לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל׃
מדרש אגדה
ונח בן שש מאות שנה. מכאן למדנו שעסק בתיבה מאה [ועשרים] שנים, והיה אומר לדור המבול למה לא תחזרו בתשובה שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם ולהשחיתם, ולכך צוהו לעשות תיבה כדי שינצל בתוכה, והיו מלעיגים עליו, ואומרים לא ירד [אלא] על ביתו ועל אותו האיש, כמה דהוא אמר לפיד בוז לעשתות שאנן וגו' (איוב יב ה). לפיד שהיה מכריז להם נח שיעשו תשובה. בוז שמבזין אותו בעת שמוכיח אותם שהיו שאננים וקשים כעשתות של ברזל. נכון למועדי רגל (שם), זה נח שהיה נכון למועדות רגליהם של דור המבול:
מדרש תנחומא
אַנְשֵׁי סְדוֹם בְּמַה שֶּׁנִּתְגָּאוּ, בּוֹ נִפְרַע מֵהֶם. מַה כְּתִיב בָּהֶן, אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ, נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה, לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל (איוב כח, ה-ח). אָמְרוּ: אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹא אָדָם מֵעוֹבְרֵי דְּרָכִים אֶצְלֵנוּ. הֲרֵי מָזוֹן יוֹצֵא מֵאֶצְלֵנוּ, וְכֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת מִשֶּׁלָּנוּ. בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָכֶם אַתֶּם מִתְגָּאִים, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ (איוב כח, ד). וּכְתִיב: לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל (איוב יב, ה-ו). מִי גָּרַם לָהֶם? לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ (איוב יב, ה-ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדוֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׁבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה (יחזקאל טז, מט). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (בראשית יג, י). מַה כְּתִיב שָׁם, וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא (בראשית יט, לג). מִנַּיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה? אֶלָּא שֶׁזִּמֵּן לָהֶם הַמָּקוֹם יַיִן, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יואל ד, יח). אִם כָּךְ זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַכְעִיסָיו. לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בראשית רבה
"אִישׁ" כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה שכל ק"ך שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן אמרו למה כדין אמר להון כך אמר מאריה דעלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא א"ל אין איתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא כיון שמת מתושלח אמרו ליה הא לא אתי מבולא אלא על ביתיה דההוא גברא הה"ד (איוב יב, ה ): "לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל" א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה ביזיא סבא "לעשתות שאנן" שהיו קשים כעשתות "נכון למועדי רגל" שהיו מוכנים לשני שברים לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה: