וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃
מדרש לקח טוב
כתוב בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה (משלי יא י), אמר טוביהו ב"ר אלעזר ז"ל פסוק זה מתגלגל והולך משנברא העולם ועד סופו, ששקט וטוב לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, הנאה להם שיש להם פנות לעסוק בתורה ובמעשים טובים, והנאה לעולם שמתעסקין ביישובו של עולם, שמלמדים תורה ברבים, לכך נאמר בטוב צדיקים תעלוץ קריה, וכן בזמן שהצדיקים מתכנסין, הם מדברים בשבחו של השם, כענין שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג טז), אבל פיזור לצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין מתעסקין בתורה ובשבחו של השם, שנאמר ברוב עם הדרת מלך ובאפם לאום מחתת רזון (משלי יח כח). ובאבוד רשעים רנה, כל זמן שרשעים מכונסים רע להם ורע לעולם, רע להם שחוטאים בנפשותם, ורע לעולם שמחטיאים אחרים עמהם, שהשקט הרשעים היא מאבדת אותם, כענין שנאמר בדור המבול, בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם (איוב כא ט), וכתיב ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (שם שם יד), וכשנתקבצו בדור הפלגה, מה כתיב בהם, הן עם אחד ושפה אחת לכולם וגו' (בראשית יא ו), וכתיב ויפץ ה' אותם (שם שם ח), וכן אתה מוצא בפרעה, כל זמן שהיתה המחכה באה עליו, היה אומר ה' הצדיק (שמות ט כז), וכל זמן שהמכה רפה מעליו, כתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו (שם ח יא), למדנו ששקט לרשעים רע להם ורע לעולם. וכן אתה מוצא בכל הרשעים שעמדו על ישראל, מתוך שלוה עמדו עליהם, וכן הוא אומר היו צריה לראש אויביה שלו (איכה א ה), וכן המן הרשע לא קם לאבד את עם ה', אלא מתוך עושר והשקט ושלם, כדכתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וגו' (אסתר ה יא), וכתיב וכל זה איננו שוה לי וגו' (שם שם יג), וכתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים וגו' (שם ג ו), וכן כשהפיר ה' את מחשבתו והניא את עצתו, ונמחה שמו עם כל אוהביו, מה כתוב ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר וגו' שמחה וששון ליהודים (שם ח יז), הרי ובאבוד רשעים רנה:
מדרש שכל טוב
ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. מפני יראתו, ארורים הם הרשעים שבזמן שהקב"ה נותן להם גדולה הן מחרפין ומגדפין, פרעה נתגאה ואמר מי ה', כמו שעשו דור המבול דכתיב ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד), ודור הפלגה דכתיב הבה נבנה לנו עיר וגו' (בראשית יא ד). נבוכדנצר אמר (ומאן) [ומן] הוא (אלהיך) [אלה] (דישיזבונך מידי) [די ישיזבנכון מן ידי] (דניאל ג טו). סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות [האלה] אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל (אלהיכם) [ה'] את ירושלים מידי (ישעיה לו כ), חירם אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (שם יד יד), לכך נגזר עליהם כלייה, דכתיב לכן יפלו בנופלים בעת (פקודתם) [פקדתים] כשלו (ירמיה ו טו), אבל צדיקי ישראל כל זמן שמתגדלין ענוה מתוספת להם, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), משה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה (שמות ג יא), דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם (תהלים כב ז), לכך הקב"ה משרה שכינתו עליהם, שנאמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וגו' (ישעי' נז טו):
קוהלת רבה
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׂוֹחֲקִים בְּבָתֵּי קַרְקָסִיאוֹת וּבְבָתֵּי תֵּיאַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם. וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לְהִכָּנֵס שָׁם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, ט יג): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וגו' זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם וגו' שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל וגו' יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וגו' יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וגו', מַה כְּתִיב תַּמָּן (איוב כא, יג): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ: מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עֹשָׂה, חַיֵּיכֶם שֶׁאֶמְחֶה אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, ה): אֶרֶץ מִמֶּנָהּ יֵצֵא לָחֶם וגו' מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וגו' נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וגו', וּכְשֶׁאָמְרוּ נְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, ד): פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם.