פולחן על קהלת ד:יב

תָּנוּ רַבָּנָן חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוֹת. תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן. וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן. וְצִיצִת בְּבִגְדֵיהֶן. וּמְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶן. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד עָרוֹם. הָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עָרוֹם בְּלֹא מִצְוָה. וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בְּמִילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ. נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה. שֶׁנֶּאֱמַר לַמְנַצֵחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. עַל מִילָה שֶׁנִּתְּנָהּ בַּשְּׁמִינִי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִת בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ. הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. שֶׁנֱּאֶמַר וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְאוֹמֵר חֹנֶה מַלְאַךְ יְהֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם: