זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃
שערי אורה
ולפי שאמר 'כל גוים סבבוני', נאמר: ראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ). ולפיכך הוא נכנס תחילה לגלות סתריהם של ישראל ופשט יד בשתי אותיות אחרונות של שם ו"ה, לפיכך: כי יד על כס יה מלחמה לי"י בעמלק. כשהוא אומר 'מלחמה לי"י בעמלק', איני יודע מי במי; כשהוא אומר 'מדור דור' גילה הדבר וגילה המקום שפשט בו יד עמלק, וסימן: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג, טו). לפיכך: זכור יהו"ה לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז).
מגלה עמוקות
אופן פד
התפלל משה על דורו של ירמי"ה, שדרשו רז"ל נביא מקרבנך כמוני (דברים יח טו), שהוא ירמיה כדאיתא בפסיקתא (דר"כ פי"ג), ומובא בילקוט (ילקו"ש רמז תתקי"ט) שכל ענינו היה דומה למשה רבינו, זה הוכיח מ' שנה, גם ירמיה הוכיח מ' שנה, זה חיבר ה' חומשי תורה, זה חיבר ה' ספרי קינות, כיוצא בו הרבה עניינים. ובאמת כמוני דייקא, שניצוצו של משה היה בירמיה. וז"ש בעת ההיא, כי עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז) כתיב ההוא, שרמז על משה עצמו שהיה נצוצו בעת ההיא. ולכן אמר ופתח באדנ"י דתמן דינ"א, שנתקיים קרא (רות א יט) ותלכנה שתיהן, שתי ההי"ן הלכו בגלותא כדאיתא בתקון דף מ"א (תיקו"ז יט מ"ב ע"א). ולכן אמר ההוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד נעמי ה' ראשונה שבשם, ואדני הוא סוד רות ה' אחרונה, ונשתיירו אתוון ו"י. ועל אותו עת התפלל משה עתה על עצמו, שהוא היה מתחלה השושבין שראה המטרונא בשלוותה, ואחר כך בימי ירמיה ראה הוא בעצמו המטרונא בניוולה, זה שאמר אתה החלות להראות את עבדך המטרונא בשלוותה, לכן אמר את גדלך, ואחר כך הראית לי בניוולה, וז"ש ידך החזקה, כמו שאמר ירמיה (איכה ג ג) אך בי ישוב יהפוך ידו, ב"י דייקא, כמ"ש (איכה ג א) אני הגבר בעצמי ראה עני, ראה המטרונא בניוולה בשבט עברתו, בימי משה באו ה' מלאכי חבלה, ודחפן משה במטה אלהים שבידו, ועתה יהפוך ידו כל היום, שהקל מן ה' מלאכי חבלה, שהם חרון אף עברה זעם צרה משלחת מלאכי רעים, הקל שבהם הוא עברה שהוא מלשון העברה בעלמא, ואותו הקל שבכולם היה חמור בימי ירמיה, ז"ש בשבט עברתו שהוא ירמיה דייקא. ועליו התפלל משה בכאן, ורצה שלא יחריב הקב"ה את בית המקדש, ואמר אעברה נא, על אותו עברה שיהיה בימים ההם בעת ההיא שבט עברתו, וכשאני אעביר לארץ ישראל ואראה את הארץ, לא יהיה החורבן כלל. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר נגזרה גזירה שיהיו שני חורבנים שנרמזין במלת ר"ב, אחד יחריב רו"ם, ואחד ב"בל, כמ"ש על נהרות בבל וגו', זכור ה' לבני אדום (תהלים קלז ז), לכן אל תוסף דבר שלא יהא החורבן בעולם:
התפלל משה על דורו של ירמי"ה, שדרשו רז"ל נביא מקרבנך כמוני (דברים יח טו), שהוא ירמיה כדאיתא בפסיקתא (דר"כ פי"ג), ומובא בילקוט (ילקו"ש רמז תתקי"ט) שכל ענינו היה דומה למשה רבינו, זה הוכיח מ' שנה, גם ירמיה הוכיח מ' שנה, זה חיבר ה' חומשי תורה, זה חיבר ה' ספרי קינות, כיוצא בו הרבה עניינים. ובאמת כמוני דייקא, שניצוצו של משה היה בירמיה. וז"ש בעת ההיא, כי עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז) כתיב ההוא, שרמז על משה עצמו שהיה נצוצו בעת ההיא. ולכן אמר ופתח באדנ"י דתמן דינ"א, שנתקיים קרא (רות א יט) ותלכנה שתיהן, שתי ההי"ן הלכו בגלותא כדאיתא בתקון דף מ"א (תיקו"ז יט מ"ב ע"א). ולכן אמר ההוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד נעמי ה' ראשונה שבשם, ואדני הוא סוד רות ה' אחרונה, ונשתיירו אתוון ו"י. ועל אותו עת התפלל משה עתה על עצמו, שהוא היה מתחלה השושבין שראה המטרונא בשלוותה, ואחר כך בימי ירמיה ראה הוא בעצמו המטרונא בניוולה, זה שאמר אתה החלות להראות את עבדך המטרונא בשלוותה, לכן אמר את גדלך, ואחר כך הראית לי בניוולה, וז"ש ידך החזקה, כמו שאמר ירמיה (איכה ג ג) אך בי ישוב יהפוך ידו, ב"י דייקא, כמ"ש (איכה ג א) אני הגבר בעצמי ראה עני, ראה המטרונא בניוולה בשבט עברתו, בימי משה באו ה' מלאכי חבלה, ודחפן משה במטה אלהים שבידו, ועתה יהפוך ידו כל היום, שהקל מן ה' מלאכי חבלה, שהם חרון אף עברה זעם צרה משלחת מלאכי רעים, הקל שבהם הוא עברה שהוא מלשון העברה בעלמא, ואותו הקל שבכולם היה חמור בימי ירמיה, ז"ש בשבט עברתו שהוא ירמיה דייקא. ועליו התפלל משה בכאן, ורצה שלא יחריב הקב"ה את בית המקדש, ואמר אעברה נא, על אותו עברה שיהיה בימים ההם בעת ההיא שבט עברתו, וכשאני אעביר לארץ ישראל ואראה את הארץ, לא יהיה החורבן כלל. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר נגזרה גזירה שיהיו שני חורבנים שנרמזין במלת ר"ב, אחד יחריב רו"ם, ואחד ב"בל, כמ"ש על נהרות בבל וגו', זכור ה' לבני אדום (תהלים קלז ז), לכן אל תוסף דבר שלא יהא החורבן בעולם:
מגלה עמוקות
אופן רם
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף:
ראה משה ברוח הקדש התחלת מפלת ל"א מלכים שמעל עכן בחרם ומעל בה' חרמות, ואמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) שהיה כפר בה' חומשי תורה, וזה גרם תחלת מלחמות שלהן שנסו ישראל מפני אויב. על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, קאי אמקרא שלפניו שאמרו את יהושע צויתי בעת ההיא (דברים ג כא), ואמר אתה החלות להראות, החלות דייקא, שהתחלה של ישראל שהראה הקב"ה את גדלך, כמד"א ביום ההוא אחל תת גדלך וגו' (יהושע ג ז), ואת ידך החזקה על מלחמת עי שנענשו ישראל עליה. לכן אמר שם של אל אשר מי אל בשמים ובארץ, לקביל ל"א מלכים שהיה לו ליהושע לכבוש בארץ כנען. ועל זה ביקש אעברה נא, והוא על דרך שאמר ר' יהושע דסכנין [ברבה פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז')] כשהראה הקב"ה למשה שאול המלך, אמר רבש"ע מלך ראשון שבישראל ידקר בחרב (שמואל א' לא ד). וכן בכאן התפלל משה על ההתחלה של ישראל שאתה החלות להראות, אז מיד אתה מראה לי יד החזקה שישראל ינוסו מפני העי, ובזה חילול השם בדבר, לכן אעברה נא, אמר אעברה