונים של ג' אבות, שכל אחד מן ג' אבות תיקן שם של מ"ה, אברהם בעבודה זרה, יצחק בשפיכת דמים, יעקב בגילוי עריות. ועל זה מורה ש' של משה, שהיא ש' רבתי של שיר השירים, שכתב בזוהר פרשת תרומה (זוהר ח"ב קי"ט ע"ב) שג' ענפי דש' הם ג' אבות. ואחר כך נשתיירו אתוון מ"ה מן משה, להורות נתן בלבו מה שתקנו ג' אבות בשם מ"ה שפגם אדם הראשון, הכל יתקן משה ושמו מעיד עליו. וז"ש מ"ה רב טובך (תהלים לא כ), רצה לומר רב טוב הצפון ליריאיו שהוא משה, הוא שתיקן שם של מ"ה. וז"ש מסו"ה של משה (שמות לד לג), מ"ה שם בנו (משלי ל ד) זה משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), וס"ו של מסו"ה הם סוד כל הנפש הבאים ליעקב ששים ושש (בראשית מו כו), שמשה הוא כלל כל הנפשות, ולכן נקרא משה, בסוד מה שם בנו, ועל כן אל תוסף דבר עוד:
מגלה עמוקות
אופן רמז
הקדמה מפורסמת מחכמי האמת סוד הלוחות שהיו משקלם מ' סאה (כדאיתא בפרקי רבי אליעזר), שהיא שיעור מקוה שיש בה ר"מ קבין, תרמ"ח טפחים, ותתק"ס לוגין. ולכן קיבל משה התורה במ' יום, שכמו שבכל סאה יש ו' קבין, ובכל קב ד' לוגין, כן גם כן היום נחלק לד' עתים, ובכל עת יש בו ו' שעות, וכמו שבמקוה יש תתק"ס לוגין, כן בארבעים יום תתק"ס שעות, נמצא שלמד משה תורה שבעל פה בתתק"ס שעות שהוא שיעור מקוה. וז"ש הפסוק (משלי יג יד) תורת חכם מקור חיים, וכן גם כן יצירת הולד בתתק"ס שעות, כי עיקר היצירה הוא עבור תורה שבעל פה, ולכן מתניתין בגימטריא תתק"ס, ולפי שאין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר פט"ז ד'), ולכן גם כן מהלך של ארץ ישראל היא מ' יום, שהיא תתק"ס שעות מהלך אדם בינוני. ולדעתי ז"ש (ירמיה יד ח) מקוה ישראל ה', רצה לומר שם של ה' בו תמצא הסאין והקבין והלוגין, כי צורת שם של ארבע, דהיינו ב' ההי"ן של השם, אחת צורתה ד"ו, אחת צורתה ד"י, שהם סוד כ"ד תכשיטי כלה כמבואר בספר כנפי יונה. וז"ש (שה"ש ב טז) דודי לי, ר"ל כשהשם הוא צורת דוד"י, אזי עולה מספרו ל"י. וזה שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה, וזה נרמז בפסוק (שמות כד יח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום, עם ה' דייק שם ה' דייקא על ארבעים, וזהו שסמוך ליה (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, לי לשמי, שצורת שם ה' עולה כמנין ל"י שבהם תלוין הלקוחים והזיווג של ישראל עם הקב"ה. וז"ש ויקחו לי תרומה, ואיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רע"ב ע"א) תורה מ', נמצא שצורת שם של הוי"ה, מורה על חשבון ו' בסוד מ' סאה, ובמספר שם של ד' נרמזין הקבין, שם בן ד' עולה כ"ו, ותכה זה על זה כ' פעמים ו', הרי ק"ך. ו' פעמים כ', הרי ר"ס. וז"ש (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט, ר"ל מ' יום הביט משה תמונת ה' שעולה מ' בצורתה. מזה הטעם כשקבלו ישראל התורה שהיו ישראל למטה בדמות החיות במרכבה, דאתמר גבייהו (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, כן גם כן ישראל בשעת קבלת התורה רצוא על ידי נוריואל, ושוב על ידי מטטרון, הכי סליק בחושבנא שניהם יחד גימטריא תורה, מלאכי צבאות ידודון (תהלים סח יג), שחזרו לאחוריהן י"ב מיל על כל דבור ודבור (שבת פ"ח ע"ב), הרי י' דברות י' פעמים י"ב הרי ק"ך מיל, שהם רצוא ואחר כך ושוב, וחזר ואמר ידודון י"ב מיל הרי ק"ך. וז"ש משה בן עמרם שהיו ישראל ד' פעמים ס' רבוא כמנין ר"ם [כמ"ש במדרש פרשת כי תשא (שמו"ר)], אבל לזה הדרך היו ישראל ר"ם קבין, שבמקוה שהלכו בשעת קבלת התורה ר"ם מיל, לקיים קרא מקוה ישראל הוי"ה (ירמיה י"ד), הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג כט) דייקא, שבמספר הוי"ה תמצא ר"ם קבין של מקוה ישראל. וכן גם כן תמצא בשם הוי"ה תתק"ס לוגין כזה, כ"ף וי"ו, תכה הנעלם זה אל זה, ו' פעמים ף' הרי ת"פ, פ' פעמים ו' הרי ת"פ, הרי תתק"ס. וז"ש (דברים ד לה) ה' הוא האלהים, ר"ל כשתמלא שם של הוי"ה כ"ף וי"ו, תמצא הנעלם שהוא פ"ו הוא אלהים. וזהו כוונת הפסוק (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמורו חקיו ובריתו ינצורו (תהלים קה מה), ר"ל שנתן הקב"ה לישראל ארץ ישראל שהיה מהלך מ' יום, עבור התורה שניתנה במ' יום. וכן הוא אומר כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), כל אותן הימים שהיה משה בהר שהיה ק"ך ימים, כדי לתת להם נחלת גוים שהיא מהלך מ' יום. וז"ש מעשה ידיו, שרמז על הלוחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז). ועל זה התחיל משה לבקש ואתחנן אל ה' דייקא, בעת ההיא כשהיה משה בן ק"ך שנה, שהם כנגד ק"ך ימים שהיה בהר שהם ג' פעמים מ', שנרמז בשם של ה' מספר של מ' סאין ור"ם קבין ותתק"ס לוגין, שהם הימים והשעות שהיה משה בהר שהוא סוד מקוה כמ"ש. וזהו הרמז אתה החלות להראות, ר"ת אהל, כשהוקם אהל מועד אתמר תמן (שמות מ יז) הוקם המשכן, שהוא בהפוך אתוון קומה, וכן מקוה שכתב בספר גלי רזיא, עיין שם. ולדעתי הם לקביל ג' פעמים אלו לקביל הלוחות, שהיו משקלם מ' סאה שהם גם כן שיעור מקוה. ולפי שמשה היה ג' פעמים בהר כל אחד מ' יום, לקביל ג' עולמות בריאה יצירה עשיה שהם סוד ג' קטרין "נפש "רוח "נשמה, שכל אחת צריכין לטבול בתתק"ס לוגין שלמעלה בסוד נהר דינור נגיד ונפיק (דניאל ז י). ולפי שבמ' יום יכול אדם בינוני לילך ת' פרסה על ת' פרסה כדאיתא במסכת פסחים (צ"ד ע"א), וז"ש גלגולוהי נו"ר דלי"ק (דניאל ז ט), בגימטריא ת'. לקביל מ' יום של הר סיני אמר שאז נתקנו תתק"ס לוגין של נפש אמר את גדלך, כמ"ש הן הראנו את גדלו (דברים ה כא), שאז נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו) לקביל נפש. ואחר כך באהל מועד שאז נצטוה בענין הוראות תורה שבעל פה, אמר את ידך החזקה דאתמר (שמות לט לג) ויביאו המשכן אל משה, את עלית על כלנה (משלי לא כט, שמו"ר פנ"ב ד'), שאז נתקן הרוח בתתק"ס לוגין שביצירה, שאז הוקם המשכן כמ"ש במדרש (במ"ר פי"ב ב') שרמז הקב"ה למטטרון שיעשה למעלה גם כן משכן, שהקים המשכן ביצירה דתמן עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד ד), ואז נתקן הרוח ותתק"ס לוגין, ובמהלך מ' יום ת' פרסה כמניין נור דליק. ולקביל מ' יום אחרונים שהם כנגד התיקון הנשמה שהיא בבריאה, שלקביל זה קבלו התורה פעם שלישית בערבות מואב, אמר אשר מי אל בשמים ובארץ. ומטעם זה חזרו לאחוריהם ק"ך מיל שהוא גם כן מ', ולהורות שצריכין לתקן ג' קטרין דלהון שהם נפש רוח נשמה, כל אחת במ' יום שהוא מ' סאה שהוא שיעור תתק"ס לוגין. ולפי שג' פעמים אלו שעלה משה הוא סוד תתק"ס, לכן אמר אעברה נא, שהרי נתן להם ארצות גוים, לבעבור שישמור חקיו ותורתו, נמצא שתכלית ארץ ישראל שהיא מהלך מ' יום הוא עבור התורה, כמ"ש שישמור חקיו ותורותיו שניתנה במ' יום שהם תתק"ס לוגין, לכן כשאהיה בארץ ישראל אז אתקן המקוה שהיא סוד שם הוי"ה דתמן נרמזין הקבין וסאין ולוגין, וארץ ישראל היא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד (דברים יא יב), לכן מהלך ארץ ישראל מ' יום שיעור תתק"ס שעות, וקחשיב תלת דרגין לקבל נפש רוח נשמה. והשיב הקב"ה רב לך, כבר נחלקו שנותיך על ק"ך שהם ג' פעמים מ', לקביל ג' עליות שעלה משה להר כל אחת מ', ועתה עלה ראש הפסגה כדאיתא בסוטה (י"ג ע"ב) שי"ב מעלות היו בהר נבו, כולם פסע משה בפסיעה אחת כל אחת כלולה מעשר הרי ק"ך, הרי שלשה פעמים ארבעים. וצו את יהושע וחזקהו, שגם הוא היה ראוי להיות מאה ועשרים שנים, לכן אמר ואמצהו, רק שחטא יהושע גרם שנסתלק ממנו עשר שנים (במ"ר פכ"ב ו'). או יש טעם אחר על ענין ק"ך ימים שהיה בהר, ארבעים יום ראשונים כנגד הזכר שכתבה התורה (ויקרא יב ד) שצריכה אשה להמתין על קרבנה ארבעים יום, וימי טומאה וימי טהרה על נקבה פ' יום (ויקרא יב ה). ועל זה אמר בעת ההוא, וקרינן ביה ההיא, שהם זכר ונוקבא, שבאותן הימים שעלה משה להר הוצרך לתקן ימים זכר ונוקבא, וכשנשלם ק"ך ימים, אז ויקהל משה (שמות לה א) ליתן נדבה למשכן. לכן אתה החלות להראות, ר"ת אהל, שרמז על אהל מועד את גדלך לקביל סטרא דדכורא, גדלך בגימטריא הב"ן, ידך החזקה סטרא דנוקבא. וכן כשהוקם המשכן היה שקול כמו שנברא שמים וארץ [תנחומא פרשת פקודי (סי' ב')], רמז שהם זכר ונוקבא, ולכן אמר אעברה נא, לקביל נוקבא אמר הארץ הטובה, לקביל דכורא אמר ההר הטוב. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת דכר ונוקבא בענין שכתוב עליהם התורה שנעשו בהם נסים על ק"ך מיל וכדאיתא בסוטה בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ג), וכן כשנסעו מרעמסס לסכות הלכו ק"ך אלפים אמה, וכן בשעת מתן תורה כמ"ש, ובעגל באו ק"ך רבוא מלאכי חבלה (שבת פ"ח.), ומשה יקח את האהל (שמות לג ז) זכה לכולם, כמו שכתוב רב לך:
הקדמה מפורסמת מחכמי האמת סוד הלוחות שהיו משקלם מ' סאה (כדאיתא בפרקי רבי אליעזר), שהיא שיעור מקוה שיש בה ר"מ קבין, תרמ"ח טפחים, ותתק"ס לוגין. ולכן קיבל משה התורה במ' יום, שכמו שבכל סאה יש ו' קבין, ובכל קב ד' לוגין, כן גם כן היום נחלק לד' עתים, ובכל עת יש בו ו' שעות, וכמו שבמקוה יש תתק"ס לוגין, כן בארבעים יום תתק"ס שעות, נמצא שלמד משה תורה שבעל פה בתתק"ס שעות שהוא שיעור מקוה. וז"ש הפסוק (משלי יג יד) תורת חכם מקור חיים, וכן גם כן יצירת הולד בתתק"ס שעות, כי עיקר היצירה הוא עבור תורה שבעל פה, ולכן מתניתין בגימטריא תתק"ס, ולפי שאין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר פט"ז ד'), ולכן גם כן מהלך של ארץ ישראל היא מ' יום, שהיא תתק"ס שעות מהלך אדם בינוני. ולדעתי ז"ש (ירמיה יד ח) מקוה ישראל ה', רצה לומר שם של ה' בו תמצא הסאין והקבין והלוגין, כי צורת שם של ארבע, דהיינו ב' ההי"ן של השם, אחת צורתה ד"ו, אחת צורתה ד"י, שהם סוד כ"ד תכשיטי כלה כמבואר בספר כנפי יונה. וז"ש (שה"ש ב טז) דודי לי, ר"ל כשהשם הוא צורת דוד"י, אזי עולה מספרו ל"י. וזה שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה, וזה נרמז בפסוק (שמות כד יח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום, עם ה' דייק שם ה' דייקא על ארבעים, וזהו שסמוך ליה (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, לי לשמי, שצורת שם ה' עולה כמנין ל"י שבהם תלוין הלקוחים והזיווג של ישראל עם הקב"ה. וז"ש ויקחו לי תרומה, ואיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רע"ב ע"א) תורה מ', נמצא שצורת שם של הוי"ה, מורה על חשבון ו' בסוד מ' סאה, ובמספר שם של ד' נרמזין הקבין, שם בן ד' עולה כ"ו, ותכה זה על זה כ' פעמים ו', הרי ק"ך. ו' פעמים כ', הרי ר"ס. וז"ש (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט, ר"ל מ' יום הביט משה תמונת ה' שעולה מ' בצורתה. מזה הטעם כשקבלו ישראל התורה שהיו ישראל למטה בדמות החיות במרכבה, דאתמר גבייהו (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, כן גם כן ישראל בשעת קבלת התורה רצוא על ידי נוריואל, ושוב על ידי מטטרון, הכי סליק בחושבנא שניהם יחד גימטריא תורה, מלאכי צבאות ידודון (תהלים סח יג), שחזרו לאחוריהן י"ב מיל על כל דבור ודבור (שבת פ"ח ע"ב), הרי י' דברות י' פעמים י"ב הרי ק"ך מיל, שהם רצוא ואחר כך ושוב, וחזר ואמר ידודון י"ב מיל הרי ק"ך. וז"ש משה בן עמרם שהיו ישראל ד' פעמים ס' רבוא כמנין ר"ם [כמ"ש במדרש פרשת כי תשא (שמו"ר)], אבל לזה הדרך היו ישראל ר"ם קבין, שבמקוה שהלכו בשעת קבלת התורה ר"ם מיל, לקיים קרא מקוה ישראל הוי"ה (ירמיה י"ד), הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג כט) דייקא, שבמספר הוי"ה תמצא ר"ם קבין של מקוה ישראל. וכן גם כן תמצא בשם הוי"ה תתק"ס לוגין כזה, כ"ף וי"ו, תכה הנעלם זה אל זה, ו' פעמים ף' הרי ת"פ, פ' פעמים ו' הרי ת"פ, הרי תתק"ס. וז"ש (דברים ד לה) ה' הוא האלהים, ר"ל כשתמלא שם של הוי"ה כ"ף וי"ו, תמצא הנעלם שהוא פ"ו הוא אלהים. וזהו כוונת הפסוק (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמורו חקיו ובריתו ינצורו (תהלים קה מה), ר"ל שנתן הקב"ה לישראל ארץ ישראל שהיה מהלך מ' יום, עבור התורה שניתנה במ' יום. וכן הוא אומר כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), כל אותן הימים שהיה משה בהר שהיה ק"ך ימים, כדי לתת להם נחלת גוים שהיא מהלך מ' יום. וז"ש מעשה ידיו, שרמז על הלוחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז). ועל זה התחיל משה לבקש ואתחנן אל ה' דייקא, בעת ההיא כשהיה משה בן ק"ך שנה, שהם כנגד ק"ך ימים שהיה בהר שהם ג' פעמים מ', שנרמז בשם של ה' מספר של מ' סאין ור"ם קבין ותתק"ס לוגין, שהם הימים והשעות שהיה משה בהר שהוא סוד מקוה כמ"ש. וזהו הרמז אתה החלות להראות, ר"ת אהל, כשהוקם אהל מועד אתמר תמן (שמות מ יז) הוקם המשכן, שהוא בהפוך אתוון קומה, וכן מקוה שכתב בספר גלי רזיא, עיין שם. ולדעתי הם לקביל ג' פעמים אלו לקביל הלוחות, שהיו משקלם מ' סאה שהם גם כן שיעור מקוה. ולפי שמשה היה ג' פעמים בהר כל אחד מ' יום, לקביל ג' עולמות בריאה יצירה עשיה שהם סוד ג' קטרין "נפש "רוח "נשמה, שכל אחת צריכין לטבול בתתק"ס לוגין שלמעלה בסוד נהר דינור נגיד ונפיק (דניאל ז י). ולפי שבמ' יום יכול אדם בינוני לילך ת' פרסה על ת' פרסה כדאיתא במסכת פסחים (צ"ד ע"א), וז"ש גלגולוהי נו"ר דלי"ק (דניאל ז ט), בגימטריא ת'. לקביל מ' יום של הר סיני אמר שאז נתקנו תתק"ס לוגין של נפש אמר את גדלך, כמ"ש הן הראנו את גדלו (דברים ה כא), שאז נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו) לקביל נפש. ואחר כך באהל מועד שאז נצטוה בענין הוראות תורה שבעל פה, אמר את ידך החזקה דאתמר (שמות לט לג) ויביאו המשכן אל משה, את עלית על כלנה (משלי לא כט, שמו"ר פנ"ב ד'), שאז נתקן הרוח בתתק"ס לוגין שביצירה, שאז הוקם המשכן כמ"ש במדרש (במ"ר פי"ב ב') שרמז הקב"ה למטטרון שיעשה למעלה גם כן משכן, שהקים המשכן ביצירה דתמן עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד ד), ואז נתקן הרוח ותתק"ס לוגין, ובמהלך מ' יום ת' פרסה כמניין נור דליק. ולקביל מ' יום אחרונים שהם כנגד התיקון הנשמה שהיא בבריאה, שלקביל זה קבלו התורה פעם שלישית בערבות מואב, אמר אשר מי אל בשמים ובארץ. ומטעם זה חזרו לאחוריהם ק"ך מיל שהוא גם כן מ', ולהורות שצריכין לתקן ג' קטרין דלהון שהם נפש רוח נשמה, כל אחת במ' יום שהוא מ' סאה שהוא שיעור תתק"ס לוגין. ולפי שג' פעמים אלו שעלה משה הוא סוד תתק"ס, לכן אמר אעברה נא, שהרי נתן להם ארצות גוים, לבעבור שישמור חקיו ותורתו, נמצא שתכלית ארץ ישראל שהיא מהלך מ' יום הוא עבור התורה, כמ"ש שישמור חקיו ותורותיו שניתנה במ' יום שהם תתק"ס לוגין, לכן כשאהיה בארץ ישראל אז אתקן המקוה שהיא סוד שם הוי"ה דתמן נרמזין הקבין וסאין ולוגין, וארץ ישראל היא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד (דברים יא יב), לכן מהלך ארץ ישראל מ' יום שיעור תתק"ס שעות, וקחשיב תלת דרגין לקבל נפש רוח נשמה. והשיב הקב"ה רב לך, כבר נחלקו שנותיך על ק"ך שהם ג' פעמים מ', לקביל ג' עליות שעלה משה להר כל אחת מ', ועתה עלה ראש הפסגה כדאיתא בסוטה (י"ג ע"ב) שי"ב מעלות היו בהר נבו, כולם פסע משה בפסיעה אחת כל אחת כלולה מעשר הרי ק"ך, הרי שלשה פעמים ארבעים. וצו את יהושע וחזקהו, שגם הוא היה ראוי להיות מאה ועשרים שנים, לכן אמר ואמצהו, רק שחטא יהושע גרם שנסתלק ממנו עשר שנים (במ"ר פכ"ב ו'). או יש טעם אחר על ענין ק"ך ימים שהיה בהר, ארבעים יום ראשונים כנגד הזכר שכתבה התורה (ויקרא יב ד) שצריכה אשה להמתין על קרבנה ארבעים יום, וימי טומאה וימי טהרה על נקבה פ' יום (ויקרא יב ה). ועל זה אמר בעת ההוא, וקרינן ביה ההיא, שהם זכר ונוקבא, שבאותן הימים שעלה משה להר הוצרך לתקן ימים זכר ונוקבא, וכשנשלם ק"ך ימים, אז ויקהל משה (שמות לה א) ליתן נדבה למשכן. לכן אתה החלות להראות, ר"ת אהל, שרמז על אהל מועד את גדלך לקביל סטרא דדכורא, גדלך בגימטריא הב"ן, ידך החזקה סטרא דנוקבא. וכן כשהוקם המשכן היה שקול כמו שנברא שמים וארץ [תנחומא פרשת פקודי (סי' ב')], רמז שהם זכר ונוקבא, ולכן אמר אעברה נא, לקביל נוקבא אמר הארץ הטובה, לקביל דכורא אמר ההר הטוב. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת דכר ונוקבא בענין שכתוב עליהם התורה שנעשו בהם נסים על ק"ך מיל וכדאיתא בסוטה בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ג), וכן כשנסעו מרעמסס לסכות הלכו ק"ך אלפים אמה, וכן בשעת מתן תורה כמ"ש, ובעגל באו ק"ך רבוא מלאכי חבלה (שבת פ"ח.), ומשה יקח את האהל (שמות לג ז) זכה לכולם, כמו שכתוב רב לך:
זוהר חדש
תְּנוּעֵי דְּטַעֲמֵי קַיְימוֹ כּוֹלָא עַל יְדָא דְמשֶׁה. וְעַל דָּא, (שמות ל״ט:ל״ג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה, דְּאִיהוּ קַיַּים כּוֹלָא בְּרָזָא דִלְהוֹן.