כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃
מדרש שכל טוב
זקן ושבע. מלמד שהקב"ה מראה להן להצדיקים שכרן לפני מיתתן ונפשם שבעין וישונן להם, כמו שנאמר כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג):
פרקי דרבי אליעזר
וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה הָאָרֶץ הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, עוֹד רָעֲדָה וְרָעֲשָׁה וְאָמְרָה לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֵין לִי כֹּחַ לָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם!״ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֲנִי וְאַתְּ נָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם״, וְחָצוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם: הַלַּיְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַיּוֹם לָאָרֶץ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בָּרָא שְׁנַת חַיִּים, וְאָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְהוּא מְזוֹנוֹ וּרְפוּאָתוֹ וְחַיִּים לוֹ וּמָנוֹחַ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹמֵךְ עִם הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְהִיא נוֹתֶנֶת פֵּרוֹתֶיהָ מָזוֹן לְכָל הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ״.
מדרש תנאים
ד״א הן קרבו ימוך למ' בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימ' למ' נבהל משה ואמ' רבון העולמים בלשון שקלסתיך אתה מבשריני מיתה אני אמרתי (י יד) הן לה' אלה' הש' וש' השמ' ואתה אומ' הן קרבו ימ' למ' אמ' לו עד עכשו לא למדת תורה לך וזווג את האותיות ואת מוצא תשובתך הלך וזיוג את האותיות ויצא לו הנך התחיל עצב אמ' לו הקב״ה אני עושה לך קורת רוח הנך שוכב עם אב' (לא טז) ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח כענין שנ' (איוב ג יג) כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי ואומ' (שם ג יז) ושם ינוחו יגיעי כח: