איוב יד:כ מדרש: רות רבה (לרנר), פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא ובראשית רבה

תולדות אמר ר' שמואל בר נחמן, כל תולדות שנ' בתורה חסרין בר מתרין, ואלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב: ד) והדין. ומה הן חסרין? ר' איבו בשם ר' ראובן, ו"ו. כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון: זיוו, וחייו, וקומתו, פירות הארץ, ופירות האילן ומאורות. זיוו, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד: כ). חייו, דכת' כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג: יט). קומתו, ויתחבא האדם ואשתו (שם: ח). אמ' ר' יודן, גיועה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פירות הארץ ופירות האילן, דכת' ארורה האדמה בעבורך (שם: יז). מאורות דכת', וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד: כג). ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמ' משום ר' שמעון, אע"ג שנתקלקלו המאורות בערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת שינה פניו ושלחו, שנ' משנה פניו ותשלחהו (איוב שם). אתייה כרבנן ולא כר' יוסי דאמ', אדם הראשון לא לן כבודו עמו. ובמוצאי שבת נוטל את זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, שנ' ויגרש את האדם (בראשית ג: כד). אמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה שברא הב"ה ביום הראשון היה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא. ומנין שגנזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו). ומנין שגנזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). ר' לוי בר נזירה, ל"ו שעות שימשה האורה, י"ב של ערב שבת וי"ב של לילי שבת, וי"ב של (ליל) שבת. כיון שחטא אדם הראשון מערב שבת, בקש הקב"ה לגנוז אותה האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב: ג), ברכו באורה. וכיון ששקעה החמה בלילי השבת. והמתינה אותה האורה משמשת, התחילו הכל מקלסין להב"ה, הה"ד תחת כל השמים ישרהו (איוב לז: ג). מפני מה? ואורו על כנפות הארץ (שם). וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא. נתיירא אדם הראשון. אמ', שמא תאמר אך חושך ישופני (תהלים קלט: יא), ואותו שכת' בו הוא ישופך ראש (בראשית ג: טו), בא לנשכני, שנ' אך חשך ישופני (תהלים שם). מה עשה לו הב"ה? אמ' ר' לוי, זימן לו הב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן את האור ובירך עליה. מה בירך עליה? בורא מאורי האש. איתייה כר' שמואל, דאמ' ר' שמואל, מפני מה מברכין ישראל על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחלת ברייתו של עולם. ר' הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, ששבת כל היום כלו.

[ד] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו וג' (קהלת ח:א). מי כהחכם, זה הקב"ה דכת' ביה י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג:יט). ומי יודע פשר דבר, שפרש התורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שהן מדמים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם, ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח:טז). א"ר יודה בי רבי סימון ואית קריי חורן מחוור יתיר מן הדן, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א:כו). ועוז פניו ישונה (קהלת ח:א), שהוא משתנה ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה אדם הראשון, דכת' אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי (יחזקאל כח:יב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפרש שמות לכל, ויקרא האדם שמות וג' (בראשית ב:כ). חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנס' תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין, אחד לו ואחד לבן ביתו, שלמי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמה בר' חנינה שלש עשרה חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן, הדה היא דכת' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה מסוכתך וג' (יחזקאל כח:יג). ר' שמע' בן לקיש א' אחת עשרה, ורבנין אמרין עשר. ולא פליגין, מן דעבד להון תלת עשרה עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, ומן דעבד להון אחת עשרה עבד להון חדה, מן דעבד להון עשר לא עבד חדה מנהון. ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג:יט). ועוז פניו ישונה (קהלת שם), בשעה שא', האשה אשר נתתה עמדי היא וג' (בראשית ג:יב), אף הקב' שינה פניו וטרדו מגן עדן, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד:כ), וישלחהו י"י אלהים מגן עדן וג' (בראשית שם כג). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), אילו ישר' דכת' בהון רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד:ו). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שהן יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא ארבעים ותשע פנים טהור. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' זכיי דשאב בשם ר' שמואל בר נחמן את מוצא כיון שעמדו ישר' על הר סיני ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז), נתן להם מזיו שכינה של מעלן, הדה היא דכת' ויצא לך שם בגוים ביפיך וג' (יחזקאל טז:יד). וכיון שאמרו לאותו המעשה אלה אלהיך ישראל (שמות לב:ד), נעשו שונאים להקב"ה, הד"ה דכ' ועוז פניו ישונה (קהלת שם), יסונה, אף הקב"ה שינה עליהם את הדברים, אכן כאדם תמותן וכאחד השרים תפולו (תהלים פב:ז). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה תלמיד חכמים. ומי יודע פשר דבר (שם), בשעה שהוא יודע לפרש את משנתו. חכמת אדם תאיר פניו (שם) בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונה (שם), בשעה שהוא נשאל ואינו משיב. ר' הוה יתיב מתני מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדייה, א' הדין ידע מה אנא יתיב מתני. גוי אחד ראה את ר' יודה בר' אילעא חמתיה אפוי נהירן, א' הדין גוברה חדה מן תלתיהון אית ביה, או מוזיף ברביתה הוא, או מרבי חזירין הוא, או שתי דחמרא הוא. שמע קלה ר' יודה בר' אלעיי א' ליה תפח רוחה דההוא גוברה דחדה מן תלתיהון לית בי, לא מוזיף ברביתא אנה, דכת' לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו' (דברים כג:כ), ולא מרבה חזירין אנה דאסור לבר נש מן ישר' למרבה חזירין, דתנינן תמן לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, ולא שתיי דחמר אנה, דארבעתי כסיא דאנא שתי בלילי פיסחא אנה חזיק ראשי מן פיסחה לעצרתא. ר' מנא חזיק ראשה מן פסחה לחגא. א' ליה ועל מה אפך נהירין, א' ליה אורייתי היא דמנהרא, דכת' חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם). ר' אבהו אזל לקסרי ואתא מתמן אפוי נהירן, חמונה תלמידיה סלקון ואמרין לר' יוחנן, הרי ר' אבהו אשכח סימא. אמר לון ולמה, אמרין ליה דאפוי נהורן. אמר לון ודלמה אוריה חדתא שמע. סלק לגבה, אמ' ליה מה אוריה חדתא שמעתא, א' ליה תוספתא עתיקתא אמרת, וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה משה, דכת' ביה עיר גבורים עלה חכם (משלי כא:כב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפירש תורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' מאני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה או' למשה היה או' לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וג' (ויקרא כא:א), אמר לפניו, רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו. באותה שעה ניתכרכמו פניו של רבינו משה, הד' היא דכת' ועוז פניו ישונא (קהלת שם), וכיון שהגיע לפרשה של פרה א' לו הקב"ה, משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים וג' (ויקרא שם) ואמרת לפניי רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבותיך, אלא זו היא טהרתו, ולקחו לטמא מעפר וג' (במדבר יט:יז), איזו היא, זאת חוקת התורה (שם יט:ב).

אָמַר רַבִּי יוּדָא הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, וָא״‎ו זוֹ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁחִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁחָטָא. וְאֵלּוּ הֵן: זִיו פָּנָיו, וְקוֹמָתוֹ, וְחַיָּיו, וּפֵרוֹת הָאָרֶץ, וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְחַמָּה וּלְבָנָה. זִיו פָּנָיו מִנַּיִן, דִּכְתִיב: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ). קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ' (תהלים קלט, ה). חַיָּיו מִנַּיִן? דְּאִלּוּ זָכָה הָיָה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. פֵּרוֹת הָאָרֶץ, דִּכְתִיב: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז). וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). וְחַמָּה וּלְבָנָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ' (ישעיה יג, י).