בה"י, לרמז אעביר ה' חרמות שעבר עכן ועבר בה' חומשי תורה. לכן אמר בעת ההיא, קרי ביה ה', ר"ל שעבר ה' חרמות, ובזה גרם ב' חורבנין, לפי שלקח עכן אדרת שלל (יהושע ז כא), ואיתא בתנחומא פרשת וישב [סי' ב'] שכל מלכים שבעולם היה להם בתים ביריחו, וכל מי שלא היה לו בית אין נקרא מלך, ואדרת שלל שלקח עכן, היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל, ושם עבודה זרה היה כתוב עליה. ולדעתי רזי עילאי הוא, ואתמר את הארץ ואת יריחו (יהושע ב' א), כי יריחו היא כלל כל הארץ, והנה רזא דחכמתא שהיו ז' חומות ביריחו לקביל שבע תועבות נפשו (משלי ו טז), וכל תועבה כלולה מעשר, כדאיתא במדרש אל תקרי שבע אלא שבעים. הרי שיריחו מוקפת בז' חומות, שהם סוד ז' קליפות, וכל קליפה כלולה מעשר, הרי ע' שרים שלמעלה, לכן היו גם כן לכל אחד מן המלכים בית שם. והטעם שנקרא קליפת מלך בבל אדרת, לפי שסופו להחריב בית המקדש, כמ"ש והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), מזה הטעם אתמר גם כן גבי עשו כלו כאדרת שער (בראשית כה כה), לפי שגם עשו החריב בית שני. נמצא לפי זה כמו ששם עבודה זרה כתובה על אדרת שלקח עכן והיא קליפת בבל, כן הוא קליפת עשו, ולכן במזמור על נהרות בבל, אמר גם כן שם (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום, כי שניהם יונקים מן אדרת, ולכן שניהם החריבו הלבנון שהוא בית המקדש, לקיים מ"ש הלבנון באדי"ר יפול. ונמצא שאלו בא משה לארץ ישראל, לא היה עכן נכשל בחרם שלקח אדרת, ונתן כח בקליפה של אדרת להחריב בית המקדש. וזה נרמז במלת אעברה, נוטרייקון 'אדרת 'עשו 'בבל 'ראש 'הקליפות, ר"ל אמר משה רואה אני המעל שימעול עכן בחרם, ויקח אדרת שהיא עבודה זרה של עשו בבל ראש ראש הקליפות, אנת רישא דדהבא (דניאל ב' לח), מזה הטעם אעברה נא ולא יהיה בית המקדש חרב, כנגד הר ציון ששמם (איכה ה יח), אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שלא יפול באדיר. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה ליכנס שלא ימעול עכן בחרם, הלא גם בימי משה מעל עכן בשלשה חרמות, וסימן החרמות שמעל עכן אלה מסע"י בני ישראל (במדבר לג א), 'מדין 'סיחון 'עוג 'יריחו, שלשה חרמות מעל עכן בימי משה, ונמצא שחטא בימי משה יותר מבימי יהושע. (ולכן הוצרכו ישראל לגלות בארבעה מלכיות, שנרמזין בר"ת של 'אלה 'מסעי 'בני 'ישראל, 'אדום 'מדי' 'בבל 'יון. לכן הטעם על אלה הוא אזלא גרש, ועל מסעי בני ישראל הטעם הוא מונח רביעי). לכן על זה אמר הקדוש ברוך הוא רב לך, רצה לומר הלא בימיך היה חוטא יותר מבימי יהושע, ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ ישראל שלא ימעול כשתכנס לשם, הלא כבר חטא בימיך ורב הוא, לכן אל תוסף דבר אלי, אבל צו את יהושע וחזקהו על המלחמה, ואמצהו שהוא בעצמו ילך, כי הוא יעבור, כשהוא בעצמו יעבור אז הוא ינחיל, אבל בעי שלא הלך היא בעצמו, לכן נפלו במלחמה כמ"ש הקב"ה קום לך (יהושע ב' י). גם נרמז במלת רב לך, אתה רוצה לבטל ב' חרבנות 'רומי 'בבל, ר"ב לך אל תוסף: