איוב יט:ד מדרש: ויקרא רבה, מדרש תהילים ושמות רבה

תָּנֵי חִזְקִיָּה (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין, (במדבר טז, כב): הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב (איוב יט, ד): וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו (איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק, אַתָּה מַסְפִּיק בֵּינֵינוּ אֶת עֲוֹנוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָשֵׂא גּוֹי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (שמות כג, ב): אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, אָנוּ מְרֻבִּים מִכֶּם מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מַשְׁוִין עִמָּנוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, יֵשׁ לְךָ בָּנִים, אָמַר לוֹ הִזְכַּרְתַּנִּי צָרָתִי, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה בָּנִים יֵשׁ לִי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל שֻׁלְחָנִי זֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי וְזֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי, וְאֵינָם עוֹמְדִים מִשָּׁם עַד שֶׁמְפַצְּעִין אֶת מֹחָן אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. אָמַר לוֹ וּמַשְׁוֶה אַתָּה עִמָּהֶן, אָמַר לוֹ, לֹא. אָמַר לוֹ, עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁוֶה אוֹתָנוּ, לֵךְ הַשְׁוֵה אֶת בָּנֶיךָ, נִדְחַף וְהָלַךְ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לָזֶה דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, אָמַר לָהֶם בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיה שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת וּכְתִיב בּוֹ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית לו, ו): וַיִּקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וּבְיַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וּכְתִיב בֵּיהּ נֶפֶשׁ אֶחָת, דִּכְתִיב (שמות א, ה): וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, אֶלָּא עֵשָׂו שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה כְּתִיב בֵּיהּ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד כְּתִיב בּוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ וגו'.

שגיון לדוד. ר' יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו. שנאמר (שמואל-א כו י) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. וכן הות ליה. או יומו יבוא ומת. וכן הות ליה. או במלחמה ירד ונספה. וכן הות ליה. שנאמר (שם לא ו) וימת שאול ושלשת בניו. למה נשבע חי ה' רבי אלעזר אמר ליצר הרע נשבע ואמר חי ה' שאיני עושה דבר זה. ר' שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע ואמר לו חי ה' אם תגע בדמו של צדיק שאני מערב דמך בדמו. (שמואל-ב ג ז) ולשאול פלגש. כד איתעבד שאול מלך הוא עוד זעירא אפילו וכתיב (שם ה יג) ויקח דוד עוד נשים ופלגשים מירושלים. ואת מדמה עצמך לשאול. שאול (שם א כג) מנשרים קלו (רגליו) מאריות גברו. ר' לוי אמר ששים מיל היה מהלך שאול ביום אחד. ור' סימון אמר מאה ועשרים. ורבנן אמרי מאה ושמונים. ואימתי כשנשבה הארון. הדא הוא דכתיב (שמואל-א ד יב) וירץ איש בנימין מהמערכה זה שאול ואת מדמה עצמך לשאול. אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין. ושאול הולך למלחמה ויודע שמדת הדין פוגעת בו ומוליך בניו עמו ואת מדמה עצמך לשאול. ואת אומר (שמואל-ב כא יז) לא תצא עוד אתנו במלחמה. שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר (שמואל-א ט כד) וירם הטבח את השוק והעליה. רבי יוחנן אומר השוק והאליה. רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה ואת מדמה עצמך לשאול. זה שאמר הכתוב (איוב יב טז) עמו עוז ותושיה. עוז זו תורה שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן. אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה תושיה שמתשת הכח והגוף והעינים. מהו (איוב יב טז) שוגג ומשגה. רבי שמעון בן לקיש אומר נביאים ונביאות. ר"ש אמר שטיא ושטיותא. ורבנן אמרי שגה אדם בדברי תורה דברי תורה משגין אותו. הוא שאמר הכתוב (שם יט ד) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. לא די לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו עמו אמר דוד על אותה אני מבקש שגיון לדוד. מהו על דברי כוש בן ימיני אמר ר' חיננא בר פפא מה אדונתו של יוסף תבעה אותו שנאמר (בראשית לט ז) שכבה עמי. ואמרה (שם יז) בא אלי העבד העברי. אף שאול אמר (שמואל-א כב ח) כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. אמר ר' אחא והלא כל התועב את עצמו אינו נענש ולמה דוד נאמר עליו כן. על ידי שאמר שירה אשר שר לה'. וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח:

דבר אחר: ואלה המשפטים, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים, הה"ד מבקר לערב יֻכַּתוּ. משל לשנים שירדו לִמְקָמָא, אחד אומן ואחד הדיוט. מי גרם להדיוט ללקות? לפי שלא היה לו מי שילמדנו. כך הקב"ה עמד על הר סיני ומחזיק בדין, שנאמר (דברים לב): ותאחז במשפט ידי. אמר דוד (תהלים ז): שפטני ה' כצדקי, בדק ולא היה לו שילמדנו, ולקה התחיל צווח (שם קמג): ואל תבא במשפט את עבדך, כל כך אימתי, עד שלא סידר לפניו את המשפטים, לקיים מה שנאמר: מבקר לערב יֻכַּתוּ. דבר אחר: ואלה המשפטים מהו מבלי משים לנצח יאבדו? אמר איוב להקב"ה (איוב כג): מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט. משל לבריון שהיה שכור. בעט בפלקי והוציא איסרין, רגם איקונין של מלך, קלל לשוטר, אמר: הודיעני באיזה המקום המלך שרוי, ואני מלמדו את הדין. נכנס, הראו לו המלך יושב בבימה, סגר למטרונה, וטרד אפרכוס, סימא לדוכוס, נתן קטריקי לקרטוס, קרב קיסין למגיסטיר. כיון שראה המלך עושה כך, נתיירא. אמר: בבקשה מכם, שכור הייתי ולא ידעתי כח המלך. כך היה איוב עומד וצווח: מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט. רגם האיקונין שאמר (שם ג): יאבד יום אולד בו. בעט בפילקי והוציא איסרין (שם): יחשכו כוכבי נשפו. קלל לשלטון (שם): הלילה ההוא יקחהו אופל. ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב): והנה מרים מצורעת כשלג. טרד למשה (שם כ): לכן לא תביאו את הקהל הזה. סימא לדוכוס, זה יצחק, שנא' (בראשית כז) ותכהין עיניו מראות. נתן קטריקי לאברהם, שנא' (שם טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. קרב קיסין על יעקב ( שם לב): והוא צולע על ירכו. כשראה איוב אמר: בבקשה ממך שכור הייתי, שנאמר (איוב טו) ואף אמנם שגיתי, אתי תלין משוגתי. וכל כך למה? שלא היו יודעין כחו של דין. הוי, מבלי משים לנצח יאבדו: