איוב יט:י מדרש: אגדת בראשית ומדרש שכל טוב

[ג] ד"א כי הנה היום בא. זש"ה יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו ד). אילו הן א"ה =אומות העולם= שאין להם תקוה, וכן איוב אומר ועיני רשעים תכלנה [וגו' ותקותם מפח נפש] (איוב יא כ), שאין להם תקוה. ומנוס אבד מהם (שם שם), אלא גיהנם פתוחה בכל מקום, והם מבקשין לברוח וגיהנם נפתחת עליהם, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה וגו' (ישעי' ה יד). א"ר אחא משום ר' אבהו שש עשרה פיות יש לגיהנם, ארבע לכל רוח, ומנין, שכן יחזקאל רואה, שנאמר ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החודרת להם למען למוג לב והרבה המכשולים על כל שעריה, נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק (יחזקאל כא יט כ), הרי ארבעה חרב על כל שער ושער, ועל כל רוח ורוח, שנאמר התאחדי הימיני השימי השמילי (שם שם כא). התאחדי במזרח, הימיני במערב, השימי בדרום, השמילי בצפון, והמלאכים אומרים היכן הן הפנים, אנה פניך מועדות (שם שם). מפני ששש עשרה פיות מקיפין אותה, ארבע לכל רוח, והרשעים בורחין מיכן ונמצאים כאן, ואינן מוצאין היכן לנוס, ואיוב צווח ואמר ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב יא כ).

ויסע משה. בשלשה מקומות במקרא כתיב ויסע שהיו"ד נפתחת ושלשתן בעל כורחם, ויסע כצאן עמו (תהלים עח נב), ויסע כעץ תקותי (איוב יט י), ודומה להם והמלא תסיעי (מ"ב ד ד), מסיע אבנים (קהלת י ט). תני ר"א אומר על פי הגבורה נסעו, שנא' ויסעו בראשונה על פי ה' (במדבר י יג). ומה ת"ל ויסע משה, אלא מלמד שהסיען משה במקל על כרחן, כיון שראו את מצרים כולם פגרים מתים על הים, אומרים כמדומין אנו שלא נשתייר איש במצרים, עמדו על הים שלשה ימים ושלשה לילות, והיו מלקטין זהב ומרגליות מן שהביאו מצריים עמהם, לאחר כך אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד), ואין ראש אלא ע"ז, שנא' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם (ש"ב טו לב), וחזר מסען לאחוריהם ג' מסעות, שנא' ויסעו (מפי) [מפני] החירות (במדבר לג ח), ויסעו ממרה ויבואו אלימה (שם שם ט), ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף (שם שם י):