יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃
בראשית רבה
ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה - אמר רבי יודן בר סימון: זה אחד משלושה מקומות, שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר: "גזולים הן בידכם" ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג): וישמע אברהם אל עפרון, וישקול אברהם לעפרון. בית המקדש, דכתיב (ד"ה א כא): ויתן דוד לארנן במקום וגו'. וקבורתו של יוסף, (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם. ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא, שכחון מילין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה: תלי הדין יהבא עלי. שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נה): השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ועוד שמע קליה דערבי, דאמר לחבריה: מה את מכסה בי? והיה רוצה לומר: מה את מעסה בי? דכתיב (מלאכי ג): ועסותם רשעים כי יהיו אפר. ועוד שמעון שאמרה איתתא לחברתא: אתון סחיא. והיא השיבה: ואני שכולה גלמודא, גלמודא אנא, נדה. שוב שמע איתתא אחרת, אומרת: אשאיל לי מבנייך. ואמרה: שאילי לי מטאטיך, שנאמר (ישעיה יד): וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם ה' צבאות. אתון מעוררה ללויתך (איוב ג): העתידים עורר לויתן, השאילי לי כסיתתך, אפיק הדה כסיתא למרעיא, במאה קשיטה. אמר רבי אבא בר כהנא: במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים. אמר רבי סימון: קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון. יו"ד, ה"א, מה עבדית הכא? ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אלו חליות, ודייקניתא, שדרכן להנתן בנזמים. ומי כותב את האונה? אמר רבי ברכיה: יו"ד, ה"א, כותב את האונה. ומי מעיד על האונה? י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הה"ד (תהלים קכב): ששם עלו שבטים, שבטי יה עדות לישראל, להודות לשם ה'. י"ה מעיד עליהם, שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד:
מדרש תהילים
דבר אחר זה הים גדול מדבר בשאול. שם רמש ואין מספר אלו המתים. חיות קטנות עם גדולות (איוב ג יט) קטון וגדול שם הוא. שם אניות יהלכון (קהלת יב ה) כי הולך האדם אל בית עולמו. לויתן וגו'. זה טובוי מן הדא מלוויתא. כלם אליך ישברון. שעיניהם תלויות לתחיית המתים. תשלח רוחך יבראון. באותה השעה יאמרו לשם שירה. יהי כבוד ה' לעולם. ותדע לך שאינו מדבר אלא בתחיית המתים. שבתחיית המתים כתיב (ישעיה מב יא) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו. ישימו לה' כבוד. מה כבוד שאומר להלן תחיית המתים אף כבוד שנאמר כאן תחיית המתים. באותה השעה הן אומרים שירה הדא הוא דכתיב (שם י) שירו ליי' שיר חדש: