אִם־שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד־עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי־נָֽשֶׁף׃
בראשית רבה
ויבא יעקב מן השדה בערב - תמן תנינן: השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב, אינו יכול לכופן. אמר רבי מונא: מקום שאין מנהג תנאי בית דין הגדול הוא, שתהא הוצאה משל בעל הבית, והכנסה משל פועל. הוצאה משל בעל הבית מנין? שנאמר (תהלים קד): תזרח השמש יאספון. מכאן ואילך, יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין? ולעבודתו עדי ערב, עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב, לומר עד חשיכה, כמה דאת אמר: (איוב ז) עדי נשף. ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: הטריחו על בעל הבית, שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו. עד היכן? עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים, וצולה לו דג מבעוד יום, משום כבוד שבת, ומדליק נר, שנאמר: ויבא יעקב מן השדה בערב, הה"ד (תהלים קד): ולעבודתו עדי ערב: