מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ׃
תנחומא בובר
ואלה המשפטים וגו'. זש"ה מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהלים קמז יט כ), עקילס בן אחותו של אנדרינוס היה מבקש להתתגייר, והיה ירא מפני אנדרינוס דודו, א"ל מבקש אני לעשות סחורה, א"ל שמא אתה חסר כסף או זהב הרי התיסברון לפניך, א"ל מבקש אני לעשות סחורה, ולידע דעתן של בריות, ואני מבקש להימלך בך היאך לעשות, א"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ, לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוין להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, כיון שבא אצלו אחר ימים מצאוהו ר' אליעזר ור' יהושע וראו פניו משונות, אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאילות, והם משיבין אותו, עלה אצל אנגדרינוס, א"ל על מה פניך משונות, שמא הפסידה הפרגמטיא שלך, או שמא דם מיצר לך, א"ל לאו, ולמה פניך משונות, א"ל שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי, א"ל ומי אמר לך, א"ל בך נמלכתי, א"ל אימתי, א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי כל פרגמטיא שאתה רואה שנתונ לארץ עסוק בה שסופה להתעלות, וחזרתי על כל אומות ולא מצאתי אומה הנתונה לארץ כישראל, וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה' גואל ישראל קדושו (לבוזה) [לבזה] נפש למתעב גוי לעבד מושלים וגו' (ישעיה מט ז), אמר לו סונדוקרוס שלו עתידין אלו ששמדתה שיהו המלכים עומדין מפניהם, שנא' מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיה מ טז). הכה אותו אנסרינוס על לחיו, א"ל יש נותן רטיה אלא על המכה, שמא [אדם] נותן על בשר בריא לא על המכה הוא נותן, עכשיו אם רואין גולייר אחד אינן עומדין מפניו, מה עשה סונדוקרוס שלו, עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא), א"ל אדנריינוס לעקילס למה עשית כך, א"ל שבקשתי ללמוד תורה, א"ל היה לך ללמוד ולא לימול, א"ל אם אין אדם מל אינו יכול ללמד, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [חוקי ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט), ליעקב] למי שהוא מל מיעקב, חוקיו זו תורה, ומשפטיו אלו הדינין, [שנאמר] שם שם לו [חוק ומשפט] (שמות טו כה), אמר הקב"ה למשה נתתי להם את התורה, תן להם את המשפטים, אמר להם הקב"ה מבקשים אתם לעמוד בעולם שמרו את המשפטים, שאין (אדם) [עולם] יכול לעמוד בלא משפט, דור המבול לא אבדו מן העולם אלא שעברו על המשפט, אמר ר' אלעזר בן פדת מה כתיב בם, מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד כ), הוי ואלה המשפטים.
מדרש תנחומא
דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁעָבְרוּ עַל הַמִּשְׁפָּטִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: מַה כְּתִיב בָּהֶם, מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים (איוב ד, כ). הֱוֵי, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים. דָּבָר אַחֵר, דּוֹר הַמַּבּוּל עַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט, כְּתִיב בָּהֶם לֹא יָדוּן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם (בראשית ו, ג).
בראשית רבה
ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם - אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: איני נותן רוחי בהם, בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם. רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין: אין גיהינום לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. מאי טעמא? (מלאכי ג) כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא. ורבנן אמרי: יש גיהינום, שנאמר (ישעיה לא): נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה בר רבי אלעי אמר: לא יום ולא גיהינום, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (שם לג): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. אמר רבי יהודה בר אלעי: מהו לא ידון רוחי? עוד אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם. רבי הונא בשם רב אחא אמר: בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן. אמר רבי חייא בר אבא: איני ממלא רוחי בהן, בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעוה"ז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם. אמר רבי יודן בן בתירה: עוד איני דן את הדין הזה לעולם. ר' הונא בשם רבי יוסף אמר: לא אוסיף לא אוסיף, ליסגי ליסגי. רבנן אמרי: לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות. דבר אחר: אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו. דאמר רבי אלעזר: אין לך שהוא מתחייב באדם הזה, אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר: אפילו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר: אפילו מקל, אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט): כי את עול סבלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החתות כיום מדין, כיום הדין. אמר רבי אחא: אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון. רבנן אמרי: מהכא, (דברים כ) כי האדם עץ השדה. מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון. אמר רבי יהושע בר נחמיה: איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעוה"ז ואחר כך אני משגמן ביסורין. אמר ר' איבו: מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין?! הדלת הזו מי מעמידו? שגמיו. אמר רבי אלעזר: בכל מקום שאין דין, יש דין. רב ביבי בריה דר' אמי בשיטת רבי אלעזר: (בראשית ו) לא ידון רוחי. אמר רבי מאיר: הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם) מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים, אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אמר רבי יוסי הגלילי: עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. רבי אומר: ויאמר דור המבול לה' לא ידון. אמר רבי עקיבא: (תהלים י): על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרוש, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין. אמר רבי חנינא בר פפא: אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתו לה מהכא: והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה: