איוב כא:טז מדרש: פרקי דרבי אליעזר

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּתִיב (איוב כב, יח): ״וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי״, זֶה עֲצָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁיָּעַץ לְמִדְיָן וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף. שֶׁאָמַר לָהֶם: ״אֵין אַתֶּם יְכוֹלִין לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה כִּי אִם חָטְאוּ לִפְנֵי קוֹנֵיהֶם״. וְעָשׂוּ לָהֶם חֲנֻיּוֹת חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ מוֹכְרִין כָּל מִמְכָּרָן בַּשּׁוּק. וְכֵן עָשׂוּ, וְהָיוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְרוֹאִין אֶת בְּנוֹת מִדְיָן שֶׁהָיוּ כּוֹחֲלוֹת עֵינֵיהֶן כְּזוֹנוֹת וְלָקְחוּ מֵהֶן נָשִׁים וְתָעוּ אַחֲרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶת בְּנוֹת מוֹאָב״.