איוב יד:טו מדרש: מדרש תנחומא, ויקרא רבה ושמות רבה

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב יד, טו). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה. כָּל מַה שֶּׁאַתָּה גּוֹזֵר, אֲנִי מְקַיְּמָהּ, אֶלָּא לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. יֵשׁ אָדָם מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂה יָדָיו. וְאֵין תִּכְסֹף אֶלָּא לְשׁוֹן תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה וְגוֹ' (בראשית לא, ל). הֱוֵי, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. שֶׁאַתָּה מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. אַתָּה סוֹבֵל אֶת כָּל הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל (ישעיה מו, ד). וְאַתָּה מְצַוֶּה אֶת בְּנֵי קְהָת לִהְיוֹת נוֹשְׂאִין כְּבוֹדְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתַן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם (במדבר ז, ט). הֱוֵי, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. אַתָּה זָן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה מְצַוֶּה אוֹתָן לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח, ב). אַתָּה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, וְאַתָּה מְצַוֶּה לְהַעֲלֹת נֵר תָמִיד, אָנוּ בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, וְאַתָּה אוֹמֵר לְהַדְלִיק נֵרוֹת.

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, טו): תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה נח, ט): אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, לְמַעַן תִּכְסֹף, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִּתְחַמֵּד נַפְשֶׁךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לא, ל): כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה, אָמַר אִיּוֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים בִּרְשׁוּתְךָ וְאֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִּכְסֹף, אֶלָּא תַּשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, הֱוֵי: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ואתה תצוה - הה"ד (איוב יד): תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף. בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו, ואין תכסוף אלא תאוה, שנאמר (בראשית לב): כי נכסוף נכספתה. (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. ואלו הן ד' דברים: הקב"ה סובל עולמו, שנא' (ישעיה מו): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט; וצוה לבני קהת שיסבלוהו, שנאמר ( במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ותדע, שכביכול הוא היה סובלן בשעה שבאו לירדן, שנאמר (יהושע ג): והירדן מלא על כל גדותיו, ולא היו יכולין בני קהת לעבור. מה עשה הקב"ה? סבלם, שנאמר (שם): והיה כנוח כפות רגלי הכהנים. אמר רבי ברכיה: הארון סובל את סובליו ולא הכהנים סבלוהו?! אלא הוא סבלן, שנא' (שם ד): נתקו כפות רגלי הכהנים והקב"ה משמר עולמו, שנאמר (תהלים קכא): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך; ואמר לישראל שישמרוהו, שנאמר (במדבר ג): והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה; ומאיר לעולם, דכתיב (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו. ואמר לישראל: ויקחו אליך שמן זית זך. הוי, למעשה ידיך תכסוף: