פולחן על יחזקאל טז:ו

וָרָב. כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני) בֶּן (פלוני) יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו, וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב, יִשְׂמַח אָבִֽיךָ וְאִמֶּֽךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּֽךָ. וְנֶאֱמַר, וָאֶעֱבוֹר עָלַֽיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶֽסֶת בְּדָמָֽיִךְ, וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִי, וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִי. וְנֶאֱמַר, זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְנֶאֱמַר, וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֺהִים: הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ זֶה הַקָּטוֹן (פלוני) בֶּן (פלוני) גָדוֹל יִהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁנִכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:

וָאֹֽמַר לָךְ בְּדָמַֽיִךְ חֲיִי.