גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם ׀ מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב כִּֽי־חֵ֭מָה עֲוֺנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן שדין [שַׁדּֽוּן׃] (ס)
מדרש תנחומא
וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: מַהוּ זֶה שֶׁסִּלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִן יִשְׂרָאֵל? וְהוּא אוֹמֵר: סִלַּקְתִּי אֶת שְׁכִינָתִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי הַדַּיָּן שֶׁקִּלְקֵל אֶת הַדִּין וְעָמַדְתִּי מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ (תהלים יב, ו). מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ כְּנֶגְדּוֹ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן (איוב יט, כט). שֶׁדָּן כְּתִיב, וּכְשֶׁדָּן דִּין אֱמֶת, אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט (שופטים ב, יח). לְכָךְ כְתִיב: כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא (ישעיה נו, א), אֲנִי מְקָרֵב עַצְמִי עִמָּכֶם.
שמות רבה
דבר אחר: ואלה המשפטים, הה"ד (שם נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, זהו שאמר הכתוב (משלי כד): גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר הקב"ה: מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון? ע"י שקבלתם את התורה, שכתוב בה (דברים יב): אלה החוקים והמשפטים והתורות, אלא הוו יודעים, הכר פנים במשפט בל טוב. מהו בל טוב ? אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר (שופטים ב): וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט, וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים, כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים, והמלאכים אומרים לו: רבון העולם! מה יש לך? והוא אומר להם: ראיתי את הדיין, שהוא נושא פנים, ועמדתי לי משם, שנאמר (תהלים יב): משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. ומה הקב"ה עושה? שולף חרבו כנגדו, להודיע שיש דיין למעלה, שנאמר (איוב יט): גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון. שדין כתיב, שיש דין בעולם, לפיכך אמר שלמה: גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר לו הקב"ה: לא טוב לך שאני מניחך, שנאמר (נחום א): טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, לכך כתיב (ישעיה נו): כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, ואני מקרב עצמי עמכם, שנאמר (שם): כי קרובה ישועתי לבא. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר, כשראה את החלום, נכנס דניאל אצלו וראה שהוא עתיד לטורדו, שנאמר ( דניאל ד): ומן אנשא לך טרדין, עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד, שנאמר (שם): אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא. אמר לו: למה את מפחד? אמר לו: רואה אני את החלום, ואיני יכול לאמרו. אמר לו: (שם) מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך, מי שדורש המקרא הזה, עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר: מרי חלמא לשנאך, אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה, שהחריב את ביתו, והגלה את בניו. ועוד, גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן, אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה, ואמר: מרי שבשמים! הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל: ראיתי בחלומי (שם): וארו אילן בגו ארעא, ומזון לכולא ביה, זה מלך גוזר גזירה, סוגר הים הכל מתים, פותח הים הכל חיים. לכך, ומזון לכולא בה. כיון שאמר לו החלום, אמר לו: מה אעשה היאך את מוליכני? אמר לו: להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטאיך בצדקה פרוק. אמר לו הקב"ה: אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנא' (בראשית יח): כי ידעתיו למען אשר יצוה, ואתה אומר לרשע: וחטאיך בצדקה פרוק?! אלא, אמר לנבוכדנצר: עשה צדקה ופתח אוצרך, שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים, ולא היה בידם שוה פרוטה, לכך אמר לו שיעשה צדקה, פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש. (דניאל ד) ולקצת ירחין תרי עשר וגו', שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין. אמר: הקול הזה מהיכן הוא? אמרו לו: אותן העניים שאמרת לתת להם חלק, והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר: אלולי נכסים שהיה לי, מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי?! שנאמר (שם): ענה מלכא ואמר: הלא דא היא בבל רבתא, ואני מבזבז כל נכסים, אם ילכו נכסי אין לי כבוד! נעל את האוצרות. כיון שאמר כך, ענה אותו בת קול מן השמים, שנאמר (שם): עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל. מי גרם לו לישב בשלוה י"ב חדש? הצדקה. ומה אם הרשע כך, ישראל עאכ"ו! הוי, (ישעיה נו) שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם שנכנס למדינה ושמע שפלוטמיא נעשית, הלך ושאל ללודר. אמר: מתי פלוטמיא נעשית? אמר לו: רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שעושה פלוטמיא, ואמר: קרובה היא. אמר זה: לא שאלתי ללודר, ואמר לי רחוקה היא?! אמר לו: זו היא דעתך, שהיית שואל ללודר, וכי רוצה הוא שאעשה פלוטמיא, אינו יודע שהוא יורד ונהרג?! כך שאלו ישראל לבלעם, אימתי תהיה ישועה? אמר להם (במדבר כד): אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב. אמר לו הקב"ה: זו היא דעתכם, אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי?! אלא היו דומים לאביכם, שאמר (בראשית מט): לישועתך קויתי ה', צפה לישועה שהיא קרובה, לכך נאמר (ישעיה נו): כי קרובה ישועתי לבא. דבר אחר: כי קרובה ישועתי לבא כי קרובה ישועתכם אינו אומר, אלא ישועתי, יהי שמו מבורך אלולי שהדבר כתוב, א"א לאמרו. אמר להם הקב"ה לישראל: אם אין לכם זכות, בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם, שנאמר (תהלים צא): עמו אנכי בצרה, ואני גואל לעצמי, שנא' ( ישעיה נט) וירא כי אין איש וישתומם וגו'. וכן הוא אומר ( זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן, אלא ונושע. הוי, אפילו אין בידכם מעשים, עושה הקב"ה בשבילו, שנאמר (ישעיה נו): כי קרובה ישועתי לבא. דבר אחר: שמרו משפט ועשו צדקה, הה"ד (תהלים קיט) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. אמרו לו ישראל: רבון העולם! הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט, ואנו מתייראין מן עובדי כוכבים, אלא אל תמסרנו בידיהם, הוי, עשיתי משפט וצדק. משל לסוחר מבקש ללכת בדרך, שמע שלסטים בדרך. מה עשה? לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות, יצא לדרך ותפשוהו לסטים. אמרו לו: מה בידך? אמר להם: כלי זכוכית. אמרו לו: מכמה זו? אמר להם: שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה: בשביל אלו אנו הורגים אותו?! הניחוהו. נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות, וישב למכור. נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר. אמרו לו: בכמה זו? אמר להם: זו בעשרים זהובים, וזו בשלשים. אמרו לו: אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך, שתים בסלע, שלש בסלע?! אמר להם: הן, אלא אותה שעה הייתי במקום המות, עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה, אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעולם הזה, מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן, אבל לעולם הבא, כשיראו מתן שכרן של מצות, הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר, שנאמר (ישעיה סד): ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה. וכי מעולם לא שמעו?! אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות, לכך נאמר: כי קרובה ישועתי לבא. אמר הקב"ה: אני מביא את הישועה, שנא': לה' הישועה. ומי שהוא עושה משפט, כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה. וכן אתה מוצא ביהושפט שעשה שופטים, שנאמר (ד"ה ב יט): ויעמד יהושפט שופטים, וכשבאו בני עמון ומואב, הן היו עומדין והקב"ה עושה מלחמתן, שנא' (שם כ, טו) כי לא לכם המלחמה כי לאלהים, כשם שאמר משה רבינו ע"ה (שמות יד): ה' ילחם לכם. למה? מפני שעשו את הדין, גרמו הישועה שתבא, לכך נאמר: שמרו משפט ועשו צדקה. הוי, ואלה המשפטים. מה כתיב אחריו? כי תקנה עבד עברי:
תנא דבי אליהו רבה
מתוך השלום כיצד אלא כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הוא מתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפניו תמיד והם מקדשין את שמו תמיד. מיציאת החמה ועד שקיעת החמה הן אומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו) ומן שקיעת החמה עד יציאת החמה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג) וכן מתכוין ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו. כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועליו נאמר (ישעיה נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. הקדוש ב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום ויאמרו להם (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כיוצא בדבר אתה אומר אחיתופל הגילוני היה חכם והיה בעל תורה ובשביל גסות הרוח שהיה בו נעקר מן העוה"ז ומן העוה"ב ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. תחלת מעשיו הרעים של אחיתופל מה הן כשנתקבצו כל ישראל עם דוד לבעלי יהודה להעלות את ארון ה' מבית אבינדב אשר בגבעה ונשתכחה מהם ההלכה מיד אמרו כולם כמו שלא היה בא ארון ה' משדה פלשתים אלא בעגלה אף בעגלה יבא לבית דוד מלך ישראל והקב"ה נשבע בשמו הגדול ביום שנשא עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה לשם שמים שינטל הארון והתורה עמו ותנתן בזרוע של זרע עמרם שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. מיד נטלו את הארון והרכיבוהו על העגלה ומיד היה הארון תלוי באויר בין השמים ובין הארץ ואינו עולה לא למעלה לשמים ולא יורד למטה לארץ עוזא היה עומד שם מיד שלח עוזא את ידו ותפש בארון באותה שעה אמרו פושעי ישראל אלמלא לא שלח עוזא את ידו ותפש בארון כבר נפל הארון לארץ מה עשה הקב"ה באותה שעה מיד המית את עוזא ונתלשה ידו מן הארון והוכר הדבר שהארון הוא תלוי באויר בין הארץ ובין השמים ואינו עולה למעלה לשמים ואינו יורד למטה לארץ: ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים שכשם שתפש אחיתופל את ההלכה בגרונו ולא אמר אותה לרבים לפיכך נחנק בגרונו ומת בחניקה שהיא אחת מן ארבע מיתות שנמסרו לבית דין שנאמר ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב יז) ומהו הדבר שהיה מצוה אל ביתו צוה להם אל תהיו במחלוקת לעולם ואמר להם אל תמרדו במלכות בית דוד לעולם כיון ששמע דוד הדברים הללו מיד היה דוד בא לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואמר אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מן ישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שגדלתנו וקדשתנו וקלסתנו ורוממתנו וקשרת לנו כתר בתורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שמואל ב ז) על כן גדלת ה' אלקים כי אין כמוך ואין אלקים זולתך ככל אשר שמענו באזנינו וגו' אבל המעשים שאנו עושים אינם הגונים לפניך אלו מעשה דואג האדומי ומעשה אחיתופל הגילוני. ולא זה בלבד אלא אמרו כל מי שיש בו גסות רוח הוא נעקר מן העולם וכן אנשי דור המבול גסות הרוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא). ומה היו עושין היו פושטים את בגדיהן ומניחין אותן על גבי הארץ והיו מהלכין ערומים בשוק שנאמר (איוב כד) ערום הלכו מבלי לבוש וגו'. ומהו עונשן בעוה"ז הקב"ה הציף אותן על פני המים כמו זיקים שנאמר (איוב כד) קל הוא על פני המים וגו'. ואומר (איוב יט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון אל תקרי שדון אלא שדין שיש דין למעלה. וכן אנשי מגדול גסות רוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יא) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וגו'. בא וראה בחסד הגדול שעשה הקב"ה עמהם בה מרדו בו משל לאדם שהוא גולה מן מדינה למדינה כיון שהוא רואה את חבירו שהוא מדבר עמו בלשונו נתקררה דעתו עליו והם מרדו בה שנאמר ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו'. כנגד שהם אמרו לשון הבה הקב"ה אמר ג"כ לשון הבה עליהן שנאמר הבה נרדה וגו'. מיד ירד הקב"ה משמי השמים העליונים ובלבל את לשונם והפיצם בד' רוחות העולם שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו' ויפץ ה' אותם משם וגו' על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וגו'. וכן אנשי סדום גסות הרוח היתה בהם ובה נתעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בגזל וחטאים בג"ע לה' מאד בחילול השם. ד"א לה' מאד שהיו מתכונים והולכין וחוטאין וכשהיה לוט מדבר עמהן דברים שהן כדרך הארץ אמרו לו גש הלאה וכשהיה מדבר עמהם דברים שאינן כדרך הארץ אמרו לו האחד בא לגור שנאמר (בראשית יט) ויאמר גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט. וכן סנחרב גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם וכן נבוכדנצר גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישעיה יד) אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע קצר בקומה היה וכשהיה הולך ממדינה למדינה ומעיר לעיר נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו והיו משחקים זה עם זה ואומרים זה לזה וכי זה ימלוך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (ישעיה יד) רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות וגו'. וכן פרעה גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר (שמות ה) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו'. וכן אנשי דור המדבר גסות הרוח היתה בם לפיכך מתו במדבר ולא נכנסו לארץ ישראל שנאמר (במדבר כא) וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר וגו' וכן כאותן הדברים בד' וה' מקומות. וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו לפיכך נהרג ונעקרת ממנו המלכות שנאמר (שמואל א טו) ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו'. משלו משל למה"ד למלך ב"ו שאמר לבנו בני למה לא עשית את כל מה שהפקדתיך ואמר לו וכי מהו הדבר שהפקדתני שלא עשיתי מיד מעיז הבן את פניו באביו ואמר לו לאביו והלא עשיתי את כל מה שהפקדתני וכן שאול המלך שאמר לו שמואל הנביא למה לא שמעת בקול ה' והשיב שאול את שמואל לא כן הדבר אלא שמעתי בקול ה' שנאמר (שמואל א טו) ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה' ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו'. ויאמר שמואל וגו' ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה' ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וגו' ויאמר שמואל וגו' יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך וגו'. ולא עוד אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד במה שנצטוה לעשות לא עשה מה שא"ל שמואל שאמר הקב"ה עתה לך והכיתה את עמלק וגו' והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו' והוא לא עשה כן אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר ומה שלא נצטוה לעשות עשה את נוב עיר הכהנים הרג שנאמר (שמואל א כב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וזלזל בעריות במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל: וכן בני ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם כשהיו בארץ ישראל היתה בהם גסות הרוח ובה גלו מארצם ואפילו לאחר שגלו מארצם שאלו ישראל את יחזקאל בן בוזי הכהן כהן שקנה עבד מהו שיאכל בתרומה אמר להם כן הוא שהוא מותר לאכול בתרומה וא"ל אבל אם מכרו רבו לאחרים מהו שיאכל בתרומה אמר להן אינו רשאי לאכול תרומה וא"ל אף אנו כן כשהיינו בעירו ובהיכלו של הקדוש ברוך הוא עבדנו את הקדוש ב"ה עכשיו שגלינו בין העכו"ם נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. ואמר להם יחזקאל אפילו אם נשברים עצמותיכם ועיניכם מנוקרין ודם פיכם בא לארץ אתם צריכים לקבל מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה עליכם משום שכן קבלתם לו עליכם מתחלה ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד) והקדוש ברוך הוא המליך מלכותו עליכם שנאמר (דברים כו) את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' ולשמוע בקולו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר וגו'. ואמר להם (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים אם נאמר היו למה נאמר לא תהיה אלא מה שאתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן זאת לא תהיה ומה שאתם אומרים לא יבא נ"נ ויכבוש את ירושלים זאת היה תהיה. אחרי הדברים כולן נאמר תועבה בע"א שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' ונאמר תועבות בגסות הרוח שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב ואפילו הקב"ה שהכל שלו והכל מעשה ידיו אינו יכול לסבול את גסי הרוח שנאמר (תהלים קא) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל שהרי הוא אומר (ישעיה מ) את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. וממי נטל הקב"ה עצה כשברא את העולם הוי אומר שלא נמלך אלא עם התורה שנאמר (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום אל תקרי אמון אלא אומן כמו אומן זה שהוא עוסק באומנתו: