איוב כח:כח מדרש: אוצר מדרשים, שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

אליהו בן יוסף פתח, כתיב סוד ה׳ ליריאיו ובריתו להודיעם (תהילים כ״ה:י״ד), מהא אוליפנא שאין הקב״ה מגלה סודיו כי אם ליראיו, שאפילו אדם מישראל למד מקרא משנה תלמוד ואגדה ותוספתות ואין בו יראה לחנם צלל במים אדירים, וכל מה שטרח לחנם טרח; וכל מי שהוא ירא שמים רודף אחר נסתרות ומעשה מרכבה שהוא עיקר החכמה והדעת שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ (שם קי״א), תריס נחשת וחרב של ברזל היראה ואין מפחד מכל, שנאמר פחדו בציון חטאים (ישעיהו ל״ג:י״ד) הא ירא חטא לא יפחד לפי שהשכינה מקשקשת לפניו ושומרתו ומגלין לו סודות נעלמות הוי סוד ה׳ ליראיו ואומר הן יראת ה׳ היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כ״ח:כ״ח).

ירוחם בן יוסף פתח, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה (משלי ג׳:י״ג) בא וראה שבכל מקום שמזכיר החכמה הוא מעמיד אצלה הבינה והתבונה, ללמדך שהחכמה והבינה שניהן שוין ואין נפרדין זו מזו לעולם. —כתיב בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל (שם) בדעתו של הקב״ה תהומות של חמשים שערי בינה נבקעו, והיינו דכתיב מבטן מי יצא הקרח הנורא (איוב ל״ח:כ״ט), ושחקים ירעפו טל, היכן השחקים מרעיפים הטל למי שהוא צדיק והוא יסוד עולם, כי אי אפשר לעולם בלא טל, ואין הטל נעצר, והיינו דקאמר הקב״ה לישראל אל תירא, שראשי נמלא טל (שה״ש ד׳) ואומר אהיה כטל לישראל (הושע י״ד:ו׳), טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב ומהומה בו (משלי ט״ו:ט״ז-י״ז), טוב מעט תורה ויהיה בו יראת ה', כי מי שיש בו יראה הולך במישרים, שנאמר הולך בישרו ירא ה׳ (שם י״ד), ואז מגלין לו תעלומות חכמה שנאמר ואת ישרים סודו (שם ג׳). והיינו דתנינן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. מאוצר רב ומהומה בו, מי שהוא מלא מאוצר התורה ומהומה בו שאין בו יראה שאז כל הימים הכל הומים בו, אוי לזה שקרא ואוי לזה ששנה אוי לזה ששמש ת״ח. הכלל הזה יהיה מסור בידך, מי שאין בו יראה אין בו חכמה, ותנינן אם אין יראה אין חכמה, ווי להון מן הדין קרא, יראת ה׳ היא חכמה (איוב כ״ח:כ״ח) הוי טוב מעט ביראת ה׳. — כתיב ובליעל כקוץ מונד כלהם וגו׳ ובאש שרף ישרפו בשבת (שמואל ב כ״ג:ו׳), זה המקרא נאמר על סמאל וחביריו, ואימתי נשרפים ונופלים ונשמדים, ישרפו בשבת, אל תקרי בשבת אלא בשבת בראשית. איכא דאמרי בערב שבת וחיליהון מן הדין קרא ויציצו כל פועלי און וגו׳ והיינו דמצלינן פסוק אחד: ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים ס״ח) כי אז עת רצון והמקטריגים נגנזים ונבטלים במקומם הוי עת רצון. —גדולה היראה שצוה משה רע״ה עליה, שנאמר ועתה ישראל מה ה' וגו' (דברים י') וכל הרוצה ליכנס בחדרי החכמה ואין בו יראה אובד כל מה שיגיע שנאמר תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה (משלי ט׳:י׳). כתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' (דהי״א כ״ב). תנינן בספר יצירה לאברהם אבינו ע״ה עשר ספירות בלימה, מאי בלימה, כמה דאת אמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ״ו:ז׳) שאין שום דמיון ודמות הוי בלימה אלא מעשה אצבעותיו של הקב״ה, והם כלי אומנות של הקב״ה. משל לאומן שיש לו מצרף לכסף וכור לזהב אע״פ שהמצרף והכור מטיט נעשו שמותיהם משונות, כך הם המדות של הקב״ה ושבחו. למה נקרא שמן ספירות, כמה דאת אמר ספיר ויהלום (שמות כ״ח:י״ח) ואומר מי יספר שחקים בחכמה (איוב ל״ח:ל״ז), ועל ידי כלי אומנתו הקב״ה משפיל גאים ומגביה שפלים מוריש ומעשיר, זה ישפיל וזה ירים, ואם הצדיק עושה צדקות ומישרים בעולם ועוסק בתורה שנקראת מעוז אז השכינה אומרת: או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי (ישעיהו כ״ז:ה׳), ואם הרשעים והחוטאים מתרבים בארץ העולם מתמוטט והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ואין החיים והשלום מתרבות בעולם אלא כשהצדיקים בעולם, הוי פעולות צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת (משלי ז').

כי חיות הנה - אם תאמר מילדות הנה, וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה?! אלא כך אמרו לו: אומה זו כחיות השדה נמשלות, שאין צריכות מילדות. יהודה, נמשל כאריה, דכתיב (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. דן, (שם שם, יז): יהי דן נחש. נפתלי, (שם שם, כא): אילה שלוחה. יששכר, (שם שם, יד): חמור גרם. יוסף, (דברים לג, יז): בכור שורו. בנימין, (בראשית שם, כז): זאב יטרוף. ועל שאר כתיב (יחזקאל יט, ב): מה אמך לביא בין אריות רבצה. וייטב אלהים למילדות מה היה הטובה הזאת? שקבל דבריהם מלך מצרים, ולא הזיק להן. דבר אחר: וייטב אלהים אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא: הדא הוא דכתיב (אביו כח, כח): ויאמר לאדם, הן יראת ה' היא חכמה. מהו שכר היראה? תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא, העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב, ב): כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו, שנקראת (משלי ד, ב): לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי. ומרים יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חכמה, דכתיב (שמות לא, ג): ואמלא אותו רוח אלהים וגו', ועשה ארון לתורה, שנקראת טוב. הוי, וייטב אלהים למילדות. וירב העם, לקים מה שנאמר (איכה ג, לז): מי זה אמר, ותהי ה' לא צוה. אם פרעה צוה להרוג את הזכרים, מה הועיל בגזרתו? ה' לא צוה, אלא וירב העם ויעצמו מאד: