איוב ג:יח מדרש: פרקי דרבי אליעזר

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה הָאָרֶץ הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, עוֹד רָעֲדָה וְרָעֲשָׁה וְאָמְרָה לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֵין לִי כֹּחַ לָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם!״ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֲנִי וְאַתְּ נָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם״, וְחָצוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם: הַלַּיְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַיּוֹם לָאָרֶץ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בָּרָא שְׁנַת חַיִּים, וְאָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְהוּא מְזוֹנוֹ וּרְפוּאָתוֹ וְחַיִּים לוֹ וּמָנוֹחַ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹמֵךְ עִם הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְהִיא נוֹתֶנֶת פֵּרוֹתֶיהָ מָזוֹן לְכָל הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ״.