איוב כח:ח מדרש: תנחומא בובר, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש שכל טוב

[ד"א לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום, ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש (איוב כח ה), מקום ספיר אבניה וגו' (שם שם ו), נתיב לא ידעו עיט וגו' (שם שם ז), ולא הדריכוהו בני שחץ וגו' (שם שם ח), כיון שאמרו נשכח את הרגל מבינותינו, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו' (שם שם ד), א"ל הקב"ה ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, הה"ד וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' ויהפוך את הערים האל וגו' (בראשית יט כד כה)].

ואמר ריב״ל בשעה שירד משה מלפני הקב״ה בא שטן ואמר לפניו רבש״ע תורה היכן היא. א״ל נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה ליה (איוב כח ח) אלהים הבין דרכה וגו׳. הלך אצל ים ואמר ליה אין עמדי. הלך אצל תהום וא״ל אין בי שנא׳ (שם כח כד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקב״ה רבש״ע חפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה. א״ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה ואמר ליה תורה שנתן לך הקב״ה היכן היא. א״ל וכי מה אני שנתן לי הקב״ה תורה. א״ל הקב״ה למשה משה בדאי אתה. אמר לפניו רבש״ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי. אמר ליה הקב״ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי וגו׳. ואמר ריב״ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות א״ל משה אין שלום בעירך. אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. א״ל היה לך לעזרני. מיד א״ל (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת:

קנד אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י׳:כ״ח-כ״ט) "בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׁ יַפְקִיד כֵּלָיו, עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" וְגוֹ'. הַנֵי, טוּבָא הַוְיָין "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר לְהוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁעָשׂוּ מִצְווֹת לְפָנַי כְּגַלֵּי הַיָּם, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה. מֵהַאי, לָא תִּסְתַּפִי, אֶלָּא אִיסְתַּפִי מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ד׳:ז׳) "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ". מַאי, "עֲנִיָּה עֲנָתוֹת"? עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה מֵעֲנָתוֹת דְּמִתְנַבִּי עֲלָה, דִּכְתִיב: (שם א) "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת". מִי דָּמִי? הָתָם אַרְיֵה, הָכָא לַיְשָׁה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לָאֲרִי, אֵלּוּ הֵם: (בראשית מט) 'אַרְיֵה', (שופטים יד) 'כְּפִיר', (בראשית מט) 'לָבִיא', (ישעיהו ל׳:ו׳) 'לַיִשׁ', (תהלים צא) 'שַׁחַל', (איוב כח) 'שַׁחַץ'. אִי הָכִי, בַּצְרֵי לְהוּ עברו מעברה תרתי נינהו. מאי עוד היום בנוב לעמוד א"ר הונא אותו היום נשתייר מעונה של נוב אמרו ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרת' דירושלים דעלה ארגשית כל משרייתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרין ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמי' (הרג טינא) מינה מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור גו' וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א"ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא: