פולחן על שיר השירים ח:ה

תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם פַּֽעַם אַחַת בַּחֹֽדֶשׁ דַּיָּם אָמַר אַבַּיֵּי הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְמֵימְרָא מְעֻמָּד: מִי זֹאת עוֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּֽקֶת עַל־דּוֹדָהּ: וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט וִיְהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹֽדֶם מִעוּטָהּ שֶׁנֶּאֱמַר אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת הַגְּדֹלִים וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּבִקְשׁוּ אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם אָמֵן:

מִתְרַפֶּֽקֶת עַל דּוֹדָהּ: