איוב ב:יג מדרש: פסיקתא דרב כהנא ומדרש שכל טוב

[ו] כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו כי מכת אויב היכיתיך (ירמיה ל:יד). מכת אויב, מכת איוב היכיתיך. באיוב כת' כשדים שמו שלשה ראשים (איוב א:יז), ובירושלם כת' והעיר נתנה ביד הכשדים (ירמיה לב:כד). באיוב כת' אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), ובירושלם כת' ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א:יג). באיוב כת' ויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב:ח), ובירושלם כת' איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד:ב). באיוב כת' וישבו אתו לארץ שבעת ימים (איוב ב:יג), ובירושל' כת' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב:י). באיוב כת' שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז:טו), ובירו' כת' חגרו שקים (איכה שם). באיוב כת' ועוללתי בעפר קרני (איוב שם), ובירוש' כת' העלו עפר על ראשם (איכה ב:י). באיוב כת' חנוני חנוני אתם רעי (איוב יט:כא), ובירושל' כת' לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז:יג). באיו' כת' כי יד אלוה נגעה בי (איוב שם כא), ובירוש' כת' כי לקחה מיד י"י כפלים (ישעיה מ:ב). א"ר יהוש' בר' נחמיה מה אם איוב שלקה בכפלים נתן לו שכרו בכפלים, אף ירושל' מתנחמת בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ:א).

ותען להם מרים. אין עניה אלא אמירה, ודומה לדבר ותענינה הנשים המשחקות (ש"א יח ז), עלו באר ענו לה (במדבר כא יז), ענו לה' בתודה (תהלים קמז ז), וכה"א ואין דובר אליו דבר וגו' (איוב ב יג), אחרי כן פתח איוב את פיהו ויען איוב ויאמר (שם ג א וב):