פולחן על תהילים יב:א

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הֹוָה כִּֽי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃ יַכְרֵ֣ת יְ֭הֹוָה כׇּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת׃ אֲשֶׁ֤ר אָמְר֨וּ ׀ לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ׃ מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאֶנְקַ֢ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ׃ אִ֥מְר֣וֹת יְהֹוָה֮ אֲמָר֢וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃ אַתָּֽה־יְהֹוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀ מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם׃ סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃

תָּנוּ רַבָּנָן חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוֹת. תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן. וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן. וְצִיצִת בְּבִגְדֵיהֶן. וּמְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶן. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד עָרוֹם. הָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עָרוֹם בְּלֹא מִצְוָה. וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בְּמִילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ. נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה. שֶׁנֶּאֱמַר לַמְנַצֵחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. עַל מִילָה שֶׁנִּתְּנָהּ בַּשְּׁמִינִי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִת בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ. הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. שֶׁנֱּאֶמַר וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְאוֹמֵר חֹנֶה מַלְאַךְ יְהֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם: