לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי־טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ׃
תנחומא בובר
אוי למלכותו של עשו כשיראה הקב"ה מעשיה ויקום ויפרע ממנו, מצינו במצרים כשהקב"ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר ויהי באשמורת הבוקר וגו' (שמות יד כד), ובאשור מה כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל באדום אמר הקב"ה אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין, שנאמר חזון עובדיה כה אמר אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וגו' (עובדיה פסוק א), אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה, ורוח הקודש אומרת ע"י אליפז התימני, ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד א ב), א"ל אליפז לאיוב הרי אתה אומר למה איני כאברהם, כך אמרת, הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר (שם ל יט) סבור אתה שהוא משוה אותך לו, אמר ר' ברכיה סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם ותהי להם הלבנה לאבן גו' (בראשית יא ג), הורני לחומר, א"ל אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר איך תלאה וגו' אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד ג). אתה היית מנחם כל בעלי יסורין כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב"ה להשתבח בך, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה ה) כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו] אם היית רוצה לעשות קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך, כך הקב"ה עתיד להשתבח בך, שנאמר ואזני חרשים תפתחנה (שם), לפסח הייתה אומר אז ידלג כאיל פסח (שם שם ו), והייתה מנחמו, כושל יקימון מליך (איוב שם ד), ועכשיו שנגע בך נבהלתה, כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא] וגו' (שם ה), הלא יראתך כסלתך (שם ו), על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' (שם ז), נח שהיה צדיק נמלט מדורו, אברם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה, זכר נא י הוא נקי אבד וגו', לישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו (שם ח), ומה היה להם מנשמת אלוה יאבדו וגו' (שם ט), שנאמר נפשת ברוחך כסמו ים (שמות טו י), אף כל הרשעים שעתידין לעמוד, שאגת אריה וקול שחל (איוב שם י), א"ל איוב הסתכל נא באביך עשו, א"ל אין לי עסק עמו (הבן) [בן] לא ישא בעון האב וגו', (יחזקאל יח כ), ליש אובד מבלי טרף (איוב שם יא), זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים, ובני לביא יתפרדו (שם), אלו אלופיו, א"ל איוב ואתה מה אתה לך, ואלי דבר יגונב (שם יב), אני נביא אני אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, בסעיפים מחזיונות לילה (שם יג), אמר הקב"ה [לאליפז] לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר חזון עובדיה], דאמר ר' שמואל בר נחמני מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום, אלא אמר הקב"ה, עשו גדל בין שני צדיים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה, ומה כתוב בנבואתו, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר (עובדיה פסוק יח).
בראשית רבה
דבר אחר: ויגש אליו יהודה, זו היא, שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז): החכמה תעוז לחכם וגו'. כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה? לא אמרו אלא, כנגד יוסף הצדיק. אמר רבי יוחנן: בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין, ואמר להם לאחיו: האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד. אמר לו יהודה: בנימין את תפוס, ושלום בבית אבא?! מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה, עד ששמע חושים בן דן, וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה, ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך עליהם. אמר איוב (איוב ד): שאגת אריה וקול שחל. שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו: גור אריה יהודה. וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג): ולדן אמר, דן גור אריה. שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, שכיון שכעס יהודה, נשרו שיניהם של כולם. אמר רבי יהושע בן לוי: אף אחיו, כיון שראו יהודה שכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ, ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד): ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה, שמסר עצמו על בנימין. אמר: שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון, שהטעיתי את אבא ואמרתי לו: אני מביאו לך! באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיון שראה יוסף סימנין של יהודה, מיד נזדעזע ונבהל, אמר: אוי לי, שמא יהרגני! ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה? של בית שילו. אמרו: שני שילטונין זולגות דם. ויש אומרים: כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש. נימה אחת היתה לו בלבו, כיון שהיה כועס, קורע את כולם. מה עשה יוסף באותה שעה? אותו עמוד של אבן, שהיה יושב עליו, בעט בו ועשאו גל של צרורות. מיד, תמה יהודה ואמר: זה גבור ממני! באותה שעה, אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה, ואינה נשלפת לו, אמר יהודה: ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז): החכמה תעוז לחכם: